מירה (דוידוב) אילייב

נולדה בשנת 1924 בעיר נמרגן, למשפחה בת חמש נפשות.

אביה היה שוחט, וב-1930 נסגר בית-העסק שלו, חלק מרכוש המשפחה הוחרם והוא נכלא, בעקבות פעילותו האסורה כמוהל. אביה חווה עינויים קשים במשך שבע שנים, ובמקביל, נקלעה משפחתו למצוקה בעקבות סגירת מקור הפרנסה והחרמת חלק מהרכוש. 

מירה למדה בבית-ספר מקומי, ולאחר שנסגר עברה לבית-ספר סובייטי וסיימה בו בהצטיינות. לאחר שלא הצליחה לעמוד בשכר הלימוד האוניברסיטאי, החלה מירה לעבוד כמורה בפנימיה. 

אחיה של מירה, בוריס, גוייס לשירות חובה בשנת 1939, וערב שחרורו מהצבא החלה המתקפה הגרמנית על ברה"מ. בוריס נפל בשבי הגרמני ולאחר שזוהה כיהודי, נרצח באחד ממחנות הריכוז.

מירה עצמה זייפה את גילה והתנדבה לשירות בשנת 1941. היא עברה הכשרה ושימשה כטכנאית-מטוסים. לאחר כחצי שנה היא שוחררה, בעקבות לחצים שהפעיל אביה נוכח מצבם הקשה. לאחר שחזרה לביתה, עברה מירה קורס אחיות מזורז, והחלה לעבוד בבית-חולים צבאי. בתנאים הקשים שהיו באותה עת, עול הפרנסה הוטל על כתפיה.

בשנת 1944 החליטה מירה להתחתן עם מנהל הפנימייה בה עבדה. היא מספרת כי בעלה אסף אל הפנימייה ילדים יתומים וסייע להם כמיטב יכולתו. גם משפחתה נרתמה לסייע לפליטים היהודים ופתחה בפניהם את ביתה. 

לבני הזוג נולדו שישה ילדים, מהם רק שניים שרדו. לימים עלתה מירה עם משפחתה לישראל.