מזל מירקוב

נולדה בשנת 1931 בבוכרה, למשפחה בת שמונה נפשות. מעמדה הכלכלי של המשפחה היה בינוני, אך הוא החמיר עם פטירת האב בשנת 1943.

לדברי מזל, המשפחה הקפידה בסתר על אורח חיים דתי, ומכיוון שסבתה הייתה מורה לעברית בעברה, היא לימדה אותם עברית, לצד השמירה על המסורת היהודית.

בעקבות קשיי-המחייה והצורך לסייע לאימהּ בפרנסת המשפחה, החלה מזל לעבוד בבית-חרושת צבאי שהעסיק ילדים בעבודות שונות כגון תפירת גרביים לחיילים. במקביל, היא החלה ללמוד לתואר אחות מוסמכת.

במהלך המלחמה, מאות פליטים זרמו לעירם, בהם יהודים רבים, ולדבריה, משפחות בוכריות רבות ניסו לסייע לפליטים היהודים, שנראו במצב קשה. זכור לה בעיקר קושי ההתמודדות של רבים מהפליטים עם מצבם החדש. היו גם שלא הצליחו לקבל סיוע כלל, ועלולים היו לגווע ברחובות, שהרי תנאי מזג-האוויר היו קשים מדי לרבים מהם ולא הייתה להם היכולת להתמודד כראוי עם הרעב. חלקם אכל צמח שסייע להפחית את תחושת הרעב, אך הוא היה רעיל ופגע ברבים מאלה שאכלוהו באופן קבוע.

מזל ומשפחתה אירחו שלוש משפחות של פליטים והתחלקו עימם במזונם.

לאחר המלחמה, החלה מזל לעבוד בוועדה רפואית למתגייסים, ובהמשך, עם סיום לימודיה בשנת 1949, החלה לעבוד בבית-חולים צבאי כקצינה רפואית.

מזל התחתנה ונולדו לה שני ילדים, ובשנת 1989 עלתה עם משפחתה לישראל.

עיבוד של ראיון שערכו עימה אלינה ושלום מושיאכוב.