פרוייקט "זיכרון מבעד לעדשה" מתקיים מזה מספר שנים עם רשת אורט ומחלקת הדרכות חינוכיות בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם ועוסק בתיעוד ניצולי שואה וסיפוריהם האישיים. לאור אתגרי השעה , בעקבות משבר הקורונה המתמשך, נמנע מן התלמידים לפגוש את ניצולי השואה. בשל כך קיימנו פרויקט משותף חדש אשר ימשיך את הדיון והעיסוק סביב עיצוב זיכרון עכשווי של השואה.
מטרת הפרויקט היא לאפשר לבני הנוער לפגוש בנושא השואה בדרכים בלתי פורמאליות באמצעות מפגש עם ניצולים וסיפורי חפצים ששרדו את השואה ועל ידי כך לאפשר להם ללמוד ולהביע את קשרם אל הנושא באופנים נוספים. יצירתם מהווה גשר לקהל בני נוער רחב שייחשף אליהם ויוכל למצוא באופנים אלה נקודות חיבור חדשות משמעותיות.
במסגרת הפרויקט, הכינו תלמידי אורט יצירות בהשראת חפצים וחומרי ארכיון ממאגרי יד ושם אשר מציגות בדרך עכשווית מיוחדת מנקודת מבט אישית את סיפור השואה.
פרויקט "זיכרון מקוון" מורכב מתהליך חינוכי המלווה את הפרויקט המתקיים בשני תהליכים מקבילים של לימוד; הראשון - לימוד נושא השואה על היבטיו השונים בסדרת מפגשים מקוונים, שנערכו בהנחיית צוות מחלקת הדרכות חינוכיות , והשני- למידה וליווי תהליך העיבוד האומנותי על ידי מורי האמנות בבתי הספר.
תערוכת "זיכרון מקוון" המובאת בפניכם הנה תוצר של פרויקט ייחודי זה .
בהשראת צילום הילד ממרד גטו ורשה.
רישום המביע את אובדן הזהות וצלם האנוש בתקופת השואה.
בהשראת ספורו של מכאל גולדמן ניצול שואה, קצין חקירות במשפטו של איכמן.
סדרת ציורים המייצגת את זיכרון השואה בזמנים שונים ע"י ניצולי השואה, עד לזמן בו לא יהיה עוד ניצול "היושב על הספסל". ואף על פי כן, הזיכרון ישאר לעד.
איור המביע את תהליך הדה-הומניזציה שעברו יהודים בשואה.
משה ופרידה, ניצולי שואה מפולין, על רקע דגל שהכינו במחנה עקורים בסוף המלחמה.
ניצולי שואה שהצמיחו ענפים חדשים- משפחות ודורות המשך.
בהשראת צילום של יהודים בכניסה לאושוויץ, מאי 1944.
בהשראת מכתב פרידה שכתבו שרה ויחיאל גרליץ שעות ספורות לפני חיסול גטו בנדין ב 1944, לביתם דיטה בת השש. דיטה נמסרה למשפחה פולניה שנה קודם לגרוש. בסוף המלחמה המשפחה מתאחדת.
בהשראת סיפורו של גאטי ארתורו, חסיד אומות עולם מאיטליה. כרופא צבאי שהוצב ביגוסלביה, העניק טיפול רפואי חינם ליהודים ואף עזר לרבים לברוח באמצעות מסמכים מזויפים.
בהשראת סיפורה של סוזאן ספאק, חסידת אומות עולם מצרפת, שפעלה להצלת ילדים יהודים שעמדו בפני גירוש.
בהשראת שירו של אברמק קופולוביץ' - "חלום" , נער בגטו לודג'. נספה באושוויץ.
בהשראת דף העד של מאיר מליניאק יליד ושרה.
חיים שלמים של אדם המסתכמים בשורה אחת בדף הזיכרון: "מאיר מליניאק נולד בורשה שבפולין. תעשיין. מאיר נרצח בשואה".
שמירת לפיד הזיכרון במרוצת הדורות.
בהשראת סיפורה של עליזה לנדאו שהתחבאה ביער ושרדה.
היער מסמל ביצירה גם את האפילה והקושי של ההסתתרות ביער וגם את הצמיחה לאחר המלחמה של עליזה ומשפחתה שהקימה.
בהשראת דף עד של שרה שולקיס, פסנתרנית.
בהשראת סדור ולוח שנה שנכתבו בידי שלמה אולמן ומרדכי גליק בשנת 1944 בשבי הרוסי.
בהשראת יומנה של אנה פרנק.
רישום ידיים המבטא את הושטת היד לסיוע של לא מעט אנשים בתקופת השואה.
רישום פני אדם הנותן זהות עבור כל אותם האנשים שקולם נדם ופניהם נעלמו.
בהשראת ערכת כלי השחמט של לופו קרדינציוסו שנרצח ברכבת המוות שיצאה מיאסי ביוני 1941.
בהשראת סיפורה של יעל רוזנר, ילדה בגטו ורשה.
הבובות שנשארו לשורדי השואה הן עדות לימים הנוראים. חובתנו לספר את הסיפור שמאחורי החפצים.
נעל של הפעוטה הינדה כהן עליה חרט אביה את תאריך האקציה בו גורשה להשמדה, על רקע תעודת לידתה.
בהשראת הצמיד שהכינה לורה בנדר במחנה ווכט, המורכב מדסקית עם מספר האסיר שקיבלה במחנה ותליון בצורת תלתן, סימן למזל.
בהשראת אופניה של מרי-רוז ז'ינסט, חסידת אומות עולם מצרפת, בהם נסעה בין כפרים בצרפת להפיץ קריאה להסתרת יהודים והצלתם.
בהשראת סיפורו של יוליוס מדריץ' חסיד אומות עולם מאוסטריה,, אשר מונה מטעם הגרמנים לנהל שני מפעלי טקסטיל ליד גטו קרקוב.
בחסותו העסיק יהודים רבים במפעלים ואודות לכך הצילם ממוות.
הקדשה של ליאוני גולדשטיין לחיה סטקולצ'יק על גבי משחק השחמט בו שיחקו בתקופת שהותם בגטו מוגליב בטרנסניסטריה. משחק שאפשר להם לשכוח את המציאות הקשה סביבם.
בהשראת המנדולינה שניתנה ללאון רוזן כשהיה קטן.
המנדולינה לוותה אותו בהיותו במחנות עבודה בתקופת השואה וכשעלה לארץ ישראל המשיך לנגן בה כל חייו.
בחרנו בשני סמלים יהודים ספר התנ"ך ודגל ישראל ושילבנו עם הלחם החסר לבטא את התחושה הקשה והחשוכה שעברו היהודים.
