מיכאל יבלברג

נולד ב- 1925 בדומרוביץ שבמולדובה, למשפחה בת שמונה נפשות. לאביו הייתה מאפייה קטנה שפרנסה את המשפחה. 

לדבריו, הדת כמעט שלא הייתה נוכחת בחיי היום-יום. בגיל 14 עבר מיכאל עם אחיו לעיר בלוץ, שם החל ללמוד חייטות. 

מיכאל מספר, שמצבם של היהודים לנוכח חילופי השלטונות היה הפכפך: "...לא מאחל לאף אחד לחוש את מה שחשנו. הרעב, הפחדים והטרדות שעברנו היו מזעזעים... היינו נבהלים מכל קול מוזר...". לדבריו, התקופה בה שלטו הקומוניסטים הייתה קשה ביותר והיה צורך להסתיר כל סממן יהודי. את התקופה שבאה אחר-כך הוא כבר לא חווה על בשרו, מכיוון שבגיל 18 גוייס מיכאל לצבא האדום.

הוא שירת בחיל-השריון, תחילה בחיל-הרגלים שנלווה ליחידות המשוריינות, ולאחר מכן הוסב לתפקיד של נהג טנק. במהלך שירותו הוא לחם בפולין, בצ'כוסלובקיה, בהונגריה ובגרמניה. 

לאחר המלחמה נפגש מיכאל עם הוריו שברחו ממולדובה. הוא עבד כנהג אוטובוס, ונישא בשנת 1950. במהלך השנים נולדו לו שלושה ילדים, ובשנת 1972 הוא עלה עם משפחתו לישראל.

עיבוד של ראיון שערכו עמו אורן בבאייב, אליהו משה לדיוב ואודליה לדיוב.