נולד ב- 1925 למשפחה בת חמש נפשות מסמרקנד.
דוד התקבל ללימודי הרפואה באוניברסיטה והספיק ללמוד קורס בודד בטרם גוייס לצבא האדום ב- 1943. עם גיוסו, נשלח דוד לאשחאבד, לבית-ספר צבאי, שם למד תותחנות. היות שהיה בין הבודדים שידעו קרוא וכתוב, מונה דוד למפקד בדרגת סמל. לאחר כחצי שנה הועבר למקום אחר, ולאחריו עבר מספר תחנות נוספות עד שהוצב לבסוף בקווקז.
כשנוצר מחסור בכוח לוחם הועבר דוד עם יחידתו לחזית באוקראינה, והוא וחיילי יחידתו היו ממשחררי המדינה. כשעלה בסולם הדרגות תוך כדי הלחימה, הוא התקדם בחזית והיחידה הועברה מאוקראינה לאזור בסרביה ומשם לרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה.
כשהגיע עם יחידתו לאזור הגבול בין צ'כוסלובקיה לגרמניה, נפצע דוד כאשר פגז גרמני נחת בסמוך לו. הוא נפגע בעינו וסבל משברים בגפיים התחתונים. למזלו, איתרו אותו חיילים אחרים כשהוא מחוסר הכרה והביאו אותו לבית-חולים לטיפול.
לאחר ששב ליחידתו הודיעו לו מפקדיו כי הוא משוחרר ללימודים. הוא נשלח לרוסטוב שם השתלם במקצועות הארטילריה.
בדצמבר 1945 שוחרר מהצבא בעקבות הוראה כללית לשחרור סטודנטים למקצועות שונים ובהם רפואה.
דוד החל ללמוד רפואה במוסקבה ועם סיום לימודיו ב-1949 חזר לביתו והחל לעבוד כרופא. באותה שנה התחתן ועבר להתגורר בסטאלינבד שבטאג'יקסטן. במסגרת עבודתו עסק רבות גם בתחום הפדגוגי ואף שימש כמרצה.
ב-1993 עלה דוד עם משפחתו לישראל.
* עוד בתקופה בה התגורר במוסקבה החל דוד לעסוק בתיעוד סיפורם של הווטרנים. החל משנת 1979 אסף חומרים ושמות בנושא, ולאחר מחקר מקיף הוציא הכול בספר. ב-1998, בעקבות פנייה של הקהילה הבוכרית בניו-יורק, תיעד דוד בספר את סיפורם של הווטרנים יוצאי בוכרה שהתגוררו בניו-יורק.
עיבוד של ראיון שערכו עמו אורי פז ואביבה דיין.
