חדש במרפ"ד תשע"ח

זיכרונות:

מסע בין האישי וההיסטורי 
מאת עידית גיל
הוצאת כרמל, 2017

בתו של חיים גליבטר, חוקרת השואה ד”ר עידית גיל, משרטטת בספר זה את סיפור ההתמודדות האישי של אביה עם אימי השואה בפולין. הספר פורשׂ את סיפורו של חיים גליבטר החל מן הפוגרום בעיירה פשיטיק, דרך הגירוש ממנה, הבריחה וההצטרפות לפרטיזנים, הפרֵדה מן האם והסבתא, שנשלחו לטרבלינקה, הגטו ומחנות העבודה בראדום, הניסויים הרפואיים ועבודות הכפייה באושוויץ, עד להגעת הצבא האדום המשחרר.

מכאן לשם בחלוף הזמן
מאת בת שבע דגן
הוצאת צפרא ויד ושם, 2018

זהו אוסף של סיפורים, שונים בהיקפם ובתוכנם, שהכתיבו הזמן, ההזדמנות והמצב הנתון. הסיפורים אינם ערוכים בסדר כרונולוגי ואין בהם כל רצף. כל סיפור הוא מעין זיכרון בפני עצמו. תוכנם, כמו גם השמות הנקובים בהם, אמתיים. רוב הסיפורים קשורים בוויזואליה משם, והם מובאים כפי שצולמו ונשתמרו בזיכרוני בגודלם ובממדיהם הטבעיים. זרימת הזיכרונות משם, בכל גירוי שמזכיר את העבר, הוכיחו לי בעליל, שחוויות שזימנה השואה במלחמת העולם השנייה אינן ניתנות למחיקה, וכי יש בהן משום הוכחה לכוח ההישרדות. אני רואה בכל סיפור גירוי להסתכלות פנימה לחשיבה ולהזדהות העם האחר ותקוותי – שיובילו להוקרת היש ולחיזוקו. 

יומנים:

פגישה בסאמרה: יומנו של מסתתר יהודי בוורשה 
מאת סווק אוקונובסקי.
הוצאת בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, מורשת, 2017

ביומן מקורי זה, שהתגלה בהריסות ורשה אחרי המלחמה, מתאר סווק אוקונובסקי (1944-1920) בשפתו העשירה את קורותיו בשנות חייו האחרונות: חוויות עלומים בהכשרה תנועתית בסלונים; פרוץ המלחמה; ליל הסדר האחרון בגטו ורשה; חיסול הגטו והסתתרות מורטת עצבים במחבוא מוסווה; הגירוש לכיכר השילוחים (אומשלאגפלאץ); הקפיצה מהרכבת הדוהרת והשיבה לוורשה; והחודשים הארוכים בדירת המסתור בצד הארי. בכנות נדירה הוא מבטא את בדידותו ואת געגועיו העזים לאשתו, מתאר את האתוס החלוצי שהחזיק בו לפני המלחמה, את ספקותיו כעת ביחס לשאלת הזהות הלאומית היהודית ועוד. "סווק אוקונובסקי חושף בפנינו היבטים בלתי מוכרים של חיי היהודים בגטו ורשה בחודשים האחרונים לקיומו, את ייסורי הנפש של ניצול יחיד ממשפחה המסתתר בצד הארי של ורשה הכבושה באמצע שנת 1943, ואת החיים התוססים שאפיינו את עולמם של היהודים טרם המלחמה בעיר סלונים, במזרח פולין – שם שהה בהכשרה של תנועת השומר הצעיר ושם פגש את אשתו", כותבת פרופ' חוי דרייפוס במבוא ליומן זה, המתפרסם כאן לראשונה בהוצאה משותפת לבית לוחמי הגטאות ולבית מורשת.

כיבוש תוניסיה על ידי צבאות הציר
20 בנובמבר 1942 - 7 במאי 1943
מאת קלמנט הורי
הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ; יד ושם, 2013

יומנו של קלמנט הורי הוא חלק מסדרת מקורות על יהדות צפון אפריקה בתקופת השואה. 
היומן חושף את עולמה הפנימי ואת דרכי התמודדותה של משפחה יהודית בתוניס במהלך הכיבוש הגרמני. היומן רואה אור במסגרת פעילותו של מרכז תיעוד יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה במכון בן צבי ובשיתוף המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם.

