חדש במרפ"ד תשפ"א

עיון

באזור האפור
הקאפו היהודי במשפט
מאת רבקה ברוט

הוצאת למדא - האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת בן גוריון, 2019

הספר מבוסס על מחקר משפטי-היסטורי השוואתי שבמרכזו היחס של המשפט לתופעה של שיתוף פעולה של יהודים עם הגרמנים, בהליכים משפטיים שנערכו במחנות העקורים באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה ובמדינת ישראל. זה ניסיון ראשון להמשיג את הקושי הנובע מכך שמשתף הפעולה פעל במרחבים שהמשפט הפלילי הליברלי מתקשה להכילם: מרחב בחירה מצומצם, נאשמים שפעלו מטעם מדינה פושעת ובתנאים של טרור שלטוני שפעל בדרכי רמייה, ומעל לכל, נאשם שהיה בעת ובעונה אחת קורבן ומבצע עבירות.

רוח בסערה 
קובץ מקורות על עמידה רוחנית בתקופת השואה
מאת איתמר לוין

הוצאת ספרי מורשת-בית עדות ע"ש אנילביץ',  2019

המזימה הנאצית להשמיד את יהדות אירופה לא התמקדה רק בהיבט הפיזי, אלא גם בהיבט הרוחני.  הפיכת היהודי ל"תת-אדם" הייתה שלב חיוני בדרך לתאי הגזים - הן לצורך שבירת התנגדותם של הקורבנות, והן כדי לשכנע את הרוצחים בצדקת מעשיהם.

היהודים מצידם נלחמו בכל הדרכים על זהותם הדתית, הלאומית והאנושית.  העמידה הרוחנית הקדימה בשנים רבות את ההתקוממות החמושה והייתה רחבה ממנה.  היא התנהלה מאז עליית הנאצים לשלטון ועד כניעתה של גרמניה, בכל מקום אליו הגיעו משטר זה ובעלות בריתו.  עמידה זו הקיפה את כל שכבות הציבור היהודי ונגעה בכל תחומי החיים: חינוך, נוער, תיעוד, תרבות, דת, אמנות, הומור וספרות.

זה קרה בפלנטה שלנו
מוסר ודילמות קיומיות בקרב יהודים במציאות השואה
מאת יצחק ארד

הוצאת ידיעות ספרים, 2020

זה קרה בפלנטה שלנו מציג, בליווי קטעי יומנים וזיכרונות, דילמות מוסריות שהתמודדו עמן הכלואים בגטאות ובמחנות בזמן השואה – בחירות שהן אינן בין טוב לרע אלא בין רע לרע מאוד. הספר עוסק, בין היתר, בהחלטות שנאלצו לקבל אנשי יודנראט ומנהיגי ציבור במצבים שונים, למשל כאשר נדרשו לקחת חלק בתכנון הגירושים מן הגטו, וכן נוגע בעצבים החשופים של סוגיות כגון הקאפו במחנה. המחבר מביא את סיפוריהם של יחידים בגטאות ובמקומות מסתור ובוחן שאלות כגון: מה דינה של בריחה מן המחנה במחיר רציחתם של אסירים אחרים? האם יש לאפשר הצלה באמצעות המרת הדת? כיצד יש לנהוג בילדה חולה ששיעוליה עלולים לחשוף את יושבי המחבוא? למי להעניק תרופה ולמי לא בהיעדר מלאי מספיק של תרופות? והאם ראוי לקיים ערבי תרבות במציאות הקשה בגטאות? המחבר דן גם בסוגיית המחתרות ובקשריהן עם אוכלוסיית הגטו ומנהיגיו, ובתוך כך מציג דילמות מוסריות מניסיונו האישי בתקופת השואה.

אנטומיה של רצח עם 
מאת עומר ברטוב 

הוצאת עם עובד, 2020

יותר מארבע מאות שנה הייתה עיר הסְפר בוצ'אץ' – הנמצאת היום באוקראינה – ביתם של פולנים, אוקראינים ויהודים; ואלה לצד אלה חיו בהרמוניה יחסית. במלחמת העולם השנייה טבחו הגרמנים וסייעניהם ממשטרת אוקראינה את כל האוכלוסייה היהודית של העיר, ולאומנים אוקראינים עקרו את שכניהם הפולנים מבתיהם.

התפיסה המקובלת היא כי ראשיתו של טיהור אתני בהשתלטות של מנהיג פוליטי זדוני שמפעיל עוצמה צבאית חסרת רסן. ההיסטוריון עֹמר ברטוב סותר באנטומיה של רצח עם גישה זו ופורס עלילה שתחילתה רגועה וסופה התפרצות של עלבונות, התעמרות והשפלות שבעבעו מתחת לקרקע שנים רבות. המרצחים אינם חולים פסיכופטים, אלא שכנים, חברים ובני משפחה המשתפים פעולה רצחנית עם סוכני השמדה הבאים מהחוץ.

מחתרת הנייר
המלחמה על אוצרות הרוח של ירושלים דליטא
מאת דיויד פישמן

הוצאת מאגנס, 2020

מחתרת הנייר מגולל את סיפורם האמיתי והלא ייאמן של יהודים מגטו וילנה שהצילו אלפי ספרים וכתבי יד נדירים – תחילה מידי הנאצים ואחר כך מידי הסובייטים. הם הסתירו אותם על גופם, טמנו אותם בבונקרים והבריחו אותם מעבר לגבול. זה סיפור של גבורה והתנגדות, של חברות ודבקות בספרות ובאמנות, עד סכנת חיים. הספר מבוסס על תעודות ביידיש, בגרמנית, בעברית, באנגלית וברוסית, בין השאר יומנים, מכתבים, זיכרונות וראיונות עם כמה מגיבורי הסיפור. הוא מתאר את פעילותה הנועזת של קבוצת משוררים שהיו לפרטיזנים ונאבקו ב"מטה מבצע רוזנברג", הגוף הנאצי שביקש להעביר לגרמניה את החומרים יקרי הערך מירושלים דליטא ולהשמיד את השאר. קבוצה זו כונתה "בריגדת הנייר", והובילו אותה המשוררים שמרק'ה קצ'רגינסקי, הרפתקן מוזר וחכם, ואברהם סוצקבר. במקביל עסקה הקבוצה ברכישת כלי נשק ובכתיבת שירה, שנודעה לתהילה בגטו וילנה המתמעט והולך. עם ההשתלטות הסובייטית על וילנה גילו חברי הקבוצה שנותרו בחיים כי אדוני העיר החדשים אינם מסבירי פנים לתרבות היהודית יותר מאשר הגרמנים, ויש לשוב ולהציל את אוצרות הרוח שנמצאו במטמונים באמצעות הברחתם מברית המועצות.

שארית הפליטה בברית המועצות
תמורות במאפייניה של יהדות ברית המועצות בשנים 1963-1939
מאת מרדכי אלטשולר

הוצאת רסלינג,  2019

הספר "שארית הפליטה בברית המועצות" מציג את הקיבוץ היהודי שנותר בברית המועצות אחרי מלחמת העולם השנייה. הדיון בספר מתמקד במאפייניו של קיבוץ יהודי זה מכמה היבטים: תחושותיו בזמן המלחמה, הדרכים והניסיונות להצלתו, יחסיו עם הסביבה ותגובתו לשואה. אך במרכז הספר עומד המפנה שחל בקיבוץ זה בעקבות השואה. נדונים בו בעיקר הגורמים שהביאו את השורדים, מרביתם כבר בשלבים מתקדמים של התבוללות והתרחקות מן היהדות, להתקרב לעם היהודי ולהזדהות אתו.

