אהרון מוטיאחוב

נולד בשנת 1906 בטשקנט. הוריו היו דתיים וברוח זו התחנך בבית ובבית-הספר היהודי בו למד.

ערב המלחמה היה אהרון נשוי והייתה לו ילדה. הוא עבד כמורה בשלושה מקומות שונים ומצבו הכלכלי היה טוב למדי.

כשפרצה המלחמה, גוייס אחיו הבכור יוסף (מאוחר יותר הוא הוכרז כנעדר וככל הנראה נהרג בקרבות). את אהרון לא גייסו תחילה בגלל עבודתו, אך בשנת 1942 הוא גוייס ושירת בחיל התותחנים. יחד עם יחידתו הוא נשלח לאזור לנינגרד. במהלך הקרבות נפצע אהרון מרסיס ברגלו ובהמשך נפגע בראשו, כשרסיס של פגז גרמני חורר בעצמה את קסדתו וגרם לו לפציעת ראש קשה. 

אהרון הוכר כנכה-צבא. במהלך תקופת החלמתו, בהיותו דובר מספר שפות, סייע לחיילים פצועים שלא הצליחו לתקשר ברוסית. לדבריו, הוא גם פעל לשחרור משירות צבאי של יהודים בוכרים מבוגרים, שגוייסו בכוח, למרות שלא היו אמורים להתגייס מפאת גילם.

אהרון ציין במהלך הראיון כי הוא ואחרים לא היו מודעים באותה עת לנעשה ליהודי-אירופה וכי הם רק שיערו שמצבם לא טוב לנוכח ההמונים שברחו מזרחה.

לאחר המלחמה שב אהרון לביתו ולמשרתו. נולדו לו עוד ארבעה ילדים, ולימים, עלה עמם לארץ-ישראל.

עיבוד של ראיון שנערך עמו ע"י אלונה מטייב, ויאולטה איברגימוב.