נולד בשנת 1924 בעיר קזלינסקי, קזחסטאן, למשפחה בת תשע נפשות.
משפחתו של שמואל הייתה בעלת רקע דתי-מסורתי, במעמד כלכלי נמוך. הוא חונך בתלמוד תורה ואחר-כך עבר לבית-ספר ממשלתי.
אביו שימש כרב מקומי אך נאלץ לעזוב את עבודתו, ובהמשך ברח לארץ ישראל כשמשפחתו נותרה מאחור.
בשנת 1941 גוייס שמואל לצבא ועד לסיום המלחמה שימש כמפקד פלוגה בדרגת קפטן. יחד איתו גוייסו גם אחיו הגדולים וכמותו אף הם שירתו בחזית.
שמואל שירת בקו הראשון במסגרת חיל-השריון והשתתף בקרבות בעיר קורסק, בברלין ובשחרורה של פראג. לדבריו, כשלחמו בסביבות העיר קמיניץ-פודולסק נקלעו לקרבות שנמשכו שישה ימים רצופים ובהם חוו לראשונה אובדן מסיבי של פקודים. קרב זה זכור לו כאירוע טראומתי. אירוע נוסף אותו ציין שמואל הוא הקרב בלבוב, בו הופתע עם חייליו כשגילו שהם מכותרים ע"י הגרמנים. למזלם, חולייה של חייליו שנשלחה קודם לכן למשימה מטעמו הבינה זאת והזעיקה תגבורת שהצילה אותם. הוא וחייליו השתתפו בקרב על נהר האודר והם הצליחו להפתיע כוח גדול ולאגף אותם ובכך לפתוח את הגזרה בה פעלו.
לדבריו לא סבל מאנטישמיות וזאת על אף שלא הסתיר את יהדותו. אמנם מבחינה מעשית, לא יכול היה לשמור ולקיים מצוות, אך ליהדות כחלק מזהותו היה משקל שלא ניסה להסתירו.
שמואל מציין כי במהלך הלחימה ידעו על גורל יהודי אירופה והדבר היה לו למניע בלחימה. לאחר כיבוש פולין לקחו אותם לסיור באושוויץ ובאתרי רצח נוספים.
הוא שמר על קשר עם משפחתו ואף העביר להם כספים ממשכורתו. לדבריו, גיוסו וגיוס אחיו הגדולים פגע בפרנסת ביתם והכביד את העול הכלכלי על אימו. אחד מאחיו הקטנים נאלץ לוותר על לימודיו ולצאת ולסייע בפרנסת המשפחה.
לאחר המלחמה שב שמואל לביתו והחל לעבוד. הוא סיים את לימודי התעודה למהנדס-דיזל ובהמשך למד באוניברסיטה מקומית מתמטיקה ופיזיקה. הוא עבד כמורה למתמטיקה וכסגן מנהל בית-ספר.
בשנת 1947 נישא שמואל ושלוש שנים אחר-כך נולדה בתו היחידה. ב- 1979 הוא עלה עם משפחתו לישראל.
עיבוד של ראיון שערכו עמו ליאורה איסחרוב ורגינה פקנייב.
