חייקה יעקובוף

נולד בשנת 1918 למשפחה שומרת מסורת.

המצב הכלכלי בבית היה בינוני. אימו לא עבדה ואביו שימש כעגלון. לעזרת המשפחה נרתמו כל האחים הרווקים שעבדו גם הם.

חייקה גוייס לצבא האדום בשנת 1939 בגיל 21 ושירת בחיל-התותחנים. בהמשך הועבר לאזור פולין, ועם פרוץ המלחמה עם גרמניה נלחם בחזית הקרבות. המשפחה לא ידעה על גורלו של חייקה לאורך תקופה ארוכה. באחד הימים הגיעה קבוצת חיילים ששירתה עמו ותיארה את התנאים בהם לחמו. הם סיפרו על אנטישמיות רבה ועל התמודדות לא פשוטה לחיילים ממוצא יהודי. באותה עת גם הם לא ידעו מה עלה בגורלו של חייקה. רק בשנת 1942 הגיע מכתב רשמי מהצבא ובו הודעה על כך שחייקה הוכרז כנעדר, אך קרוב לוודאי שהוא איננו בחיים עוד. באותה שנה נהרג במלחמה גם סב המשפחה.

בשנות המלחמה הורע מצבה הכלכלי של המשפחה, מפני שבשנים הללו אנשים השתמשו פחות בשירותיו של האב ומטה לחמם נפגע קשות. הם נאלצו למכור ריהוט ושאר דברי ערך על-מנת שיוכלו להתקיים.

חנניה מספר כי לא ידעו על רצח יהודי אירופה. הם אמנם פגשו בזרם הפליטים הגדול שהגיע לאזורם, אך אלה לא סיפרו, וכנראה לא ידעו על המתרחש. לדבריו, הם סייעו ככל יכולתם למשפחות הפליטים, אך חנניה עצמו סייע בעיקר בקבורתם, שכן, רבים הגיעו באפיסת כוחות מהדרך הארוכה, והתנאים שמצאו אותם לא סייעו להם להתאושש.

עיבוד של ראיון שנערך עם אחיו חנניה ע"י איתי שמעונוב ורומן ישראלוף.