אליכם אני כותבת, היומנים המקוריים, בנדין 1943 
מאת חייקה קלינגר, בעריכת אביהו רונן. 
הוצאת יד ושם,  2016

חייקה קלינגר, בת חסידים שהייתה לחברת השומר הצעיר ופעילה מרכזית בארגון היהודי הלוחם המחתרתי בבנדין, נבחרה בידי חבריה בטרם קרב לתעד את קורותיהם ולהבטיח את זכרם. הרשומות במחברות היומנים קורעות לקורא צוהר להכרת הפעילות של תנועות הנוער בתקופת השואה, ומוסרות מידע רב חשיבות על התפתחות הארגון היהודי הלוחם בבנדין ובוורשה, על דמותו של מרדכי אנילביץ', על מערכת היחסים בין ארגוני המחתרת ליודנרט ועל תגובת הציבור היהודי להשמדה. בספר זה מוצגים היומנים המקוריים לראשונה במלואם, מלווים במבוא ובהערות פרי עטו של בנה, פרופסור אביהו רונן.

נשמת האדם המושתקת: יומנו של רופא מגטו וילנה, 1943-1941
מאת לזר אפשטיין, בעריכת לאה פרייס.
הוצאת יד ושם, 2018

האנשים נעשים זרים זה לזה. אנשים מתפתלים מלחץ היצר לחיות, מאימת המוות, מן הלא־נודע הגדול, מתחושת חוסר הוודאות. האם יש מי שחושב על משהו, על מה שיהיה מחר? לא! לימים ישותקו לגמרי מיטב האינסטינקטים האנושיים בגטו, ומן האנשים יתפרצו הגרועים והנחותים שברגשות החייתיים. כמו הגוף שאינו מתבייש עוד במערומיו, כך גם הנפש [...] על היגיינה אין מה לדבר, גם לא על אסתטיקה, נימוסים, מסורות. האדם נעשה חלול לגמרי. את הדברים האלה כתב ד"ר לזר אפשטיין בגטו וילנה. ד"ר אפשטיין, מומחה לבריאות הציבור, עמד בראש המחלקה הסניטרית האפידמיולוגית בגטו מאז הקמתו בסתיו 1941 ועד חיסולו בסתיו 1943. ברשימותיו כלל זה בצד זה דיווחים ורשימות על ענייני ציבור וכן הרהורים ורשמים אישיים. הוא הרבה לסקור ביומנו את הפעילות בתחום הבריאות, התרבות והחינוך ולא אחת הביא טבלאות ונתונים בתחומי קיום שונים הפורסים תמונה מקיפה למדי על החיים והמוות בגטו וילנה. בכתביו של לזר אפשטיין בולטת התבוננות בתמורות שחוללו הכיבוש הגרמני והכליאה בגטו במערכת היחסים הבין-דורית, באופי היחסים בין המינים ובריבוד החברתי שנוצר בגטו וילנה ובהשלכותיהן של התמורות האלה על חיי היום-יום של היחיד ושל הציבור היהודי. לא אחת עמד אפשטיין על גילויים של התפרקות חברתית ומוסרית בחברה היהודית בגטו. בצד רשימות היומן קובצו בספר נשמת האדם המושתקת שירים אחדים שכתב אפשטיין בגטו וילנה, מערכון שחיבר כדי לקדם את פעולות הסניטציה בגטו וכן רשימה של אמרות שפר.

פילוסופיה:

האתיקה של הזיכרון: שיחה עם ז’אק דרידה ב’יד ושם’ 
מאת ז'אק דרידה ומיכל בן נפתלי
הוצאת רסלינג, 2017.

"שאלת ההתיישנות, השאלה המשפטית והפוליטית, שונה לחלוטין משאלת הסליחה; באשר לסליחה, רק לקורבנות הזכות לסלוח. [...] מהי התרבות שנושאת את תפיסת הסליחה, האם יש סליחה בתרבויות שבהן התורה אינה המקור באופן כזה או אחר? לדידי שאלות אלה אינן רק שאלות ספקולטיביות, אלא באמת שאלות הקיום ההיסטורי שבו אנו מצויים" (ז'אק דרידה, מתוך הספר).

השיחה של מיכל בן-נפתלי עם ז'אק דרידה ב'יד ושם' התקיימה בשנת 1998, במהלך ביקורו השני של דרידה בארץ, בעת ששום ספר שלו טרם ראה אור בעברית! עניינה המרכזי של השיחה היה הפילוסופיה הצרפתית "אחרי אושוויץ" והמידה שיש בפריודיזציה זו כדי להאיר את דרכו המיוחדת של דרידה.

