מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:

ספרים חדשים במרכזיה הפדגוגית תשפ"ב

עיון

דרך ללא מוצא - ד"ר ישראל מילייקובסקי 1887–1943
מאת נעמי מנוחין

הוצאת מרכז זלמן שזר , 2022

זוהי הסימפוניה הבלתי גמורה, מלאת המשמעות, שנכתבה בידי רופאים יהודים ב-1942. במילים אלה פתח ד"ר ישראל מילייקובסקי, רופא, מנהיג ציבור ופובליציסט, את 'מחקר הרעב' פורץ הדרך שניהל והוביל בגטו ורשה בימים האפלים שקדמו לפינוי הגטו.

ד"ר מילייקובסקי (1887–1943) היה דמות מרכזית בוורשה שבין שתי מלחמות העולם. רשימותיו מציעות מבט מרתק על הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את החברה היהודית והתנועה הציונית בפולין בתקופה זו, וחושפות נקודת מבט ייחודית על ארץ ישראל בשנות השלושים מבעד לעיניו של רופא יהודי־ציוני. פרק יוצא דופן רשם בתקופת השואה, בהיותו אחראי על המערך הרפואי בגטו ורשה, ובתוכו פקולטה לרפואה שפעלה בגטו באופן מחתרתי. מחקר הרעב בראשותו מנציח את חיי היהודים בגטו ואת פועלם של הרופאים היהודים בתוכו.
הספר מבקש להאיר את דמותו של ד"ר מילייקובסקי ולבחון דרכו את האינטליגנציה היהודית בוורשה, את מאפייני עולמו של האינטלקטואל היהודי בפולין בין שתי מלחמות העולם ובתקופת השואה, ואת מסירותם של הרופאים ואנשי מערך הבריאות בגטו ורשה.

זמנים אפלים
מאת דן דינר
הוצאת מאגנס 2022

אסופה זו מקבצת מבחר מאמרים מכתביו של דן דינר מתוך ארבעה עשורים של מחקר. זוהי ארכיאולוגיה טקסטואלית, המתעדת כרונולוגית את דרכו האינטלקטואלית. הציר התמטי של הכתבים שקובצו כאן הוא המאה העשרים מוכת הטלטלות, ובראש ובראשונה מה שכינה "שבר ציוויליזטורי": אותה קריסה של האמיתות הקיימות שמצאה את ביטויה ההיסטורי המזוקק בשואה. האסופה נפתחת בדיון על רפובליקת ויימאר, בתורה הגיאו-פוליטית הגרמנית ובהגות על האנטישמיות; עוברת אל האפיסטמולוגיה וההיסטוריוגרפיה של השואה ומלחמת העולם השנייה ואל תזוזת הפרדיגמות ההיסטוריות מזו של חברה לזו של זיכרון; ונחתמת לבסוף במתח המתמשך בין ההיסטוריה המערבית, על צורות ההכרה המושרשות בה, ובין ההיסטוריה הבתר-קולוניאלית. שינויים ותהליכים אלה נבחנים דרך פרספקטיבת החוויה היהודית, ומציעים בה בעת את נקודת המבט של הפרשנות האוניברסלית.

בצריחות אילמות: נשים יהודיות באושוויץ  ־ בירקנאו, 1945-1942
מאת נעמה שי"ק

הוצאת יד ושם בשיתוף למדא עיון, 2022

הספר הוא מונוגרפיה מקיפה העוסקת בתלאותיהן של האסירות היהודיות באושוויץ־בירקנאו. המחקר דן בחוויותיהן הייחודיות של הנשים היהודיות במחנה משנת 1942, אז הגיעו אליו האסירות היהודיות הראשונות, ועד שחרורן על ידי כוחות בעלות הברית באביב 1945, וכן בשלבים הראשונים של חזרתן לחיים.