היסטוריות חדשות של הנאציזם 
מאת בועז נוימן

הוצאת מודן והאוניברסיטה המשודרת, 2019

בשלושת העשורים האחרונים אנו עדים לגל חדש של מחקרים על הנאציזם. סיום המלחמה הקרה, איחוד גרמניה ופתיחת ארכיונים רבים הניעו דור חדש של היסטוריונים להציב שאלות נוספות ולגבש תפיסות מפתיעות, אבל רק מעט מפירות המחקר הטריים הגיעו לקהל הרחב. ספר זה, הראשון מסוגו בעברית, משרטט מפה עדכנית של חקר הנאציזם בזמננו ומבהיר כיצד הגישות החדשות מאפשרות נקודות מבט אחרות, מאתגרות ולעיתים מעוררות מחלוקת. בין הסוגיות הנדונות בו: האם היטלר וראשי משטרו הובילו מדיניות אקולוגית מתקדמת? מה היה יחסם למיניות, להומוסקסואליות ולזנות? מהם קווי הדמיון והשוני בין השואה למקרי רצח עם אחרים, ומהם הקשרים בין גרמניה הנאצית לאימפריאליזם האירופי ולאסלם הרדיקלי? האם החוקרים בני זמננו מצליחים להשתחרר מהציווי המוסרי, שהנחה את הדורות הקודמים של ההיסטוריונים וגרם להם לראות בפשעי הרייך השלישי ביטוי ייחודי של רוע קיצוני?

היומון ביידיש 'דער מאמענט' (1939-1910) 
אופן הצגת אירועי התקופה בפולין מעל דפי העיתון
מאת חני ברקת-גלנצר (2018)

הוצאת מפעל דב סדן ליד הקתדרה ליידיש - האוניברסיטה העברית, 2018

רוב רובו של המידע שאנו מקבלים על המציאות הסובבת אותנו בא מכלי התקשורת. במחצית הראשונה של המאה העשרים. בעידן שבו היה העיתון כלי התקשורת היחידי, היו הידיעות שהתפרסמו מעל דפיו אלו שהזינו את תפיסתו של הקורא כאשר לסביבת החיים שלו. ייתכן שניתוח האופן שבו הוצגו האירועים בעיתון הוא הדרך הקרובה ביותר לדעת ולהבין את תמונת עולמו של יהודי בן התקופה. ספר זה בוחן כיצד הוצגו אירועי התקופה מעל דפי העיתון ידער מאָמענט'. שהיה אחד משני העיתונים ביידיש בעלי התפוצה הגדולה ביותר בפולין בין שתי מלחמות העולם, בשנים 1939-1918. עורכי העיתון הצהירו על עיתונם שהוא עיתון עצמאי המביא לפני הקורא את אירועי השעה ללא פניות פוליטיות כלשהן. אגב דיון בסוגיות מפתח שהעסיקו את הציבור היהודי בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, מבקשת המחברת לבחון את גישתם של העורכים אל האירועים, ואת המידה שבה השפיעו על דעת הקהל והושפעו ממנה.

נכתב בדמעות
מכתבים ראשונים לאחר השחרור
בעריכת רוברט רוזט ויעל נידם-אורביטו

הוצאת יד ושם, 2019

עם השחרור מעול הנאצים ובחודשים הסמוכים לניצחון על גרמניה הנאצית כתבו ניצולי שואה מכתבים לבני משפחה, לחברים ולמכרים; חיילים יהודים מכוחות בעלות הברית שהשתתפו בשחרור אירופה כתבו מכתבים ליקיריהם שבבית. במכתבים נארגה קשת הרגשות של הכותבים, ונמהלו בהם אנחת רווחה, כאב על האובדן שאין לו מזור ואפילו תקווה לעתיד טוב יותר. אוסף מיוחד במינו של מכתבים ראשונים מעין אלה מוצג באנתולוגיה זו. מן המכתבים עולה הקול הקמאי שבקע אחרי השחרור. הכותבים מתאבלים על מה שאבד ובה בעת מושיטים יד מתוך החורבן בכמיהה למגע עם יקיריהם בעולם שעדיין עומד על תילו. את המכתבים ליווינו בתחקיר המבקש לראות בכל אחד מן הכותבים יצור אנושי שלם, ולשם כך העמדנו את המכתבים בהקשרם ההיסטורי והוספנו מידע על כותבי המכתבים ועל האישים הנזכרים בהם. נכתב בדמעות הוא אוסף גולמי ורב עוצמה של עדויות ישירות על האסון שפקד את העם היהודי, המתגבשות לתעודה היסטורית חשובה על ימי השואה. לקוראי האנתולוגיה נקרע צוהר אל המיקרו־היסטוריה באמצעות קולו האישי של האדם הכותב את סיפורו, ולא פעם גם את סיפורם של אחרים. כל מכתב המובא באוסף זה עומד בפני עצמו, שלם ויחיד, חוט אותנטי ורב הבעה במארג ההיסטוריה של השואה

סופרים יהודים בגרמניה הנאצית 
פרק נשכח בתולדות הספרות הגרמנית
מאת קרסטין שור

הוצאת יד ושם בשיתוף הוצאת כרמל,  2018

הספר סופרים יהודים בגרמניה הנאצית מציע לראשונה לקורא העברי מבט מכלי ראשון ביצירות ספרות מפרי עטם של יהודים שכתבו בגרמניה אחרי 1933. מקומן של היצירות האלה נפקד שנים רבות מן ההיסטוריוגרפיה של הספרות הגרמנית, ומקצתן אף התפרסמו בשפת המקור רק בשנים האחרונות. את היצירות האלה כתבו מי שבחרו להמשיך לחיות בגרמניה בימי המשטר הנאצי – או נאלצו לעשות כן. כותבים אלו, ובכללם הסופר והמסאי פרנץ הֶסֶל, המשוררת גרטרוד קוֹלמָר, מבקר התיאטרון והספרות ארתור אֵלֶסֶר ויוצרים נוספים, פעלו במציאות של "גטו ספרותי", בתנאים קשים של בידוד והדרה ובצילה המאיים של הצנזורה. ביצירתם הם ניסו למצוא שפה אמנותית חדשה כדי להתמודד עם אתגרי הזהות המורכבים שלהם במרחב שביטוי חופשי נעשה בלתי אפשרי בו. כחוט השני עובר ביצירות שלפנינו המפגש עם ברלין – הכרך הגרמני שהפך למאיים ומנוכר בהרבה לעומת המרחב העירוני הפתוח של "המשוטט" המוכר מכתיבתם של הֶסֶל וּוַלטר בנימין בתקופת רפובליקת ויימר. לנוכח המציאות הזאת הועתקו חלק ממוקדי ההתרחשות למקומות מוגנים יותר ובראשם הבית וכן אל מרחבים אחרים שהיו לבעלי חשיבות יתֵרה בחיי היהודים ובעיצוב חיי היומיום שלהם וזהותם לאחר 1933: בית הכנסת, בית הקברות, תחנת הרכבת ועוד.