היסטוריה:

לבלוב אחרון: השומר הצעיר בפולין בשנים 1944-1950 
מאת אלי צור
הוצאת יד ושם ויד יערי, 2017

הספר לבלוב אחרון דן בתנועת השומר הצעיר בפולין בין קיץ 1944 לקיץ 1950. במשך שנות קיומה של התנועה בפולין הקומוניסטית נאלצו ראשיה להתאים את צעדיהם לצורכי החברה היהודית בפולין ובייחוד לצורכי צעיריה, לדרישות הממשל המקומי ולציפיות של הנהגת התנועה בארץ-ישראל. דילמה זו עמדה בבסיס הקיום היהודי בפולין שלאחר המלחמה. פרק זמן זה התאפיין בסוגיות מכריעות שנגעו לעתיד היהודים בפולין: הבחירה בין ההגירה מבית הקברות של יהודי אירופה ובין הרצון לשוב ולבנות את החברה היהודית בפולין; בין המאמץ לשמר את הגופים הפוליטיים היהודיים שהיו לפני השואה ובין השאיפה להשתלב במערך הפוליטי של המשטר החדש, וכן שאלת המשך קיומן של מערכות יהודיות נפרדות במדינה שבה חוסלו כל המערכות העצמאיות. לאחר שחרורה של פולין פעלה תנועת השומר הצעיר בשלוש מערכות חופפות: תנועת הנוער, ארגון פוליטי-מפלגתי ושלוחה של ארץ-ישראל בניכר. ריבוי פנים זה חידד את התהפוכות שעברו על יהודי פולין, על המשטר שלה ועל היישוב היהודי בארץ-ישראל. בתום המלחמה היה ניסיון לשקם את החיים היהודיים בפולין אך הוא נקטע באכזריות בסדרה של פגיעות ביהודים, ששיאן היה הפוגרום בעיר קיילצה ביולי 1946. בתגובה נסו היהודים מפולין בעזרת ארגון הבריחה, עד שלקראת סוף 1946 היה נדמה כי הקיץ הקץ על שארית יהודי פולין. ואולם מאביב 1947 חלה התייצבות חברתית של היהודים במדינה, ובתוך כך גבר המאבק הפוליטי על השליטה בקרב הציבור היהודי. התמורות יצרו צורך בשינוי מתמיד של עמדות פוליטיות ובגיוון המסגרות הארגוניות של יהודי פולין. פעילות התנועה נמשכה עד ראשית 1950 אולם היא נקטעה עקב המלחמה הקרה בין הגוש הקומוניסטי ובין מדינות המערב. תנועת השומר הצעיר הייתה הפיקדון שדור גיבורי השואה הפקיד בידי הניצולים, וכל קיומם היה הבטחה לשוב ולהקים את התנועה בארץ-ישראל. 

על הסף: יהודי אירופה ערב מלחמת העולם השנייה 
מאת ברנרד וסרשטיין
הוצאת יד ושם, 2017

על הסף הוא דיוקן של עולם על סף השמדה. הספר הזה עוסק בתקוותיהם ובחרדותיהם של יהודים באירופה בשנות השלושים של המאה העשרים, בהלכי המחשבה ובעולם הערכים שלהם, בהשקפותיהם הדתיות, בשסעים האידאולוגיים והחברתיים שנתגלעו בקרבם ובשלל צורות הביטוי התרבותי שלהם — בכל מה שהעניק לחייהם משמעות. 

ברנרד וסרשטיין מציב בקדמת הבמה אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, מן השטעטל ומן הכרך הגדול לאורכה ולרוחבה של היבשת, מווילנה לאמסטרדם, סלוניקי, ורשה ופריז. אנו פוגשים יהודים במאבקי הישרדות תחת הנאצים, הקומוניזם, ובחברות ליברליות הנתונות אף הן במצור.
וסרשטיין מציג תמונה קשה של ציוויליזציה יהודית במשבר קיומי. הוא מנתח את מצוקתם של היהודים ומראה כי נבעה מהתפוררות פנימית לא פחות מאשר מהתנכלות חיצונית. נאמן לקביעתו של שמעון דובנוב כי "כתיבה היסטורית אמתית היא מעשה של תחיית המתים" המחבר מפיח רוח חיים לא רק במנהיגים פוליטיים, הוגים רבי השפעה ורבנים חסידיים ומתנגדים, אלא גם בעקרות בית, ילדים, ציירים, מוזיקאים, קבצנים, בנקאים, מתאגרפים, פושעים, פליטים, ”לופטמענטשן“ והמוני האלמונים הנשכחים למחצה שמרכיבים למעשה את ההיסטוריה.
 

