אביחי קופטיאב נולד בסמרקנד בשנת 1917 למשפחה דתית. מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב למדי אף על פי שהאב נפטר סמוך ללידתו של אביחי ועול הפרנסה הוטל על האם.
אביחי גויס לשירות חובה בשנת 1938 אך שירותו הוארך בעקבות המלחמה.
אביחי הוצב בגדוד הארטילריה של דיוויזית הרובאים 321. ב-1941 כשהיה עם יחידתו בחזית האוקראינית נקלעו הוא וחבריו למארב של הכוחות הגרמניים. אביחי וחבריו נפלו בשבי הגרמני. ככל הנראה הם היו כשנה שבויים במחנה צבאי באוקראינה ולאחר מכן עברו למחנה עבודה בגרמניה שם שהו כשנתיים.
אביחי ניצל בזכות טוליק (אנטולי שבצוב), חבר רוסי מנובוסיבירסק שהיה מפקד ביחידתו. הוא היחידי שידע כי אביחי הוא יהודי וסייע לו להסתיר את זהותו, שכן הגרמנים הציעו מנת מזון מוגדלת למי שילשין על חייל ממוצא יהודי.
אביחי סיפר לכולם שהוא ממוצא אוזבקי, אך לא היה ביכולתו להוכיח זאת. באחד הימים ירו הגרמנים למוות בחבר ליחידה. טוליק לקח במהירות את תעודותיו של אותו חייל ונתן אותן לאביחי, שיוכל להשתמש בהן להוכחת זהותו הלא-יהודית. בדרך זו ניצל אביחי מהלשנות.
התנאים בשבי היו קשים להחריד: רעב כבד, קור מקפיא (הגרמנים דאגו להחרים את ציוד החורף שהיה ברשותם), התעללויות קשות, מוות מדי יום ועבודות פרך. הפחד התמידי באותה עת הביא לכך שנבצר מהם לדבר במשך תקופה ארוכה, ועם הזמן נוצרו אצלו עיוותים בשרירי הפנים.
משנכבשה גרמניה, הגיעו אליהם חיילים רוסים ששחררו אותם והשתדלו לטפל בהם. תהליך השיקום היה ארוך, אך לבסוף שב אביחי לביתו, שבע שנים לאחר שגויס.
מחשש שמא חשפו מידע סודי או פעלו נגד המשטר הסובייטי, נאלצו השבויים לעבור חקירה בנ.ק.ו.ו.ד ונשארו חשודים במשך תקופה (במקרים רבים, כמו אצל חלק מחבריו ומכריו, החקירה הסתיימה במאסר בסיביר). בשנת 1946 נישא אביחי לחוסני חנה מולוקאנדוב, אך רק שנתיים לאחר מכן הוסר שמו מרשימת החשודים והוא יכול היה להירשם לנישואין כחוק.
בשנת 1973 עלה אביחי לישראל עם אשתו ושלושת ילדיהם.