התחיות
השומר הדתי בפולין 1920-1950
מאת יוחנן בן יעקב

הוצאת בית ספר שדה כפר עציון , 2020

הִתְחַיוּת מספר לראשונה, במילים ובצילומים, את סיפורה של תנועת הנוער הציונית-דתית בפולין - כנסת השומר הדתי, 1950-1920. סיפור מופלא שטרם סופר. סיפורם של כ-260 קינים [סניפים],  כ-15,000 חניכות וחניכים; סיפורם של מייסדי טירת צבי וכפר עציון. סיפורה של תנועת נוער דתי שתרמה רבות לעיצוב דמותו של הקיבוץ הדתי, ודמותה של בני עקיבא בארץ ישראל. תנועה שהשכילה למזג מסורת ומודרנה, ישן וחדש, מרד נעורים וכיבוד הורים, תורה וצופיות, פרט וכלל, חֶבְרה משותפת וצנועה, חזון והגשמה.

היומן הגנוז ממחנה הריכוז ג'אדו 
סיפורה של שואה נעלמה בלוב, מיומנו של יוסף דעדוש
מאת: שלמה אברמוביץ,  יוסף דעדוש, בועז אפלבאום, ‫ודינה דנון-דבוש, דינה‬‬‬‬‬‬‬‬‬

הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2020

היומן העומד במוקד ספר זה נכתב בסתר, במחנה הריכוז ג'אדו, שפעל בלוב בתקופת מלחמת העלם השנייה. יוסף דעדוש, ממנהיגי הקהילה היהודית שבבנגזי, כתב אותו מדי לילה בעיפרון, על גבי נייר סופג, תוך הפרת הפקודות של הקלגסים הנאצים. במשך למעלה משבעה עשורים היה היומן הגנוז מוסתר תחת ערימות של ניירת, מסמכים ותצלומים. נדרשו ארבע שנים נוספות כדי לפענח את כתב היד הכתוב באיטלקית, שחלקים ממנו נספגו אל הדפים, דהו, ואף נעלמו לחלוטין מתחת לכתמי שומן ועובש. היומן היחיד שנכתב במחנה ג'אדו והמחקר ההיסטורי שנעשה בעקבותיו מעניקים הזדמנות נדירה להציץ אל שגרת הגיהינום של ג'אדו ואל אירועים שתועדו בזמן אמת, החל מהוצאת היהודים מבתיהם בבנגזי, דרך הובלתם למחנה הריכוז וכלה בכל תקופת המעצר במחנה. תיאוריו של יוסף דעדוש חושפים תמונות של אימה, רעב, מחלות ומוות, אך מנגד הם מדגישים את זקיפות הקומה היהודית ואת העמידה הנחושה של עצורי ג'אדו אל מול ההתעללות, ההשפלה וסכנת המוות שהפכו לשגרת יומם. בתוך כך נחשף צומת של גורלות חיים ומוות, שבו ניצב בו יוסף דעדוש, כאשר סירב להזדמנות שנקרתה לו להיחלץ מרשימות המשלוח אל ג'אדו. הוא הישיר מבט ואמר: "למקום שאליו הולכים כל אחַי היהודים – אלך גם אני".

המטפיזיקה של הגזע  
מדע ואמונה בהשקפת העולם הנאצית
מאת עמית ורשיצקי

הוצאת האוניברסיטה הפתוחה ויד ושם, 2021

מהו הנאציזם ומה פשר כוחו הרעיוני? מה היו מקורות ההשראה הפילוסופיים של השקפת העולם הנאצית ובאיזו מידה היא נשענה על יסודות מדעיים? באילו מובנים המסגרת הרעיונית והמושגית שהציע הנאציזם הציגה עולם ערכי ונורמטיבי חדש שסיפק מענה לרחשי לב של גרמנים רבים בעולם מודרני ומחולן? ספר זה מבקש לענות על שאלות סבוכות אלה באמצעות ניתוח כתביהם של הוגים, מדעני גזע ותיאורטיקנים פוליטיים בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. המטפיזיקה של הגזע מתחקה אחר נסיונותיהם להתוות דרכים להתחדשות רוחנית וערכית בחסות עולם המושגים הביולוגי ולבסס את אידיאל הגזע כמוקד של אמונה חילונית חדשה.

תחיית המילים 
תרבות היידיש במחנות העקורים
מאת אלה פלורסהיים

הוצאת יד ושם ומרכז זלמן שזר, 2020

ספר זה עוסק בהתעוררות רבת הפנים של תרבות היידיש בקרב שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה, ועומד על התפקיד המיוחד שמילאה תרבות זו בחייה של שארית הפליטה. במרכזו של הספר ניצבת העיתונות ביידיש, מפעל רחב היקף אשר בא לעולם בתושייה ובמסירות, בתנאים קשים מנשוא, וביטא את כאבם הנורא של הניצולים ואת מאבקם לחזור לחיים. כיצד תרמה הפעילות התרבותית ביידיש בתחומי העיתונות, התאטרון והכתיבה הספרותית במחנות העקורים לתהליך השיקום של הניצולים כפרטים וכחברה, וכיצד ראו העקורים עצמם את ההתרחשות התרבותית המגוונת במחנות? מה היה מקומה של היידיש במחנות העקורים בתחום החינוך, התרבות והפעילות הציבורית, ומה היה מעמדה מול העברית ומול שפות אחרות? נוכח השבר והאובדן משקף סיפורה של תרבות היידיש במחנות העקורים בגרמניה את עוצמתה של הרוח האנושית. מתוך התיעוד הרב המובא בספר עולה ב התפקיד המרכזי שמילאה תרבות היידיש בחזרתה של שארית הפליטה לחיים ובהתמודדות עם האתגרים שעוד נכונו לה.

צבא עבדים  
פלוגות העבודה היהודיות בחזית המזרח 1945-1941
מאת רוברט רוזט

הוצאת יד ושם, 2019

מאביב 1942 ועד קיץ 1944 גויסו כ־45,000 גברים יהודים וסופחו אל כוחות הצבא ההונגרי שלחמו לצד גרמניה הנאצית בחזית הסובייטית. השלטון ההונגרי לא ראה במגויסיו היהודים אנשים הראויים לשאת נשק, אבל תבע מהם לקחת חלק ב"קורבן הדם" שנדרש למלחמה נגד סטלין ויחידות הצבא האדום. כ־80 אחוזים מהמגויסים היהודים לא שבו לבתיהם מעולם. הם סבלו רעב, חולי ועבודה שוחקת ורבים נפלו בקרבות, ועל כל אלו נוספו יחס אכזרי ואפילו רצח בידי החיילים ההונגרים הממונים עליהם. כדי להימלט מן הגיהינום הזה החליטו רבים מעובדי הכפייה הללו למסור את עצמם לידי הסובייטים, אבל נפלו מן הפח אל הפחת בשל התנאים הנוראים ששררו במחנות השבויים הסובייטיים.