היהודים בתנועת ההתנגדות היוונית: 1941-1945 
מאת סטיבן בומן
הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2017

ספר זה מביא את סיפור ההתנגדות של יהודי יוון בהקשר הרחב של ההיסטוריה של השואה ושל ההתנגדות. סיפור זה, הגדוש בלוחמים במולדת ומחוצה לה, מתעד את תפקידיהם השונים בתנועות ההתנגדות ביוון ובמקומות אחרים, וכן את תרומתם למאמצי המלחמה של יוון, בריטניה ואמריקה. בין היהודים שנטלו חלק בהתנגדות ביוון היו לוחמים, מתרגמים, רופאים ואחריות, אנשי מודיעין, וכן אנשים שארגנו פעולות הצלה ובריחה מן היבשת לתורכיה ולארץ ישראל, וכמובן להרי יוון שהעניקו מסתור וביטחון. להיסטוריה המורכבת של יוון בשנים 1940-1945 היתה השפעה רבה על גורלותיהם ועל תרומתם המגוונת. ספר זה מוקדש ל'אנדרטס' היהודים, המוכרים יותר בשם 'פרטיזנים', ולשירותם בזירות המלחמה הרבות והשונות. 

הנשמע קולם? עדויות מוקדמות של ילדים ניצולי שואה: קובץ מאמרים ומקורות 
מאת בועז כהן
הוצאת מגנס, 2017

עדויות של ילדים ובני נוער שניתנו זמן קצר לאחר השואה עומדות במרכזו של ספר זה. הן פותחות צוהר לעולמם של הילדים ומאפשרות להתוודע אל חוויות השואה שלהם; הן מלמדות על האסטרטגיות שנקטו משפחות יהודיות כדי להציל את המשפחה ובעיקר את הילדים: לא פסיביות ולא הליכה 'כצאן לטבח', כי אם מאבק, יוזמה, והתמודדות עם מצבים משתנים. העדויות מלמדות גם על היחסים בין יהודים לגויים – הצלה והקרבה מצד לא-יהודים מחד גיסא, ורדיפה ורצח מאידך גיסא. ולא פחות משהן מספרות על הילדים וקורותיהם בשואה, העדויות מלמדות על החברה היהודית שלאחר השואה ועל גישתה לילדים ניצולים, על העניין הרב שגילתה בילדים ובסיפוריהם.
מי גבו את העדויות וכיצד עשו זאת? כיצד קוראים את העדויות ומה ניתן ללמוד מהן? האם אלו שהגיעו לידינו משקפות נאמנה את התחושות והחוויות של הילדים? מה היה הרקע התרבותי והחברתי של איסוף העדויות ופרסומן? בשאלות אלו ואחרות דנים חוקרים מארצות שונות שמאמריהם קובצו בספר זה.
הקובץ כולל מחקרים שערכו היסטוריונים, אנשי ספרות ובלשנים, מהם שפורסמו באנגלית ותורגמו לצורך הקובץ זה לעברית. כמו כן מובאות בו תעודות מהשנים שבהן נאספו העדויות: ההוראות לגביית עדויות משנת 1945, והקדמות לאוספי עדויות משנת 1947.
 

מרגלי היערות: פעילותם המודיעינית של הפרטיזנים הסובייטים 1941-1945 
מאת יעקב פלקוב
הוצאת  יד ושם ומגנס, 2017

מרגלי היערות חושף — בפעם הראשונה — את היקף פעילותה המודיעינית של התנועה הפרטיזנית הסובייטית בתקופת מלחמת העולם השנייה. הודות לניתוח מדוקדק של אלפי מסמכים מקוריים, שהמחבר גילה בארכיונים הסובייטיים לשעבר, מתוודעים הקוראים למידע החשאי על המאמצים המודיעיניים של הפרטיזנים בשטחי ברית המועצות ומזרח אירופה שכבשו הגרמנים. הספר מנסה להשיב על השאלה הנתונה במחלוקת בדבר התרומה האמיתית של פעילות זו לצבא האדום ולמאמצי ההשפעה של מוסקווה מעבר לקו החזית. בתוך כך מתייחס הספר בהרחבה לדיווחי הגרילה הסובייטית על רצח יהודי ברית המועצות וחושף את מידת הבקיאות של ההנהגה הסובייטית הבכירה בנושא. המחקר ששימש בסיס לספר זה זכה לשבחים רבים של טובי ההיסטוריונים בארץ ובעולם.

