נולד ב- 1926 בבוכרה, למשפחה בת שבע נפשות.
המשפחה הייתה דתית, אם כי באותן השנים נשמרו כבר מנהגי היהדות בסתר, בעקבות לחץ השלטונות.
במקור הייתה המשפחה עשירה מאוד, אך השלטון הבולשביקי החרים את רכושם. בתחילה הוחרמו האדמות והמפעלים ובהמשך אבני החן והזהב שהיו ברשותם. סב המשפחה נחקר ע"י המשטרה החשאית, ובעקבות כך עבר שבץ מוחי ונפטר.
לאחר מות הסב שינה אביו של יעקב את שם משפחתם מלוי לפנחסוב (ע"ש הסב). באותן השנים, עקב אבדן ההון המשפחתי, נאלץ אביו של יעקב לעבוד כפועל פשוט במפעל טקסטיל.
יעקב למד בבית-ספר כללי ובגיל 15, עם פרוץ המלחמה עם גרמניה, עבר למוסד חינוכי-אקדמאי ושם התמקצע במתמטיקה ופיזיקה.
ב-1943 גוייס יעקב לצבא האדום. שנה קודם לכן גוייס אחיו, ושובץ ביחידת בנייה צבאית. כחודש לאחר גיוס יעקב לצבא, גוייס גם אביו שמואל, שהשתתף בקרבות באזור קייב ונהרג במהלכן.
יעקב עצמו החל ללמוד בבית-ספר צבאי בעיר מארי שבטורקמניסטאן, ולאחר כחצי שנה החל באימונים, במעין פלוגות סיור של הצנחנים, שהתאמנו בלוחמה צבאית ובקרב מגע. לאחר האימונים הם החלו להישלח לפעילות מבצעית, שבה הוצנחו מעבר לקווי האויב לאסוף מידע ולהכין מפת תוואי-שטח של היחידות הגרמניות הקדמיות. לעתים מטרתם הייתה להפיל קצין גרמני בשבי. לדבריו, לא פעם לחמו פנים אל פנים מול הגרמנים והרגו בידיהם חיילי-אויב.
לדבריו, לא חווה יעקב במהלך המלחמה אנטישמיות או איזושהי בעיה בגלל היותו יהודי. הוא ניסה לשמור, ככל הניתן, על קיום המצוות. במשך תקופה ארוכה, למרות הרעב העז, נמנע מאכילת מזון לא כשר, עד שתש כוחו ולא נותרה לו ברירה.
על מצב היהודים באירופה לא ידעו בסביבתו דבר, עד שהחלו להגיע למקומות עצמם בהם היכו הגרמנים. כך, באחד הימים גילה מפקדו שכפר הולדתו נחרב ובני משפחתו נרצחו. כשהגיעו לגרמניה, אותו מפקד רצח, כנקמה, משפחה גרמנית (כמובן שהוא הודח בעקבות מעשהו זה).
במהלך הלחימה נפצע יעקב מספר פעמים, אך לרוב היו אלה פציעות קלות, שלאחר טיפול קצר שב ליחידתו. מספר חודשים לפני שהסתיימה המלחמה הוא נפצע קשה מפגז גרמני. הפגז ריסק את ידו, ולמעשה, הזרוע והאמה נותרו קשורות רק ע"י גידים וחתיכות עור. במצב זה, נוכח תנאי השדה, נאלצו הרופאים לקטוע את ידו על-מנת שיוכלו להציל את חייו. כשהבין יעקב את כוונת הרופאים לקטוע את ידו, הוא התנגד לכך, עד שאחד ממפקדיו, חייל ממוצא ארמני, שאהב את יעקב, החליט לסייע לו. הוא השיג כלי-תובלה ולקח את יעקב הפצוע לבית-חולים צבאי מסודר, שם נמצא כירורג מנוסה שהצליח להציל את היד. הטיפול המסור שקיבל אחר-כך בבית-החולים סייע לו להחלים ולחזור בריא לביתו.
בתקופת המלחמה נאלצה אימו של יעקב להתמודד לבדה עם הקשיים הרבים שנוצרו, כאשר ב-1943 עוד הספיק אביו לאמץ אל ביתם שמונה משפחות של פליטים. למזלה, הפליטים סייעו בפרנסת המשפחה.
עם סיום המלחמה, כאשר שב יעקב אל ביתו, עבר נטל הפרנסה על שכמו. כחצי שנה אחר-כך התחתן הוא ופתח בית-מלאכה. במהלך השנים נולדו לו שישה ילדים.
בשנת 1979 עלתה משפחתו של יעקב לישראל.
עיבוד של ראיון שערכו עמו דבורה מימון ורננה צדוק.