לפני אושוויץ   
אסירים יהודים במחנות הריכוז לפני המלחמה
מאת קים וונשמן

הוצאת יד ושם, 2019

יהודים היו בין האסירים הראשונים במחנות הריכוז המאולתרים שהוקמו זמן קצר אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. אותם מחנות מאולתרים, שהשליטה בהם הייתה נתונה בידי מנגנונים שונים, התפתחו עם השנים לכדי מערכת טרור אחידה בשליטת הס"ס, אבל כבר מן הימים הראשונים להקמתם נידונו היהודים שנכלאו בהם להתעללות קיצונית, לעבודת עונשין ואף לרצח. המחנות המוקדמים היו אבן דרך בנתיב הטרור שביקש לבודד את היהודים בגרמניה מכלל הציבור בשנים 1939-1933. הספר לפני אושוויץ שופך אור חדש על מחנות הריכוז הנאציים בשנים 1939-1933, על תפקידם בהתפתחותה של המדיניות האנטי־יהודית בגרמניה ועל מקומם בתוכנית הנאצית לבניית רייך שלישי נקי מיהודים.

לאחות את השברים
התערותם של רופאים ניצולי שואה במערכת הבריאות ובחברה בישראל 1957-1945
מאת רחל הרצוג

הוצאת יד ושם, 2019

לאחות את השברים הוא סיפורו של המפגש המרגש בין רופאים ניצולי שואה ובין היישוב והחברה הישראלית לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנותיה הראשונות של המדינה. בתחילת הדרך התקשה הממסד הרפואי בארץ־ישראל לקלוט את הרופאים הניצולים, ותנאי עבודתם היו קשים. ואולם, באמצעות המפגש בין הרופאים הניצולים למטופליהם, הפכו הרופאים מנקלטים לקולטים, סייעו למטופליהם העולים להחלים ולהשתקם, ובהליך זה הם שיקמו את עצמם והשתלבו במהירות בחברה הישראלית. המחקר עוקב אחר היקלטותם של הרופאים במערכת הבריאות ובאמצעותה בחברה הישראלית, ומבחין בין מאפיינים שונים של קליטתם על־פי זמן עלייתם ואתגרי כל תקופה: מתום מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה, מקום המדינה ועד סוף תקופת העלייה הגדולה, ולבסוף הגל הגדול שהגיע בשנים 1957-1956. בתום תקופת העלייה הגדולה היו הרופאים הניצולים כשליש מרופאי ישראל. הם השתלבו במערכת הבריאות לפי צרכיה ההולכים וגדלים, והניוד והקידום המקצועי שלהם היו מהירים. תרומתו של כל אחד מהרופאים האלה, בשליחות שקיבל על עצמו, במקום שבו עבד, בתחום התמחותו ובמעמדו, מצטרפת לכלל תרומה ניכרת של ציבור הרופאים הניצולים. כוחם עמד להם לקום מהאסון, לגייס תעצומות נפש למקצוע תובעני המיטיב עם בני אדם, להיות נדבך חשוב בבניית שירותי הבריאות במדינת ישראל הצעירה ולעזור בקליטת רבבות העולים שזרמו אליה. סיפורם של רופאים אלה מסופר בספר זה לראשונה

העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית:
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית
מאת דניאל פרנקל

הוצאת יד ושם, 2016

הדרתם של היהודים מארגוני הספורט הגרמנים בעקבות עליית המשטר הנאצי הביאה להתפתחות ענפה של פעילויות ספורט יהודיות בגרמניה הנאצית. החוברת מציגה ומנתחת את מגוון ייצוגיו של הספורט היהודי בעיתונות היהודית – במאמרים כתובים ובתמונות. היא מציגה קטעים נבחרים מתוך מוספי הספורט בעיתונים יהודיים שונים מכל הקשת האידאולוגית, החל מהפטריוטים הגרמנים ועד לציונים, עוסקת בפעילות הספורטיבית שהתקיימה תחת תנאי ההדרה ודנה בהשלכותיה המורכבות של האולימפיאדה בברלין על הספורט היהודי.

העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: כתבי עת בתחום מדעי היהדות בגרמניה ופעילותם בשנים 1939-1933
מאת קֶרסטין פון דֶר קרוֹנֶה

הוצאת יד ושם 2020

המאמר מציג את התמודדות העיתונות של מדעי היהדות עם ההדרה ושלילת הזכויות של היהודים באמצעות בחינה של המצב החברתי פוליטי של יהודי גרמניה, תולדות האמנציפציה והתיאולוגיה והפילוסופיה היהודית.

העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: להיבנות מעברו האחר של האוקיינוס
Aufbau - הביטאון של יוצאי גרמניה בארצות-הברית ואתגרי ההגירה והקליטה בשנים 1941-1938.
מאת רבקה אלקין 

הוצאת יד ושם 2020

המאמר עוסק בהיבטים השונים של ההגירה והקליטה של היהודים כפי שבאו לידי ביטוי בביטאון אאופבאו. במסגרת זו נדונה התמודדות הביטאון עם הבעיות שעוררה קליטת הפליטים בארצות הברית בין קיץ 1938 לסתיו 1941.

חסידי אומות העולם

בית אברהם אבינו, סטפן ושושנה רצ’ינסקי 
חסיד אומות העולם והאישה שהציל
מאת הילה שרון ואירנה שטיינפלד

הוצאת יד ושם, 2019

בית אברהם אבינו הוא סיפור על אהבה בלתי אפשרית המתרחשת באחת התקופות החשוכות ביותר שידעה התרבות האנושית — אהבתם של זוּזנה (שושנה) לבית דֵזֶנט, נערה יהודייה ילידת וילנה שאיבדה את הוריה באקציות גטו וילנה, וחסיד אומות העולם סטפן רָצ'ינסקי. עם פרוץ מבצע ברברוסה ופלישת הגרמנים לליטא בקיץ 1941 נעשתה החווה המשפחתית של משפחת רָצ'ינסקי הקתולית מצפון מזרח לווילנה אט־אט לאי המבטחים של יהודים נרדפים שנמלטו מן האקציות והרציחות בווילנה והסביבה, אי של שפיות, של אנושיות והכנסת אורחים ושל תקווה בלב ים של אכזריות, רוע ומוות. בשגרת החיים ההולכת ונבנית נרקמו יחסים יוצאי דופן בין אֵם המשפחה הקתולית לאֵם היהודייה הנרדפת, בין אב המשפחה לסב היהודי החכם ואסיר התודה, בין האחות הצעירה לילד היהודי המפוחד — ובעיקר בין הבן הבכור סטפן לנערה היהודייה הבודדה זוּזנה. הספר בית אברהם אבינו מגולל את חיי בית הכפר המבודד שבתחומו הסתתרו פליטים יהודים רבים ניצולי הרצח בבורות הירי וגאיות ההריגה: את הפחד ואת האימה בצד הידידות, הכוח והאהבה, את הייאוש לצידה של התקווה ואת החיים הצומחים מתחתיתו של האובדן. קורותיהם של סטפן ושושנה רָצ'ינסקי — שני אנשים צעירים המיטלטלים בין אימה לכמיהה, בין זוועה לבין תשוקה ובין חורבן אירופה תחת הכיבוש הנאצי לבניית החיים בארץ־ישראל — נכתבו בגוף שלישי בידי נכדתם הילה שרון. המחברת מובילה את הקורא במבוכי הסכנה הכרוכה בהסתרת יהודים ומתארת את היחסים המורכבים בין המצילים לניצולים, את בניית החיים החדשים אחרי המלחמה ואת הכמיהה לארץ־ישראל והעלייה ארצה בשלהי שנות החמישים. הספר אף נוגע באכזבה ובתחושת חוסר השייכות שליוו את סטפן הנוצרי בשנות חייו במדינת היהודים ובסוגיה המורכבת של חסידי אומות העולם בישראל.