העיתונות לילדים ולבני נוער יהודים בגרמניה: 
בשנים 1938-1933: אזהרה או הרגעה?
מאת חנה לבנת
הוצאת יד ושם, 2018

ניתוקם של הילדים היהודים בגרמניה מהסביבה החברתית, התרבותית והחינוכית שבה חיו ופעלו עד לעליית הנאצים לשלטון, יצר אצלם צורך עמוק במרחב חדש שיתייחס לבעיותיהם ויציע להם דרכי התמודדות עם המציאות החדשה. העיתונים היהודים המרכזיים בגרמניה, שייצגו את הזרמים הפוליטיים והדתיים השונים, צרפו לגיליונותיהם מוספים מיוחדים לילדים ולנוער שנועדו למטרה זו. החוברת מציגה מבחר מאמרים, מכתבים ואיורים מתוך מוספי הילדים והנוער בעיתונות היהודית, בין השנים 1938-1933. המקורות מלווים במבוא מחקרי.

 

מות הזמן היהודי: כרוניקה של חורבן הקהילה היהודית בטלוסטה ובסביבותיה 
מאת יהושע שכנר, בעריכת בלה גוטרמן. 
הוצאת יד ושם, 2018.

"איך הגענו למצב שמאלצים אותנו לרצוח במו ידינו את אחינו ואחיותינו. אלה היהודים היקרים שלנו, ובמו ידינו אנחנו מוליכים אותם אל מותם. כך, מזועזעים, מיואשים, נאלצנו להוביל את האומללים לעקדה. זאת הפקודה המצמררת הבלתי אנושית שאמורה למנוע מרחץ דמים גדול יותר. האם נהגנו כיאות? האם לא היינו צריכים לומר "תמות נפשי עם פלִשתים" ולהודיע ליהודי העיר שכל אחד יעשה כל מה שביכולתו להינצל? [...] אולי היה נכון יותר, למען ההיסטוריה שלנו, לומר לעצמנו "ידינו לא שפכו את הדם הזה". [...] בשעה שגורלנו היה נתון בידיהן המגואלות בדם של מפלצות, אילץ אותנו אינסטינקט החיים למלא אחר ההוראות המפלצתיות ההן. ומה יגידו על כך, על התנהגותנו זו, בדורות הבאים? ובכלל, כיצד יביטו בנו אותם יהודים חסרי הישע כשיפנו אלינו בבקשם הצלה אצלנו?". יהושע שכנר, יליד טלוּסטֶה, נקלע בעל כורחו אל לב המאפליה. בימי הכיבוש הנאצי היה חבר בוועד העזרה העצמית בעירו, ולאחר מכן גויס לסייע ליודנרט באיסוף כספים מבני הקהילה ומונה לחבר ביודנרט. שכנר אמנם ניסה לסייע ליהודי עירו ככל יכולתו, ואולם נאלץ לא אחת לפעול נגדם ונגד היהודים הפליטים שהצטופפו בה. רבים מן הגרמנים ששירתו באזור, ועמם גם רבים ממשתפי הפעולה האוקראינים, סחטו בלי הרף את הקהילה ודרשו ממנה למלא את "הזמנותיהם" – בכסף או בחפצים, והיהודים האמינו שמענה להזמנות אלה ירחיק מבני הקהילה את הפורענות. לאורך התקופה רשם שכנר את שראו עיניו ואת שהציל מפי עדים למאורעות שהתרחשו בעירו ובסביבתה. עוד בימי השואה, עת ישב במחבוא, החל לערוך את הכרוניקה ולעבדהּ, ולאחר השחרור הוסיף עוד מידע שליקט מפי ניצולים בני הסביבה. לכתביו של שכנר נוספו בספר שלפניכם מבוא והערות להשלמת המידע ולדיוקו. שכנר ניסה לכתוב באופן שכלתני ומרוחק, אבל הדבר לא עלה בידו ולאורך הכרוניקה שבות ועולות שאלות שהעיקו עליו בקשר לגורל שנגזר על העם היהודי כולו, על קהילתו ועל התפקיד שהוא וחבריו להנהגה נאלצו למלא. הכרוניקה היא אפוא תעודה חשובה ומרתקת על חייהם ועל מותם של יהודי טלוּסטֶה וגליציה המזרחית, הכתובה מנקודת ראותו של חבר יודנרט שנאלץ להכריע בסוגיות אנושיות קשות מנשוא, שאין הדעת משגת, בימי האימה של מות הזמן היהודי.

