נולד ב- 1926 בקוקנד שבאוזבקיסטן, למשפחה בת שש נפשות.
הבית היה מסורתי והמצב הכלכלי היה טוב למדי. אביו של מרדכי היה עיתונאי, ומחנך בבית-יתומים מקומי. פעילותו הציבורית הביאה לכך שהוא נחשד בפעילות חתרנית, וב- 1938 נעצר והוצא להורג. האם עבדה בבית-מלאכה לתפירה, ועם מותו של האב, נאלצה לפרנס לבדה את משפחתה.
מרדכי למד בבית-הספר היהודי עד לסגירתו. לאחר מכן עבר לבית-ספר ממלכתי.
מרדכי מספר, שעם תחילת המלחמה עם גרמניה הוא פנה עם חלק מחבריו ללשכת הגיוס המקומית בבקשה להצטרף לכוחות הלוחמים, אך כמובן שמפאת גילם הצעיר סירבו להם. בשנתיים הבאות הוא עבד כמפעיל מכונות, במפעל חיוני לצורכי הלחימה.
לדבריו, הייתה זו תקופה קשה מאוד - היה רעב של ממש שחייב אותם לאלתר על-מנת שיוכלו לשרוד.
ב- 1943 גוייס מרדכי לצבא כמתנדב. בתחילה שימש כחופר שוחות ובהמשך הועבר לחיל-הרגלים. לאחר תקופת הכשרה ואימונים הוא נשלח לחזית. כשנה לאחר גיוסו, נשלח מרדכי עם יחידתו לאזור לבוב. במהלך הנסיעה הופצצה הרכבת והם נתקלו במארב גרמני. מרדכי נפצע ברגלו ולאחר סיום הלחימה פונה לטיפול רפואי במוסקבה. הוא עבר מספר ניתוחים ולדבריו לא היה מנוס מכריתת חלק מאצבעותיו. לאחר שיקום ממושך נערכה עבורו ועדה רפואית ובסיומה הוא שוחרר משירות צבאי.
באפריל 1945 שב מרדכי לעירו והחל לעבוד כאיש חינוך. באותה תקופה החל להתיידד עם אסתר, אחת משכנותיו, ושנה לאחר מכן נישאו.
למרדכי ואסתר נולדו שני ילדים, ובשנת 1993 הם עלו עם משפחתם לישראל.
עיבוד של ראיון שערכה עמו אנה רובינוב.