זיכרונות ויומנים

רחוב הניצחון
מאת דב הניג

הוצאת ידיעות ספרים, 2020

"מאיפה אתה בא? לאן אתה הולך? למה אתה לבד?" כך שואל החלוץ השרירי את הנער ששוכב לידו בבטן ספינה שעליה 7,500 מעפילים בדרכם למחנות המעצר הבריטיים בקפריסין. שֵם הנער ברנרד דוידסקו, והוא בא מבוקרשט, שָם השאיר מאחור את משפחתו שבורת הלב כדי להצטרף לקיבוץ ולהגשים את חלומו להשתתף בבניית מדינת היהודים. ברנרד הוא ילד מחונן ומופנם, שנולד עם תשוקה להיסטוריה ולפוליטיקה. כאשר הגנרל אנטונסקו, הרודן הפשיסטי של רומניה, כורת ברית עם היטלר, הישרדות הקהילה היהודית בבוקרשט וברומניה כולה נתונה בסכנה ותלויה במהלך המלחמה. ברנרד קורא את כל העיתונים שאביו מביא הביתה, וניתוחיו המפורטים בנוגע למצב הצבאי מדהימים את המבוגרים – יהודים ונוצרים – שמתאספים בחצר המשותפת בכל בוקר יום א'. עם זאת, הוא נזהר לסנן את החדשות הרעות כדי לא לדכא את המורל של השכנים היהודים. אלה מתפעלים מברנרד, אך איש מהם לא מבין שבסַפּרו חצאי-אמיתות לשכנים הנוצרים – תומכים נלהבים של "משמר הברזל" האנטישמי – מתעצמות חרדותיו ומאיימות להשתיק את קולו. 

היקרים לי מכל
מכתבים ורשומות יומן של אחות יהודייה בווינה.
מאת מיניון לנגנס

הוצאת יד ושם, 2021

משפחת לנגנס היהודית מווינה עשתה מאמצים נואשים לעזוב את אוסטריה לאחר סיפוחה לרייך הגרמני בשנת 1938 . האב ליאו והילדים מנואלה וגיאורג נמלטו בעוד מועד לארצות־הברית, ואילו האֵם מיניון נשארה עם הוריה התשושים והחולניים והחלה לעבוד בתור אחות בשירות הקהילה היהודית, בבית החולים לילדים בווינה. רק במזל גדול חמקה מגירוש וניצלה גם מכמה הפצצות מן האוויר לקראת סוף המלחמה. מיניון נמנתה עם היהודים המעטים בווינה שזכו לחוות את יום השחרור ב־ 1945 ואת הימים הראשונים שלאחר המלחמה. דרך מחנה עקורים בדרום גרמניה הצליחה באמצע שנת 1946 להגר סוף־סוף לארצות־הברית, אבל אושרה של המשפחה שהתאחדה מחדש לא האריך ימים משום שמיניון חלתה ונפטרה בשנת 1949 בטרם עת. מיניון רשמה את חוויותיה ואת רגשותיה במכתבים וביומן, ומצטיירת מהם תמונה של אישה חזקה מאוד ועצמאית שאינה מאבדת את כבודה ואת יושרתה למרות הריחוק ממשפחתה ותנאי המחיה הקשים בווינה הנאצית. רישומיה המרתקים ומכתביה המרגשים אל בני המשפחה ושלהם אליה פותחים צוהר אל חיי היום־יום של האוכלוסייה היהודית בווינה של הרייך השלישי. הם מספרים מכלי ראשון על אתגרי הבריחה הקשים ועל הדאגה העמוקה של המהגרים לקרוביהם שנשארו מאחור.

עולם שלם קרס בתוכי 
התבגרות במחנות ובצעדות המוות
מאת היינריך דמרר

הוצאת יד ושם, 2020

ילדים יהודים מעטים בשטחיה הכבושים של אירופה שרדו, ומעטים אף יותר הילדים ששרדו במחנות ובצעדות המוות. אחד מהם היה היינריך דמרר, יליד סוסנובייץ, שהיה כבן 14 בעת שחרור דרום גרמניה. בהיותו בן 11 גורש לגטו ובגיל 12 היה לאסיר הצעיר ביותר באחד ממחנות הריכוז הידועים ביותר לשמצה, בלכהמר (אושוויץ III).שמו נלקח ממנו ומעתה היה למספר 176950 , ועד סוף המלחמה עבר גם במחנות הריכוז גרוס−רוזן, בוכנוולד ופלוסנבירג ואולץ לצעוד בצעדות המוות. בזיכרונותיו מתאר דמרר את האירועים בשפה ישירה ופשוטה ונמנע מלאפיין את האנשים על פי תפקידם או מוצאם בלבד. כך מתגלים גם בין אנשי הס"ס בעלי לב שאינם ממלאים פקודות בלא הבחנה, ומנגד מתוארים אלה שביצעו את פקודותיו של הפירר בדיוק חסר רחמים ואף התעללו למוות באסירים שהיו נתונים למרותם. היינריך הצעיר חווה חוסר הבנה לנוכח המצב הבלתי נסבל ונטול הפשר ונעזר באביו רבות כדי לתפוס את המתרחש. אך האב נעדר לעיתים תכופות, ובמקרים רבים נאלץ הנער להסתמך על עצמו ולא תמיד היטיב לזהות את הסכנות שנקרו בדרכו. התמודדותו הייתה מאבק יום−יומי נחוש אשר האיץ את תהליך התבגרותו.רק כך עלה בידיו לצלוח את טירופה של מלחמת הגזע הנאצית. זיכרונותיו של היינריך דמרר הם עדות נדירה מסוגה לשנות הרדיפה והמאסר מנקודת מבטו של נער צעיר, אחד ממעטים שזכו לחזות בסופה של המלחמה. את רשימותיו המרתקות מייחדת כתיבתו הנוקבת אשר מצליחה להמחיש לקוראים את כאבו ואת חוויותיו בזמן השואה.

שמש מצועפת 
מצרפת לאושוויץ ובחזרה – לספר כדי להנציח.
מאת פול שאפר

הוצאת יד ושם, 2020

חודשים אחדים לאחר שחגג פול שאפר, נער יהודי אוסטרי, בר-מצווה בווינה, הוא היה עד לפלישה של צבא גרמניה הנאצית לאוסטריה ולסיפוחה של ארצו לרייך הגרמני במרס 1938. בעבור פול התחילה השואה כבר אז, כאשר עזב עם משפחתו את עיר הולדתו ויצא לנדודים לאורכה של אירופה הכבושה. המסע הזה הוביל אותו מאוסטריה דרך בלגיה וצרפת עד לפולין ,ולאחר מכן בחזרה לצרפת. נדודיו נמשכו שבע שנים, שבהן עבר שבעה מחנות ריכוז והשמדה, ובהם חווה שבעת מדורי גיהינום. ואולם תמיד עמד לנגד עיניו המשפט שראה על הקיר במחנה דרנסי לפני שגורש לאושוויץ: "כשאין עוד שביב תקווה, זה הרגע שבו אסור להתייאש". פול שאפר הצליח להגיע לבסוף לחוף מבטחים לאחר בריחתו מצעדת המוות ושחרורו המיוחל. בזכות רגישותו וצניעותו וחרף הניסיונות הרבים שידע, שמר פול על צלם אנוש לאורך כל הדרך, ולאחר המלחמה שיקם את חייו, הקים משפחה ופיתח קריירה מזהירה. על-אף עיסוקיו הרבים ראה את עצמו מחויב להנצחת השואה, והתמיד להיפגש עם בני הדור הצעיר כדי לספר להם את קורותיו בשנים האיומות ההן. בספר שמש מצועפת שזורות כחוט השני הנימה המפוכחת והאותנטית של פול שאפר לצד כנות ורגישות שמקנות לסיפורו גוון מיוחד והופכות אותו לבעל ערך רב. כן משולבים בספר דברי הקדמה שכתבה סימון וייל, אותה פגש פול במחנה בוברק, ודברי הקדמה שכתב סרז' קלרספלד, צייד הנאצים וחוקר שואת יהודי צרפת.

