יליד 1911, בוכרה.
משפחתו של רפאל מנתה שש נפשות. אימו נפטרה כשהיה בן שלוש ואביו נישא בשנית.
המצב הכלכלי של המשפחה היה סביר, ומבחינה דתית, הייתה הקפדה על קיום המצוות.
רפאל החל לעבוד בגיל צעיר, ובמקביל למד סנדלרות ועסק בעבודה זו.
בשנת 1935 נישא רפאל למלכה ונולדו להם חמישה ילדים.
רפאל הקפיד, לדבריו, ללמוד תורה דרך חסידי חב"ד וללמד את ילדיו בערבים, גם בתקופות בהן הדבר נאסר.
בשנת 1941 גוייס רפאל לצבא, ושירת בחיל-התותחנים, כאשר תפקידו היה להיות מעין תצפיתן קדמי (התניידותו הייתה בעזרת סוס). הוא נדד עם יחידתו במקומות רבים החל מסטניסלב ולנינגרד, דרך פולין וכלה בברלין.
רפאל לא שירת, לדבריו, עם יהודים ולא זוכר התייחסות שלילית כלפיו בגין יהדותו, אלא דווקא להפך, היו יחסי חברות בינו לבין עמיתיו בצבא.
רפאל מספר כי הקשיים היו רבים, ובעיקר הציקו הקור העז והרעב הכבד. לדבריו, הוא נקלע לייאוש ומחשבות אובדניות פקדו אותו.
לקראת סוף המלחמה נפצע רפאל בתאונת עבודה, כשמעילו נתפס בעגלה והוא מעד ושבר את רגלו. בהתחלה הוא קיבל טיפול לא נכון, ורק לאחר שטופל בידי רופא מומחה הוא הבריא.
כשפרצה המלחמה, החלה אשתו של רפאל לעבוד כספרית בבסיסי-הצבא תמורת מזון, וכשגוייס, הוטל עול הפרנסה על כתפיה. הקושי גבר כשעברה אשתו להתגורר עם הוריה וסייעה גם להם בפרנסתם.
לאחר המלחמה שב רפאל לביתו. אשתו פתחה מספרה ואילו הוא עבד כסנדלר. לאחר סכסוך שהגיע לבית-משפט, נסגר העסק המשפחתי והאישה נאלצה למכור סחורות בשוק. לאחר מכן עברה המשפחה לבוכרה והצליחה להתייצב כלכלית.
בשנת 1973 עלה רפאל עם משפחתו לישראל.
עיבוד של ראיון שערכו עמו דורון דוידוב, אוריאל יעקב וישראל יצחק.