ספרות:

ברלין סוף 
מאת היינץ ריין
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2017

אפריל 1945, ימיה האחרונים של בירת הרייך ברלין. הפצצות נופלות, ומחזור הגיוס האחרון של המשטר הנאצי נערך למִגננה. בין שיירות הפליטים ויחידות הצבא המתפרקות, שירות הביטחון והגסטאפו, החשדנות ההדדית גוברת - כל אחד ואחד יכול להיות בוגד.
בתוך כל הכאוס הזה, המסבאה של אוסקר קלוזה היא נקודת המפגש המחתרתית של קבוצת התנגדות קטנה הנרדפת על ידי האס־אס: החייל הצעיר יואכים לאזן שמחפש נואשות אחר מחסה; פרידריך ויגאנד שעבר עינויים במחנה ריכוז; והרופא ולטר בוטצ'ר שמסייע לאנשים שירדו למחתרת.
ברלין, סוף, מרבי־המכר הראשונים של אחרי המלחמה, עוקב אחר גורלה המרתק של קבוצת מרי בקרב המשטר הנאצי הגווע.
היינץ ריין, יליד ברלין, 1906, הפך למובטל בשנת 1933 עקב פעילותו בשמאל הפוליטי — נאסר עליו לכתוב, והוא ישב במאסר של הגסטאפו. בסוף שנות הארבעים חי כסופר עצמאי בגרמניה המזרחית. בשנות החמישים המוקדמות עבר לגור בבאדן־באדן, שם הלך לעולמו ב־1991.
 

כך היה אושוויץ: 
עדויות 1945-‏1986 עם לאונרדו דה בנדטי
מאת פרימו לוי
הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2017

בשנת 1945, מיד לאחר שחרור המחנות, החיילים הסובייטיים שפיקחו על האסירים במחנה קטוביץ בפולין ביקשו מפרימו לוי ומלאונרדו דה בנדטי, עמיתו לשבי, לכתוב דוח מפורט על התנאים הבריאותיים ששררו במחנה. תוצאת עבודתם היא "הדוח על אושוויץ": עדות יוצאת דופן, מהדוחות הראשונים שנכתבו אודות מחנה השמדה מאז ומעולם. 
העדות הזאת, שפורסמה ב־1946 בכתב העת המדעי "מינרווה מדיקה", חנכה את מפעלו של פרימו לוי כעֵד, כסופֵר וכמתעֵד־מנתֵח של תופעת מחנות ההשמדה. בארבעת העשורים שבאו לאחר פרסומה של העדות הזאת, לוי לא חדל לספר בדרכים שונות על מה שעבר עליו במחנה. טקסטים שראשיתם בחקירותיו הבוסריות על גורל עמיתיו לגירוש, והמשכם בתצהירי עדות במשפט אייכמן, במאמר "מכתב לבת של פשיסט שרוצה לדעת את האמת", ובמאמרים שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת מקצועיים. 
כך היה אושוויץ הוא פסיפס של זיכרונות ומחשבות ביקורתיות, שערכם ההיסטורי והאנושי לא יסולא בפז. זהו אוסף של עדויות, תחקירים ומחשבות מעמיקות, שמציגים לקורא את פרימו לוי כפי שלא הוצג מעולם.
 

ילדים:

אנה פרנק: היומן הגרפי 
מאת ארי פולמן
הוצאת דביר, 2017

יומנה של אנה פרנק הוא אחד הספרים הנקראים ביותר בעולם – הוא זכה לאינספור גרסאות בכל פורמט אפשרי: קולנוע, טלוויזיה, תיאטרון ואמנות חזותית – עכשיו הוא רואה אור בעיבוד ליומן גרפי, היחיד שאושר בידי קרן אנה פרנק – מופקדים עליו שניים מבכירי היוצרים בארץ – ארי פולמן, שהקפיד לשמר את קולה הנועז ומלא ההומור של אנה, ודוד פולונסקי, שתירגם אותו לאינספור דימויים מופלאים המבטאים את תעצומות הנפש של אנה ואת עולמה הפנימי העשיר.