יומן מגיהינום טרנסניסטריה
1944-1942 
מאת ליפמן קונשטאד.  עורכות: שרה רוזן, דליה עופר.

הוצאת יד ושם, 2020

יומן מגיהינום טרנסניסטריה הוא יומן שכתב ליפמן קוּנשטאד במקום גלותו בגטו דז'וּרין שבטרנסניסטריה — יומן כואב ומפורט, רבגוני ומלא חיוניות. קוּנשטאד, אשתו ושני ילדיו, אמו ואחותו גורשו ב־ 14 באוקטובר 1941 מעירם רַדַאוּץ לטרנסניסטריה ולאחר גלגולים שונים הגיעו לדז'וּרין. קוּנשטאד, אדם בעל השכלה רחבה ועיתונאי בעברו, החל לרשום ביומנו ב־ 11 באפריל 1942 ולא הניח את קולמוסו עד 13 באפריל 1945 , שלוש שנים אחר כך, לאחר ששוחרר וחזר לעיר הולדתו רַדַאוּץ. קוּנשטאד נתמנה למזכיר הוועד, מועצת היהודים, בדז'וּרין ונחשף למידע רב על הנהגת הגטו ועל התנהלותם של ראשיה. ביומנו הוא אינו חוסך מהם את שבטו. בחושיו העיתונאיים הוא מגלה וחושף גם את הפגעים החברתיים בגטו: את היחסים בקרב המגורשים עצמם — הלשנות, חלוקה למעמדות, עשירים ועניים מרודים — ואת היחסים הקשים שהתפתחו בין המגורשים ליהודי המקום הוותיקים. לצד הביקורת והתיאורים הקשים של הגירושים, המחלות והמוות, היומן משופע גם בהגיגים ובתהיות עמוקות בדבר מקומו של האל, שאלות של צדק ואי־צדק, שכר ועונש ובהבלחות פיוטיות של תיאורי טבע ויפי הבריאה גם בגיהינום של טרנסניסטריה. יומן מגיהינום טרנסניסטריה הוא תיאור מפורט ומתועד של גורלם של יהודי רומניה שגורשו לטרנסניסטריה, ובייחוד של החיים בגטו דז'וּרין. היומן נכתב במקורו ביידיש והוא מופיע כאן לראשונה בעברית במהדורה מדעית ומוערת ומהווה תרומה נכבדה מאין כמוה לרשימה המצומצמת של יומנים מטרנסניסטריה.

שברי זכוכית, שברי חיים, משפחה
יהודית בברלין
מאת ריטה ג' קון 

הוצאת יד ושם, 2020

ב־ 10 בנובמבר 1938 יצאה ריטה קוּן בדרכה ללימודיה בבית הספר ונחשפה לחורבן שהותירו הפורעים בליל הבדולח. ריטה, ילידת נובמבר 1927 , הייתה בת לאב יהודי ולאם גיורת  וגדלה בזהות יהודית מובהקת. על־פי החקיקה הנאצית היו ריטה ואחיה הקטן בני תערובת, מישלינגֶה, ואולם בשל בחירת ההורים בדת היהודית נחשבו הילדים ל"יהודים על־פי חוק". ריטה גדלה בצל הפחד מהנאצים, ועם בני משפחתה וכלל יהודי גרמניה סבלה מהגזרות שהוטלו על היהודים בימי המשטר הנאצי. ריטה ואביה נאלצו לעבוד בעבודת כפייה קשה, אבל בזכות מוצאה הארי של אם המשפחה ניצלו בני המשפחה מהנורא מכל — הגירושים למזרח, והם שרדו בברלין עד סוף המלחמה. ריטה חוותה אפוא על בשרה אירועים מרכזיים בתולדות העיר ברלין ובתולדות יהודי ברלין שהתיאורים שלהם נדירים ביותר בזיכרונות שכתבו יהודים שכן התרחשו לאחר שמרבית היהודים כבר לא היו בעיר ובהם אקציית בתי החרושת ומחאתן של נשים אריות למען שחרור בני זוגן היהודים מבית המעצר ברוֹזנֶשטרָסֶה. בזיכרונותיה שזורים איִמי השואה וסיפור התבגרות של חברה נאמנה ובת למשפחה אוהבת — חורבן ליל הבדולח, הטלאי הצהוב, עבודת כפייה, אקציה ומאסר, ימי הדמדומים של המשטר הנאצי, סיפורים מימי בית ספר, יחסיה עם בני משפחתה היהודים והאַרים ועם חברותיה ואף רגעי חסד משפחתיים. לאחר המלחמה היגרה ריטה לארצות־הברית, והקימה שם את ביתה. ריטה היא דוקטור בספרות השוואתית, אם לארבעה וסבתא לחמישה.

השלושים ושישה
מאבק ההישרדות של נער יהודי מקטוביץ
מאת זיגמונד זיגרייך

הוצאת יד ושם, 2019

השלושים ושישה מגולל את סיפורו הבלתי ייאמן של זיגמונד זיגרייך. הנער ניצל בנס מהוצאה המונית להורג בפאתי העיר בנדין, ברח ממחנה סקרז'יסקו־קמיֶנָה, נע ונד בחיפוש מקלט, ולבסוף נתפס ונכלא שוב במחנה העבודה ושם החלים ממחלת הטיפוס. ביולי 1944 שולח זיגמונד למחנה עבודה ליד צ'נסטוכובה ונעשה מנהל עבודה במפעל לייצור תחמושת. זיגמונד מצא דרך לחבל במאמץ המלחמתי של הנאצים: הוא החליט לייצר קליעים פגומים. התחבולה נחשפה והוא מצא מסתור בתוך המחנה. בזכות תושייתו ובזכות אומץ ליבה של הנקה, נערה צעירה שהכיר זמן קצר לפני כן, הצליח זיגמונד לחמוק מרודפיו ולשרוד. בבוקר שלמחרת השחרור נישאו זיגמונד והנקה במחנה, וכעבור ימים אחדים נסעו לביתו של זיגמונד בקטוביץ. ברבות הימים זכתה משפחת זיגרייך להעמיד צאצאים רבים.

