נולד ב- 1916 בקירקב שבטורקמיסטן. משפחתו בת תשע הנפשות הייתה במעמד כלכלי טוב למדי, ובעלת רקע דתי.
חיים החל לעבוד כסוחר בדים והצליח להתבסס כלכלית. בשנת 1936 הוא נישא ונולדו לו שני ילדים. בשנת 1939 עקר חיים עם משפחתו מעירם, לעיר בוכרה. בעקבות התנכלויות מצד שכניו הוא נאלץ לנטוש את עבודתו והחל לעבוד כספר.
בשנת 1942 גוייס חיים באישון ליל לצבא האדום, ולאחר תקופת אימונים קצרה שובץ בחטיבת חיל-רגלים שהוצבה באזור מוסקבה. לדבריו, הוא זוכר מאותה תקופה את הקור העז שאמנם שימש להם יתרון אל מול הגרמנים, אך פגע בהם, ואת הירי הבלתי פוסק.
במהלך הלחימה נפצע חיים פעמיים. בפעם הראשונה, כשהחלה הסתערות מתוך שוחות שחפרו, הוא נפגע ברגלו מירי של הגרמנים. הפציעה חדרה את רגלו, נקרע לו גיד, והוא פונה לבית-חולים. לאחר שהרופא המקומי הבין שהוא יהודי, הוא ניסה לעזור לו לחמוק מהתייצבות חוזרת ביחידתו. הוא שאל אותו לתפקידו וכתב חוות דעת רפואית שאינו כשיר לשירות קרבי. למרות זאת, לא אפשרו לו להישאר בבסיס עורפי והוא הושב ליחידתו.
בפעם השנייה נפצע חיים ב-1945, כאשר רסיסי טיל גרמני גרמו לו לפגיעת ראש. הוא טופל בבית-חולים במשך כחמישה חודשים, ושוחרר משירות צבאי ימים ספורים לפני תום המלחמה.
חיים מספר, כי שירתו עמו מספר חיילים יהודים נוספים, שהכירו זה את זה ושמרו על קשר ככל האפשר. הוא מציין כי הם ביקשו האחד מהשני להעביר מסרים למשפחותיהם במידה ויקרה להם משהו במלחמה. רובם נפלו בקרבות או בשבי הגרמני בו נרצחו בגלל מוצאם.
חיים זוכר לא מעט התנכלויות אנטישמיות, בהן הלשנה בפני הגרמנים על חיילים יהודים שנפלו בשבי.
עם גיוסו, נותר נטל הפרנסה על אשתו לבדה. היא החלה לעבוד בעבודות שונות כדי לפרנס את ילדיה. הוא מספר כי יצרה קשרים עם פליטים יהודים שהגיעו מפולין והקימו עסק לא חוקי לסבונים, ועבדה עבורם. כמו כן, היא עבדה במאפייה וכך השיגה מזון נוסף לילדיה.
חיים שב לביתו חודשיים לאחר תום המלחמה. הוא שב למספרה שניהל, אך נאלץ לסגור אותה לאחר זמן קצר. פציעתו ברגל לא אפשרה לו לעמוד יום שלם כפי שנדרש ממנו כספר. הוא החל לעבוד כסנדלר והצליח להקים עסק משגשג, בגלל ביקוש גדול באותה תקופה. לחיים נולדו עוד שישה ילדים, ובשנת 1978 עלתה המשפחה לישראל.
עיבוד של ראיון שערכו עמו ניסים ושרית מיתר.