המחברת משרטטת קווים לדמותה של ההתנסות הנשית במחנה וגורסת כי היא הייתה שונה מזו הגברית בשל השילוב של השקפת העולם הנאצית, הפיזיולוגיה הנשית ותפיסות בנות הזמן של מגדר. הספר מתמקד במסע למחנה ובסלקציה עם ההגעה אליו, ובוחן את חיי הנשים בו, את התמודדותן עם ניצול מיני, רעב ואבדן, את מאבקן לשרוד, את הפיזיולוגיה הנשית ומשמעותה במחנה, ומתחקה אחר היחסים בין אמהות לבנות ובין האסירות לבין עצמן. בצד אלה, הוא סוקר גם את פעילותן של הנשים בתנועת המחתרת במחנה.
ספר חשוב זה, על קורותיהן של הנשים היהודיות במחנה אושוויץ־בירקנאו מושתת על עדויות, ספרות, אוטוביוגרפית וראיונות שנכתבו או נמסרו מתום המלחמה ועד ימינו, וכן על בחינה מעמיקה של התיעוד הגרמני על אודות המחנה והכלואים בו.

עבודה לא משחררת: 

עבודת ילדים ונערים יהודים בגטאות בתקופת השואה
מאת גדי כפיר
הוצ' ספרי ניב 2020

 

רבות סופר על אודות השואה, אולם סיפורם של הילדים היהודים שעבדו בכפייה בגטאות עדיין לא נודע במלואו. ספרו של פרופסור אביהו רונן “נידונה לחיים” מביא את קורותיה של שרה קליינר, בת 10 ועוד כ-150 ילדים ייצרו משחקים בנגרייה בסוסנוביץ, פולין, לשימוש חיילים גרמנים. כיום שרה חיה בתל אביב ולה נכדים ונינים רבים. סיפורה הביא למחקר מרתק הקשור באלפי ילדים שעבדו בגטאות בבתי מלאכה ובמפעלים יזומים. תנאי חייהם  ועבודתם היו מחפירים, דרישות הייצור היו מחמירות, הילדים נדרשו להקפדה על איכות ועמידה בזמנים. תמורת עבודתם קיבלו הילדים מנת מרק יומית דלה, פרוסת לחם, ו”כרטיס עובד” שאמור היה להוות מעין תעודת ביטוח חיים משום שמי שלא עבד – הומת. הוריהם עשו כל שביכולתם להצילם, כולל מעשי תרמית ושחיתות. מעטים מהם שרדו והיו לעובדים מקצועיים, איכותיים, יוצרים ובונים, חלקם הגיעו לארץ והשתתפו בתקומת מדינת ישראל. זהו סיפורם וניצחונם.

אבל היתה שם אהבה – עיצוב  זיכרון השואה
מאת מיכל גוברין, דנה פריבך־חפץ,  אתי בן־זקן (עורכות)

הוצ' כרמל, 2021

מה תפקידו של זיכרון השואה מול הווה משתנה? כיצד לעצבו כאחריות חברתית וכמחויבות אישית? ומהו הזיכרון היהודי? שמונה עשורים אחרי מלחמת העולם השניה, ככל שמתמעט דור הניצולים, מתעצמת השאלה כיצד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. הדי השואה מוסיפים לרדוף את האנושות ונמשך המאבק על הנרטיב של הזיכרון.

עם סוגיות אלו התמודדה קבוצת מחקר במכון ון ליר בהובלתה של מיכל גוברין. אמנים, היסטוריונים, פילוסופים, חוקרי מוח ופסיכואנליזה, ספרות וקולנוע, בני שלושה דורות ומרקעים שונים חברוּ יחד לקהילה, וחלקו את תובנותיהם המקצועיות ואת סיפוריהם האישיים. הם דנו בריבוי מופעיו של השבר ובדרכי הבנייתו: איך לזכור בלי להִכנע לקרבניות? איך למזג את “האחריות לזכור” ב”לזכור באחריות”? תובנותיהם פורצות הדרך הובילו גם ליצירת ה”התכנסות ליום השואה”, אשר מאז 2017 מונחלת בידי מכון שלום הרטמן.
ספר זה מביא את פירות המחקר במגוון קולות וסוּגות, תוך חשיפת המתח שבין הזיכרון הקולקטיבי לבין משקעיו של הזיכרון הפרטי.  זוהי הזמנה לכל קוראת וקורא להוסיף את קולם האישי ולקחת חלק פעיל בעיצוב זיכרון השואה כאחריות מוסרית, חברתית ואישית – וכקריאה לחיים.