גיבור בעל כורחו
סיפורו של יחזקאל קוטלר מרטנה לוחם יהודי בצבא האדום
מאת רחלי דור רפפורט

הוצאת יד ושם, 2021

מתוך השממה שהייתה פעם ביתו שב חַסקֶל קוטלר, מפוכח וכואב. לא נותרו אשליות, רק החלטה פנימית להחלים ולשוב אל שדה הקרב, ללחום את מלחמתם של בני משפחתו. יחזקאל הפצוע שב לרַטנָה, מדדה על קביים, לאחר שברח ממנה ב־1941 עם חברים ופליטים אחרים לברית־המועצות, ובתהפוכות היסטוריה וגורל נעשה לוחם בצבא האדום. הוא השתתף בקרבות לשחרור ביילורוסיה ופולין והגיע עד פאתי ורשה. שלוש פעמים נפצע יחזקאל קוטלר במהלך הקרבות ובכל פעם שב ליחידתו נחוש אף יותר. על גבורתו זכה בעיטורים ובהוקרה מהצבא האדום. הספר גיבור בעל כורחו: סיפורו של יחזקאל קוטלר מרַטנָה לוחם יהודי בצבא האדום מספר את קורותיו של צעיר ממשפחה חסידית וחבר תנועת השומר הצעיר שנהפך במלחמה לגיבור בעל כורחו.

שיהיו לך תמיד עיניים צוחקות
מסע ההישרדות של ילדה יהודייה מצ'ורטקוב לארץ ישראל
מאת מרטה גורן

הוצאת יד ושם, 2019

עכשיו את קריסיה. תלכי תמיד זקופה, תסתכלי לאנשים בעיניים, שאיש לא יחשוב שאת מפחדת או מסתירה סוד נורא. האירי את פנייך, אנשים אוהבים ילדים מחייכים. והעיקר – שעינייך יהיו תמיד צוחקות כי רק לילדים יהודים יש עיניים עצובות. ככה אמרה אמא נטקה למרטה, ילדתה בת השמונה, כשהוציאה אותה ממרתף בית המרקחת שבו עבדה ושלחה אותה מצ'וֹרטקוּב לוורשה בזהות בדויה. מרטה לא ראתה עוד את אמהּ והמילים האחרונות האלה היו לה לציווי, לצוואה. כוחות נפש עצומים נדרשו למרטה הקטנה לקיים את צוואת אמהּ במסע ההישרדות שלה. כשהייתה בת שש נרצח אביה בידי מקומיים ועכשיו נשלחה בתור ילדה נוצרייה אל משפחה פולנייה בוורשה ובה הייתה עדה למרד הפולני ולדיכויו, נכלאה במחנה המעבר פּרוּשקוּב וחזרה אל ורשה החרבה, הקפואה ומוכת הרעב לאחר השחרור. אחר כך נקרעה בכפייה ממי שהייתה לה תחליף לאם, הגברת צַ'פּלינסקה הפולנייה, והתגלגלה משם לבתי ילדים שאליהם נאספו ילדים יהודים עזובים מן הרחובות ומתחנות רכבת בגרמניה. מסע ההישרדות של מרטה נמשך גם כשהגיעה לארץ־ישראל ונשלחה למוסד לעליית הנוער במגדיאל. מרטה, הילדה הטראומטית והבודדה שהתגעגעה נואשות אל אמהּ המתה ואל "אמהּ" הפולנייה, נתקלה בארץ באטימות לפרקים, באי־הבנות, בקשיחות, אבל גם בחמלה, באהבה ובחסד. הציווי של אמהּ,"שיהיו לך תמיד עיניים צוחקות", ליווה את מרטה כל ימיה ועזר לה להתגבר על כל הקשיים. סיפורה של מרטה הוא סיפור הישרדותם של ילדים יהודים שנותרו לבד בעולם. זהו סיפור על אחווה ועל קשרי חברוּת שהיו תחליף למשפחה שאבדה. זהו גם סיפורם של אנשים טובים ורחומים שעזרו לה לשקם את אמונתה באדם.

להתראות בקרוב 
חנה גוסלר על אימת השואה ועל חברתה אנה פרנק
מאת אליסון לסלי גולד

הוצאת יד ושם, 2019

הגזרות שהטילו הנאצים על יהודי הולנד הגבילו את חייה של חנה (הָנֵלי) גוֹסלָר בת השלוש־עשרה ושל חברותיה למועדון "הדובה הקטנה פחות שתיים", ובהן חברתה הטובה אנה פרנק. בקיץ 1942 נעלמה אנה מחייה באחת, וחנה האמינה שהיא מצאה מקלט בשווייץ. כעבור כמה חודשים נפטרה אִמה של חנה בשעת הלידה, וחנה נותרה עם אביה הנס, עם סבה אלפרד וסבתה תרזה ועם אחותה בת השנתיים גבּי. ביוני 1943 נעצרו בני המשפחה ונשלחו למחנה המעבר וֶסטֶרבּוֹרק, וחנה וגבּי הופרדו מבני משפחתן ושוכנו בבית היתומים של המחנה. חנה הייתה לגבּי לאם ועשתה ככל יכולתה לדאוג לה ולהגן עליה. כעבור כחצי שנה, ולאחר שסבה של חנה נפטר, שולחו בני המשפחה הנותרים לברגן־בלזן, לתת־מחנה של יהודים המיועדים להחלפה. גם במחנה זה הופרדו חנה וגבּי מאביהן ומסבתן, ולעזרת האחיות נחלצו נשים טובות. גופו של הנס גוֹסלָר לא עמד בייסורי המחנה והוא הלך ונחלש עד שנפטר. כעבור זמן קצר נפטרה סבתה של חנה. באחד הימים נדהמה חנה מן השמועה שחברתה הטובה אנה נמצאת בברגן־בלזן. השתיים הצליחו לשוחח מעט מעבר לגדר שחצצה ביניהן, וחנה אף הסתכנה והצליחה להעביר לחברתה חבילת מזון. "להתראות בקרוב", נפרדו החברות זו מזו, אבל זו הייתה פגישתן האחרונה. סיפורה של חנה הוא סיפור של חברוּת ומסירוּת, של חסד ותקווה. חנה וגבּי שרדו, עלו לישראל והקימו כאן את ביתן.

