"בבת אחת חדלתי מהיות ילד" דב פרייברג
"בגטו אין ילדים אלא יהודים קטנים" יוסף זליקוביץ', לודז
היינו עשויים לחשוב שהשואה תמחק את עולמם של הילדים. הילד זקוק לסדר, זקוק לאחריות הורים. האדמו"ר מפיאסצ'נה מדבר על התפרקות המסגרות ושואל מה יהיה? אמנם הוא מדבר על מסגרות החינוך, אולם ניתן להשליך זאת גם על המסגרת הכללית של הילד.
במצבו הנוכחי של הילד היהודי יש סכנה לעצירה מוחלטת של ההתפתחות הפיזית והנפשית. עלינו לצפות באימה שמהדור הצעיר שלנו תצמח מסה חלשה ורפויה של אנשים לא מפותחים, ובהם: גנבים, רמאים ופרטים עם אינסטינקטים קרימינליים ומושפלים, אנשים ברמה מוסרית נמוכה מאוד. ומכאן המחויבות לגורל הילדים כפי שנווכח בהמשך אך הילד הוא קודש הקודשים של החברה; הוא העתיד, הכוח והתמיכה. ועל כן על החברה היהודית ליטול אחריות על האופי והדמות של הדור הצעיר." ארכיון רינגלבלום:
השואה פרקה מסגרות חיים קיימות וערערה מוסדות חיים מוסכמים – אם בחיים "רגילים" תפקיד המבוגר הוא לגדל את הילד, להכין אותו לחיים בוגרים, ללמד אותו, לגונן עליו, להצעיד אותו הלאה, הרי בעולם הפוך – הכל מתהפך. המלחמה היא מלחמת קיום הישרדותית יום יומית, בה על המבוגר כמו על הילד לדאוג לפת לחם, לנסות ולחיות את הרגע. מתחילת המלחמה התפרקו כל המסגרות, היתה בריחה המונית, בעיקר של אבות, דבר שהשפיע על התנהלות החיים היומיומית כבר מההתחלה.
היכן מקומו של החינוך בתקופה בלתי יציבה זו?
מטרת הנאצים היתה למחוק את הילד היהודי – המיזכר של הימלר להיטלר על "העמים הזרים" במזרח, מסמך מזעזע המגדיר את מהותם של הגזעים הסלבים בעיני הגרמנים, וכיצד ימחקו אותם בהדרגה, תוך ניוון מכוון מהשלטונות הגרמניים. ועם כל זאת לא נוגע בנושא הילדים היהודים, עליהם לא נכתב מסמך כה קשה. הישרדות הילד היהודי היא אנטי האידיאולוגיה הנאצית. לילד היהודי אין אפילו את הפריווילגיה הזמנית של ילד סלבי, מה"מזרח".
התמונה מורכבת, יש לבדוק מה קרה בנושא זה אצל המבוגרים האחראים על הילדים ומה קרה אצל הילדים עצמם. כיצד מתייחסים השלטונות הגרמניים לנושא החינוך ואיך עוקפים אותו היהודים – אנשי החינוך, ההורים, המנהיגות והאנשים הנמצאים באותו רדיוס.
האם, לאור המצב הקשה, יכלו המבוגרים לדאוג לילדים מעבר לפרוסת לחם? מעבר לצרכים הישרדותיים בסיסיים כמו אוכל וביגוד? איך, ובאילו אמצעים נקטו המבוגרים בבואם לנסות ולהמשיך את חייהם בגטאות ובמחנות, כולל דאגה נקודתית וגם עתידית לילדים?
השאלות:
- כיצד מנסים המבוגרים לשוות לתקופה "נורמליות" ביחס לילדים?
- מי לקח אחריות על ילדים שהוריהם לא נמצאים או לא מתפקדים?
- מה קרה לילד כשההורים לא היו?
- באילו תחומים הפך הילד להיות שונה ממה שהיה קודם?
- באלו תחומים כן תפקדו הילדים?
- האם ניתן ללמוד דברים חדשים על כוח עמידתם של מבוגרים בעת מצוקה?
- האם ניתן ללמוד דברים חדשים על כוח עמידתם של ילדים?
הצעה לנושאים בסדנאות:
- החינוך שלפני המלחמה (חוק חינוך חובה, רוב הילדים היהודים לומדים במוסדות ממשלתיים גויים. לדבר על המוסדות היהודיים, אולי סדנה על נושא פחות ידוע: מנייני הנוער של הרב קרליבך)
- חינוך ילדים בעולם של כאוס. מחנכים מתלבטים איך להקנות ערכים לילדים בעולם של כאוס, ומה חשוב ללמד.
- מחנכים בגטאות – דמויות שונות שפעלו לחינוך ילדים – אנשים שהיו מחנכים לפני המלחמה, אנשים שקמו ודאגו למסגרות, רבנים, הורים, נשים, נוער וכו'.
- בתי יתומים ובתי ילדים, מסגרות ללא הורים – קורצ'אק, הרב קורצמן
- סוגים שונים של בתי ספר – רשמיים ולא רשמיים, פרטניים ויותר כלליים וכו'. מה לומדים בהם? עם מה לומדים? באילו אמצעים?
- ילדים מבוגרים – אינם לומדים, דואגים לפרנסת המשפחה, חילוף תפקידים, ילדים ללא הורים
- ילדים בטרזין (מקרה מבחן)
- זהות שאולה – ילדים במסתור – כיצד מחנכים לזהות ברורה? לזהות יהודית? לחיים בה אינך משקר? (בלהה)
- כיצד מחזירים ילדים שעברו כל אחד במקומו ובמסלול שלו – לחינוך נורמטיבי אחרי השואה? עם מה מתמודדים המחנכים?
- הצלת ילדים מבתי נוצרים וממנזרים לאחר המלחמה
- חפצים של ילדים- כמבטאים זהות, קשר בין עבר לעתיד, עצים, דוממים.
אוסף מקורות נלווה להרצאות ולסדנאות - הורדה