סיר גדול של שוקולד 
מאת תרצה פלג
הוצאת יד ושם, 2017

אַל תֵּצֵא!" הִתְחַנְּנָה צִפּוֹרָה-לִיבָּא אֶל בְּנָהּ שִׂמְחָהלֶ'ה, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מְסוֹבֵב וּמוֹרִיד אֶת כּוֹבַע הַמִּצְחִיָּה עַל עֵינָיו וּמַכְתִּיף אֶת תַּרְמִילוֹ, "מְסֻכָּן..." אֲבָל שִׂמְחָה הֵישִׁיר אֵלֶיהָ מַבָּט. הַנִּצְנוּץ הַקּוּנְדֵּסִי כְּבָר לֹא הָיָה שָׁם, רַק הַרְבֵּה עָצְמָה וּנְחִישׁוּת: "אֲנִי מֻכְרָח, אִמָּא", אָמַר חֶרֶשׁ וְיָצָא. הָאוֹר וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבַּחוּץ קָרְאוּ לוֹ אֲלֵיהֶם. וְחוּץ מִזֶּה, הֲלֹא כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה חִכְּתָה לוֹ בַּחוּץ! כָּל הָעֲנִיִּים, שֶׁלֹּא נוֹתַר לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל, וְהַנָּכִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָצֵאת מֵהַבָּתִּים - מִי יִדְאַג לָהֶם? מִי יִקַּח תַּכְשִׁיטִים וּכְלֵי בַּיִת מִתּוֹשָׁבֵי הַגֶּטוֹ הָרְעֵבִים וְיַחֲלִיף אוֹתָם בַּצַּד הַפּוֹלָנִי תְּמוּרַת מוּצְרֵי מָזוֹן? מִי יְתַוֵּךְ, מִי יְאַרְגֵּן, מִי יִתְמַקַּח? שִׂמְחָה! ...

את הסיפור הזה, "סיר גדול של שוקולד", שמעה המחברת ממקור ראשון, והוא כמו תבע ממנה: 'אל תשאירי אותי כסיפור ששמעת; עשי משהו, בעטך ובמכחולך, למען צעירי הדור הזה, ולמען הדורות הבאים. כדי שיוכלו לא רק ללמוד ולהבין במעט את מה שקרה באותה התקופה, באותה מציאות כל כך לא מובנת - אלא גם להכיר את כוחו של החסד שהכניס מעט אור בשנות החושך ההן'. תרצה פלג, ציירת מהשורה הראשונה השולחת ידה גם בכתיבה, נרתמה לשליחות. היא העלתה על הכתב את הסיפור וליוותה אותו בציוריה, המשלבים כשרון, יכולת ביצוע מעולה, התאמה לרוח התקופה, ובעיקר – לב ורגש. והשילוב הזה מחבר באופן בלתי אמצעי את הקורא הצעיר בן ימינו אל אירועים ומחוזות מתקופת השואה.
 

חינוך:

קולכם שמעתי: שיח זיכרון השואה מדור לדור
הוצאת יד ושם, בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ומפקדת חיל החינוך והנוער, מחלקת חינוך, 2018

האסופה קולכם שמעתי מאפשרת להקשיב לקולותיהם של נרצחים ושורדים ולעיין בדבריהם. באסופה קובצו טקסטים שנכתבו בעיצומה של השואה ועוסקים בנושאים שונים: צווי זיכרון, חורבן, רוח האדם, חזרה לחיים וצר לדורות. הטקסטים האלה פותחים צוהר להבנת האופן שבו יהודים חוו והבינו את האירועים בעת התרחשותם, כשלא ידעו מה צופן להם העתיד. באסופה שולבו גם יצירות מוזיקליות (שניתן לסרוק מ- QR – קוד שמופיע באסופה) על פי שירים של מחברים ידועים – בהם ביאליק, חנה סנש וליאונרד כהן – המלווים את נושאי השיח. השירה והקריאה בצוותא יוצרות חיבור בין המשתתפים, מה שמאפשר שיח זיכרון משמעותי. 

לספרים באנגלית לחצו כאן.