מיכאלוב נוירושקה נולד בשנת 1923 בבוכרה.
בשונה מרבים משכניהם, אביו לא עסק במסחר זעיר, אלא היה אחראי חדר-אוכל, ובשל כך מצבם הכלכלי היה טוב. באחד הימים נמצא כי חסר סכום קטן בפדיון היומי, ואביו הואשם בגניבה ונשלח בעקבות כך לסיביר. למשפחה לא היה קשר עמו, ומצבה הורע משמעותית.
בית-הספר היסודי בו למד נוירושקה היה יהודי. לאחר לימודיו הוא החל ללמוד במכינה להוראה. בתקופה זו התרחק מהדת, שכן, עפ"י הוראת השלטונות היה אסור לכל העוסק בהוראה להיות קשור לתנועה דתית כלשהי.
כשפרצה המלחמה היה נוירושקה באמצע לימודיו כסטודנט להוראה. בעקבות שמועה על אסיפה כללית באזור מרכזי בעיר, הוא נקרא לביתו בדחיפות. כשהגיע לשם, נודע לו על פרוץ המלחמה ונערך רישום לקראת גיוס. לאחר זמן קצר עברו מבית לבית והוא גוייס לצבא. בתחילה הוא נשלח לבסיס צבאי בבוכרה, ומכיוון שהמקום היה קרוב, התאפשר לאימו להגיע ולהעביר לו אוכל. לצערם לא היה באפשרותם לעשות זאת בצורה ישירה, אלא רק באמצעות חייל מתווך.
בהמשך נשלח נוירושקה לטשקנט, ומשם לאזור הרי אורל, לנבריסיברסק. הוא נשלח לאימונים כחייל קרבי בחיל-רגלים. נוירושקה הוצב בסטלינגרד, אך לאחר זמן קצר נפל בשבי הגרמני, שם שהה כשלוש שנים וחצי. לדבריו:
"היינו כעשרים חיילים יהודים מתוך מאה חיילים שנשבו, את כולם הרגו בירי קר בכדור בראש. השאר היו אוזבקים שנשארו לצורכי עבודה. כשהבנתי את המתרחש התחזיתי לאוזבקי, אמרתי שאינני יהודי וקראתי לעצמי בשם בדוי". הגרמנים העבירו אותנו לאוקראינה, אחר-כך לפראג ואז לאזור הגרמני, קרוב לברלין. התנאים לא היו קלים, ומנות האוכל שניתנו היו קטנות ולא מספקות.
עם תום המלחמה חשש נוירושקה לשוב לברה"מ, פן יואשם בריגול. לבסוף רשם עצמו כפליט וכך שב לביתו.
בתקופת המלחמה נשארה משפחתו בתנאים לא פשוטים, אך למרות זאת הם אירחו פליטים שהגיעו מפולין. בתום המלחמה פליטים אלה העבירו להם כספים על עזרתם.
לאחר המלחמה עבד נוירושקה כמורה, ובשנת 1948 התחתן ונולדו לו שלושה ילדים.
בשנת 1995 עלה נוירושקה עם משפחתו לישראל.
עיבוד של ראיון שנערך עמו ע"י ישראל ואסתי קטנוב.
