נולד בסמרקנד בשנת 1910, למשפחה בת חמש נפשות.
מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב והיה ברשותם עסק זגגות מצליח. את העסק ניהל ניסן עם אחיו הצעיר עד למותו בתאונת עבודה.
סב המשפחה היה שוחט ומרבני הקהילה ונחשב לדמות דומיננטית בחיי יהודי סמרקנד. בבית הקפידו על שמירת שבת וכשרות, ובאישור השלטונות התאפשר להורים ולסב להמשיך ללכת לבית-הכנסת. לגבי הילדים הוטלו הגבלות והם חוייבו ללכת לבתי-ספר כלליים, לא יהודיים. בבית דיברו בוכרית והילדים לא ידעו עברית, בשונה מהוריהם.
ניסן נישא בשנת 1927, ונולדו לו חמישה ילדים. למרבה הצער, בנם הבכור נפטר זמן קצר לאחר לידתו. בני המשפחה ניסו לעלות לארץ-ישראל, אך השלטונות סיכלו תכנית זו.
כשפרצה המלחמה הצליחו הוריו של ניסן, ללא ידיעתו, לשחד פקידי שלטון ולמנוע את גיוסו. מכתבי הגיוס שנשלחו לו הוסתרו ע"י רעייתו. באחת הפעמים גילה ניסן במקרה מכתבים אלו ולמרות שקיבל פטור, בחר להתגייס.
משפחתו של ניסן קיבלה קשה את החלטתו להתגייס והדבר אף פגע בהם כלכלית. אשתו נאלצה לצאת לעבוד והיא החלה לעסוק בהכנת ומכירת מזון. אף בתו הבכורה החלה לעבוד כתופרת בבית-חרושת. במהלך המלחמה הגיעו פליטים מפולין לאזורם, ובני-המשפחה סייעו להם במזון ובמקומות לינה. אחת המשפחות הללו ייצרה בביתם סבונים ומכרה אותם למחייתה, ובן לאותה המשפחה אף התחתן עם גיסתו של ניסן.
בעת גיוסו, הוצב בחזית, וממכתביו לבני משפחתו עלתה תמונה קשה מאוד של שדה הקרב. ניסן היה חייל מצטיין והועלה בדרגה. הוא הועבר לתפקיד עורפי אך לקראת סוף 1944 הוצב שוב בחזית.
ממכתביו של ניסן עולה, כי הוא פגש יהודים אחרים ששירתו בצבא האדום וגם שמע ממפקדיו אודות רצח של יהודים רבים.
מכתבו האחרון הגיע בשלהי 1944, ומאז חיכתה משפחתו לשווא לאות חיים ממנו. לאחר המלחמה, התקבל מכתב רשמי מממשלת ברה"מ ובו נכתב על שירותו הצבאי של ניסן ועל כך שהוא הוכרז כנעדר.
בשנת 1973 עלתה המשפחה לישראל.
עיבוד של ראיון שנערך עם קרובי משפחתו ע"י אסף ורחלה בדלוב.
