נולד ב- 1921 בקוקנד, למשפחה בת שבע נפשות.
בשנת 1939 נכלא אביו באשמת היותו "אויב המדינה" (הוא נרצח בבית הסוהר ע"י אנשי המשטר הקומוניסטי). באותה שנה, החל לב ללמוד רפואה באוניברסיטה המקומית.
שלושה חודשים לאחר מכן, עם פרוץ מלחה"ע השנייה, הוא גוייס לצבא האדום. לדבריו, נאמר להם שהגיוס הוא נוכח המלחמה עם פינלנד. הם חויילו, ולאחר שלושה ימים נשלחו לביקור קצר לפרידה ממשפחותיהם.
לב וחבריו לפלוגה ה-342, בדיוויזיה ה-146, נשלחו לאוקראינה לעיר ויניצה. הם החלו באימונים ובהכשרה להפיכתם ללוחמים. במהלך תקופה זו הסתיימה המלחמה נגד פינלנד ולאחר מספר חודשים הם הועברו לגזרה בסרביה וסייעו בכיבוש החבל. לדבריו לא הייתה אפשרות לוגיסטית לשנע ציוד ועל כן הם סחבו ציוד רב על גבם ועל בעלי-חיים שעמדו לרשותם, וזאת במסע רגלי שנמשך כחמישה ימים. לאחר כחודש חזרו לבסיסם באוקראינה.
ביוני 1941 הופרה השגרה. בזמן ששמר לב במחנה התפרץ לפתע מפקד הדיוויזיה אל תוככי המחנה והעיר את מפקד הפלוגה. הוא עדכן אותו במספר עניינים, ערך מסדר, וכשעה לאחר מכן כבר צעדה היחידה לכיוון בסרביה.
לדבריו, רק לאחר מסע של כארבעים קילומטרים חשו הוא וחבריו לראשונה במלחמה. כשהגיעו לנהר הדנפייר, חלפו מעל ראשם כמאה מטוסים גרמנים, ובמקביל הגיעו מספר קצינים בכירים ועדכנו אותם כי החלה מלחמה פתאומית בין גרמניה לברה"מ. מספר ימים אח"כ, ב-29 ביוני, הם החלו בחציית הנהר. לב מתאר את הזוועות שראה כאשר לפתע הותקף הגשר בידי מטוסים גרמנים. הגשר היה עמוס בחיילים והוא החל לקרוס והנהר התמלא בדם ההרוגים. לב, שהיה בעל הכשרה רפואית, החל לסייע לפצועים. הוא מתאר שלפתע ראה סגן בכיר עומד ומחזיק בידיו חלקים מהמעיים. בטנו של אותו קצין נקרעה מרסיסים שעפו לעברו. לב ניסה לסייע לו, אך האיש נפטר מפצעיו לאחר מספר דקות. על כך אומר לב: "זה היה רגע טבילת האש שלי, באותם רגעים באמת הרגשתי מהי המלחמה האמיתית".
זמן לא רב לאחר אירוע זה הם נאלצו לסגת משטחי בסרביה ומצאו עצמם שוב על גדת נהר הדנפייר. נוכח התקרבות הכוחות הגרמניים, ניתנה לחיילים הרוסים פקודה לסגת, כלומר לחצות את הנהר בכל דרך אפשרית. החיילים זינקו לנהר, אך רובם לא ידעו לשחות ורבים טבעו. לדברי לב, במהלך החצייה הוא איבד קרוב לשבעים וחמישה אחוזים מחבריו ליחידה. במהלך נסיגה זו נוצרה מהומה ורק לאחר זמן רב הם הצליחו לארגן את היחידות מחדש ולהעבירם הרחק מהנהר.
בספטמבר נפגע לב בראשו מפגז גרמני. הוא הועבר לטיפול רפואי בעיר באקו ועבר שם סדרה של ניתוחים. לאחר תקופת התאוששות עבר למעין בסיס-מיונים, שם נקבע כי מחד, אינו יכול לחזור לחזית, אך מאידך, פציעתו לא מצדיקה שחרור מהמשך השירות. לב הוצב בטיבלסי ובהמשך הועבר לאופה (מדרום למוסקבה) שם היה חלק מיחידה שהקימה את רדיו מוסקבה. במרץ 1945 שוחרר מהצבא בעקבות הוראת סטאלין לשחרר משירות פעיל סטודנטים לרפואה.
לב מספר כי הוא שב לעירו וגילה שדבר לא השתנה וכך מצא עצמו דומע נוכח בניין האוניברסיטה שעמד על תלו כאילו לא התרחשה מלחמה.
עם סיום לימודיו החל לב לעבוד כאח וכסניטר בבית-החולים המקומי. בהמשך החל גם להרצות לסטודנטים.
בשנת 1950 התחתן לב ונולדו לו שני ילדים, ובשנת 1994 הגיע לישראל.
עיבוד של ראיון שערכו עמו מיכאל אמינוב ודניאל פנחסי.
