נולד בשנת 1919 למשפחה בת שלוש נפשות. המשפחה הייתה דתית וסבו, הרב מולא קוטון, היה רב מוכר בקהילה.
ישראל שגדל כילד מפונק, בחר ללמוד משחק, ובשנת 1939 החל לעבוד בתיאטרון ידוע במדינה. על-אף שקיבל פטור משירות צבאי, בחר ישראל להתגייס. משך שירות החובה היה שנתיים והוא היה אמור להשתחרר ב-1941, אך חודשיים קודם מועד שחרורו מהצבא פרצה המלחמה עם גרמניה.
בתקופת שירותו הוצבה יחידתו בפינלנד ולאחר המתקפה הגרמנית נפל בשבי יחד עם מאות אלפי חיילים נוספים. הוא נדד בין מחנות שונים במספר מדינות שהיו תחת כיבוש גרמני.
לדבריו, כבר עם לכידת החיילים הרוסים, החלו הגרמנים לרצוח שבויים יהודים, קומיסרים וקציני צבא. תחילה ירו בהם ואחר-כך קברו אותם בעודם בחיים. ישראל הסתיר את זהותו היהודית והציג עצמו כמוסלמי בשם ישמעאל ג'ורייב. לאחר המלחמה, סיפר למשפחתו כי אחד החיילים מיחידתו, בן לעדה המוסלמית, בחר עם נפילתו בשבי לשתף פעולה עם הגרמנים. תפקידו היה לבחון האם החייל הרוסי שהציג עצמו כמוסלמי, דובר אמת או מתחזה. כשבחן את ישראל, זיהה אותו המוסלמי כשחקן בתיאטרון ואישר שאכן הוא מוסלמי. בפעם אחרת, ציין ישראל, אחד החיילים היהודים נשבר וחשף את זהותו ורק במזל, בעקבות הפגזה על המחנה ניצל.
התנאים במחנות הריכוז היו קשים ביותר: קור עז, התעללויות של השומרים והרעבה מכוונת.
ישראל הוחזק במחנות לאורך תקופת המלחמה כולה ושוחרר לבסוף במחנה ריכוז בצרפת. מרבית החיילים שנשבו עמו לא שרדו, והוא עצמו היה על סף כיליון וכששוחרר היה במשקל של כשלושים ק"ג בלבד.
בתקופה זו לא ידעה משפחתו מה עלה בגורלו, ולמעשה קיבלו הוריו שני מכתבים: האחד מודיע על היעדרותו, והשני - על מותו בקרב. בשנת 1942 הגיע מכתב מבחורה פולנייה שציינה שפגשה אותו בשבי הגרמני. לימים סיפר להוריו, כי במהלך נסיעתם בקרונות הבקר, עצרו בנקודה מסוימת בה פגש את אותה בחורה - הוא החליט להסתכן ופנה אליה בבקשה שתעביר מסר להוריו, כפי שאכן עשתה.
לאחר המלחמה ישראל התחתן ונולדו לו שישה ילדים.
עיבוד מראיון שנערך עם אחיו מרדכי ע"י אברהם סויונוב.
