רחמין אבייזוב מוסייביץ'

נולד ב- 1923 בקוקאנד שבאוזבקיסטן. 

רחמין היה בן יחיד להוריו, ומשפחתו הייתה מסורתית, קשת יום. 

הוא התייתם מהוריו בגיל צעיר וגדל בבית-יתומים, שם השלים השכלה תיכונית ולימודי מקצועות כנגרות וכריכה.

ב- 1939 החל הוא ללמוד הוראה ולאחר מכן החל לעבוד בבית-הספר היהודי בקוקאנד. 

ב-1941 גוייס רחמין לצבא ונשלח לאזור איראן. החוויות המרכזיות הזכורות לו הן ההתמודדות עם הקור העז והרעב כבד. לאחר כעשרה חודשים הוא הועבר לחטיבה הארטילרית 150, שהוצבה בקווקאז, בערים נובורוסיסק וטואפסה השוכנות לחוף הים השחור. הקרבות באזור זה היו קשים ומרבית חיילי החטיבה נהרגו או נפלו בשבי.

לקראת סוף שנת 1942 נפגע רחמין ברגלו מירי של צלף גרמני. הוא אותר ע"י אחד מחבריו ליחידה ופונה לבית-חולים. הפציעה הייתה מורכבת והוא אושפז לתקופה של כעשרה חודשים. בתחילה רצו הרופאים לכרות את רגלו, אך לבסוף הוא נותח בהצלחה, אם כי במחיר של צליעה לכל חייו. לאחר שיצא מבית-החולים הוא שוחרר מהצבא ושב לעירו.

לדבריו, לא שירת רחמין עם חיילים יהודים נוספים ולא זכורות לו תקריות אנטישמיות, אם כי לא שמר על סממנים יהודיים בולטים. 

לאחר ששב לעירו החל רחמין לעבוד כסנדלר, ובשנת 1944 נשא לאישה את קרובת משפחתו. לזוג נולדו שלושה ילדים, ובשנת 1990 עלו כולם לישראל.

עיבוד של ראיון שערך עמו שרון בלדוב וראיון שערכו עמו גולדי זאירוב, אפרת יצחקוב ויפה אחונוב.