המחנה השביעי שלי
הישרדותו של יהודי פולני בגטו ובמחנות
מאת נח (נתן) ז'לכובר

הוצאת יד ושם, 2019

בלא פחות משבעה מחנות ריכוז והשמדה נכלא היהודי הפולני נח (נתן) זֵ'לֵכוֹבֶר בשנות מלחמת העולם השנייה. עם פלישת צבא גרמניה לפולין וכיבוש עיר הבירה חווה נח, איש ורשה, את מדיניות ההדרה והנישול הגרמנית כלפי היהודים. בנובמבר 1940 נכלא עם אשתו בַּלבּינה ובִתו סטֵלה וקרוב ל־500,000 יהודים בתחום גטו ורשה – הגטו הגדול באירופה. האישה והבת אבדו בימי הגירוש הגדול של יהודי ורשה בקיץ 1942, והוא נותר לבדו להתמודד עם איום ההשמדה והרדיפה הנאצית. עם פרוץ מרד גטו ורשה באפריל 1943 הועבר נח ללוּבּלין ונכלא במחנה שדה התעופה הישן ובמחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, ובו שהה ארבעה חודשים רוויי ייסורים וסבל. באוגוסט 1943 שולח למחנה אושוויץ I ומשם למחנה הלוויין יאווישוביץ, ובמשך יותר מ־ 16 חודשים הועבד בחפירות וביציקת יסודות למבנים, בהנחת פסי רכבת ובכריית פחם. בינואר 1945, עם התקרבות כוחות הצבא האדום, פונו אסירי מחנות אושוויץ בצעדת מוות לתחום הרייך הישן. נח ועימו עוד אלפי מפונים הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד העמוס עד אפס מקום אסירים שפונו מן המחנות במזרח. בחודשים האחרונים של המלחמה הועסק בעבודת פרך בתנאי מזג אוויר בלתי אפשריים במחצבות האבן של מחנה הריכוז מיטֶלבּאוּ־דוֹרה. בשלהי מרס 1945 שולח בַשֵנית לבוכנוולד, ובמקום הזה זכה לרגע השחרור בידי כוחות צבא ארצות־הברית באפריל 1945 .בעזרת חוסן רב ותעצומות נפש הצליח נח לעמוד בתלאות עולם המחנות, עבודת הכפייה וצעדות המוות ולשרוד. את חיבורו מלא העוצמה והחיוּת על ייסוריו וייסורי אחיו לגורל בשנות המלחמה כתב עוד בשנת 1946, חודשים מספר אחרי ששב לוורשה החרֵבה ונודע לו בוודאות כי משפחתו אבדה. בספר המחנה השביעי שלי, בצד תיאורים מפורטים של ידיעת רעב והמצאת דרכי עינויים ששוביו עינו בהם אותו ואת חבריו, הִרבה נח לכתוב על מערכת היחסים של האסירים בינם לבין עצמם והדגיש את אובדן התקווה. לצד גילויים של אהדה ועזרה הוא תיאר בעוצמה את הייאוש, את הסבל ואת הכאב שהִקהו את רגשותיהם של האנשים.

סיפור שלא סיפרתי
מקובנה ודכאו לחיים חדשים
מאת אורי חנוך ויהודית חנוך

הוצאת יד ושם, 2018

בשנת 1940 תמו ימי התום של הילדות בקובנה והעיר שינתה את פניה עם כניסת הסובייטים. בערגה נזכר אורי חנוך בחייו הקודמים, ומתאר את בית הוריו, הלימודים בגימנסיה וכן שלל דמויות שוליים ציוריות שהיו חלק בלתי נפרד מהקהילה היהודית. הספר עוקב אחר קורותיו בגטו קובנה ובמחנה הריכוז דכאו, שלוו באקציות, אימה, רעב ועבודת פרך. עם תום המלחמה עלה לארץ ולחם בשורות הפלמ"ח ואחר־כך שירת בצה"ל. אורי הקדיש את העשורים האחרונים בחייו לשימור זיכרון השואה.

להיות שייך
מאת אברהם בורנשטיין

הוצאת דוקוסטורי,  2017

זהו סיפורו של ילד בן תשע, בן יחיד לניצולי שואה העולה עם הוריו מפולין הקומוניסטית לישראל בימים שלאחר מבצע סיני, מבין מיד כי הישרדותו כאן עוברת דרך רכישת כרטיס "שייך" למדינת ישראל המתחדשת ובוחר שלא לשאול את הוריו על כל אותם רמזים על מה שקרה "שם". הספר מגולל את סיפורו של ישראלי בעידן האינטרנט המתפנה לשאול שאלות כשאין כבר את מי לשאול מלבד את הארכיונים, רשומות מחנות השמדה ואת בתי הקברות. לשאול על אביו יצחק, הנפח מלודז', על אשתו הינדה ועל ילדיו בתיה, דוד ולייב, אשר נרצח על ידי גרמני לנגד עיניו, לאתר בכרוניקה של משפטי מיידק את עדותה של אמו כנגד "בריגיטה האדומה מדם", לנסוע רק עם אשתו כי אמו לא הייתה מוכנה לשמוע על זה, ללאגר B באושוויץ ובסופו של מעגל גם לאתר בבית העלמין היהודי בגטו לודז' את קבריהם של סבו וסבתו, הורי אביו, ולהעמיד במקום מצבה לזכרם.

לאה, משום כך את אחותי
מאת תמר פולק

הוצאת כריכה - סוכנות לסופרים,  2017

חיכיתי שנים רבות עד שאוכל לכתוב על השואה שלי. לבסוף באה לאה ועזרה לי לצאת לדרך. הסיפורים שלא סיפרה לי ציירו בפניי רצף של חיי משפחה יהודית במלחמת העולם השנייה. אני, כיתומה, לא הכרתי הורים ואחים בתקופה שבין 1941 ל-1945. שמרתי קרעי זיכרונות על הבית שהיה, על הוריי ושתי אחיותיי שהיו לי פעם. מעין לפיד בער בתוכי, בער לדעת מאין באתי ומה שם משפחתנו. הסיפור של לאה כישף אותי, משפחה שהצליחה לשרוד, שני ילדים, אבא, אמא וסבתא. רציתי לכתוב סיפור אופטימי על אהבת החיים של אם אוהבת, שבכל צעד בחייה שוקלת את המחיר שתצטרך לשלם כדי לשמור על ילידה ועל אמה. חיכיתי זמן רב עד שהרגשתי שאפשר לכתוב לא רק בהיבט העובדתי-היסטורי, אלא להבין שהכאב הוא ההיסטוריה שלנו, כפי שגם הרגעים הנעימים והמשעשעים, והיו גם כאלה, הם היסטוריה, ואנו רוצות לשתף בה אחרים

ח"י ילדים 
במסתור בצרפת 1940- 1945
מאת דניאל בייאי

הוצאת אלקנה, 2010

שמונה- עשר נצולים שהיו ילדים בתקופת השואה מעידים ומנסים להסיק חוויתם מסקנות לדורות הבאים. הם נפגשו על הקצוות של האופי האנושי בגילוייו הטובים והרעים ביותר. הם מספרים על מה שאירע להם ואיך התמודדו עם זה אז ולאורך השנים. תחת הדגל של מיעוט תרבותי פגוע ושל ערבות כלל-אנושית, הם מוסרים לנו כאן ועכשיו מסר של גיוס נגד תחיית הרוע ונגד כל נסיון של שלילת האנושיות. בעזרת עדותם, הם גם רוצים להביע הכרת תודה כלפי מי שהצילו אותם, לא מעט פעמים תוך סיכון חייהם.

ילדים

האיש מן הצד האחר (מהדורה מחודשת) 
מאת אורי אורלב

הוצאת כתר, 2018

מַרְיָאן, נער פולני בוורשה של מלחמת העולם השנייה, יודע שמעֵבר לחומת הגטו כלואים יהודים. הוא אפילו עוזר לאביו החורג להתפרנס מהברחת מצרכים אל תוך הגטו. יום אחד, יחד עם שניים מחבריו, הוא שודד יהודי שמנסה לברוח. כשאימו הזועמת תופסת אותו, היא מגלה לו סוד שמטלטל את עולמו. ואז הוא פוגש איש. את האיש מן הצד אחר. האיש שהמפגש עימו יוביל את מריאן אל מרד גטו ורשה, ויגרום לו להקשיב לליבו ולהבין מה חשוב באמת.