זר שלגים
מאת בני מר

הוצאת אפרסמון ספרים  2021

זֵר שלגים מפגיש את הקוראות והקוראים בעברית עם שירת יידיש המודרנית: יצירה מרהיבה ורחבת ידיים שהתפתחה במשך יותר מ-150 שנה בשלוש יבשות שונות. שירה מגוונת ומרגשת זו הִקדימה לא פעם בדור או שניים את השירה העברית החדשה, והיא מוכיחה כי יצירת יידיש במיטבה היא יצירה נועזת ורבת-רבדים, הנמצאת במרחק שנות אור מהתדמית שדבקה בה.

במבחר נרחב זה מובאים כ-150 שירים מאת 55 משוררות ומשוררים בחלוקה לשלושה מרחבים גאוגרפיים, שהם גם שלושת מרכזי השירה הזאת לתקופותיה: אירופה, אמריקה וישראל. זֵר שלגים כולל כמה מהידועות והמרכזיות ביצירות שפת יידיש לדורותיה, לצד יצירות יפהפיות וחבויות יותר, המתורגמות כאן לראשונה לעברית: מי"ל פרץ וח"נ ביאליק, עבוֹר ביעקב גלאטשטיין, אנה מרגולין וציליה דראפקין, ועד אברהם סוצקבר ורבקה בסמאן-בן חיים. אלה הם שירי טבע ואהבה, שירי ערש, מהפכה ומחאה, שירים אורבניים וארס־פואטיים, שירים מולחנים וקינות דוממות: מניפה רחבה של נושאים ושל צורות, הנמנים עם מיטב יצירותיה של שירה אשר קולה הושתק במדינת ישראל במשך שנים ארוכות.

יידיש בסימן קריאה: מלשון דיבור לשפת תרבות
מאת נתן כהן
הוצאת מרכז זלמן שז"ר 2020

ספרות יפה או עיתונות? מדע, פרוזה או שירה? פנטזיה או מתח? מה היה טעמם הספרותי של יהודי הקיסרות הרוסית לפני מלחמת העולם הראשונה? מה היו התכנים שסיפקה להם יידיש, שרבים ראו בה ז'רגון שיש להשליך ולשכוח? ומי היו הקוראים והקוראות? יידיש בסימן קריאה – מלשון דיבור לשפת תרבות עוקב אחר תמורות שחלו ביהודי הקיסרות הרוסית דרך שוק הספרים התוסס, שסיפק תכנים מגוונים ביידיש לקהלי יעד שונים; ודרך התפתחות הספרייה הציבורית, העיתונות, המו"לות, התרגומים מול ספרי מקור, ומעמדה המשתנה של יידיש, "שפת ההמון", לעומת רוסית מכאן ועברית מכאן.

הספר סוקר שינויים שחלו בהרגלי הקריאה ביידיש בקיסרות הרוסית בין השנים 1860–1914. הוא מגיש לקוראיו מחקר מקיף ומעמיק בתחום ההיסטוריה התרבותית, המתאר, באמצעות הסתעפותה רבת הפנים של הקריאה החילונית ביידיש, חברה הנמצאת בתהליך מעבר ממסורת למודרניות.

אלימות מצד המדינה
מאת עמנואל מרקס

הוצאת רסלינג, 2021

ספרו החדש של עמנואל מרקס מנתח אלימות מצד המדינה בראי שלוש שנים גדושות אירועים בהיסטוריה של גרמניה הנאצית – פרעות ליל הבדולח, הכיבוש של פולין והפלישה לרוסיה הסובייטית. אירועים אלה היו חלק מהפרויקט הנאצי להפוך את מזרח אירופה למושבה גרמנית, לרוקן אזורים נרחבים מתושביהם ולהושיב במקומם מתיישבים ממוצא גרמני. לאחר הפלישה הגרמנית לפולין, בספטמבר 1939, נרצחו מאות אלפי אזרחים פולנים, יהודים וקתולים. לאחר הפלישה לרוסיה הסובייטית, ביוני 1941, התרחבו הרציחות ההמוניות של שבויי מלחמה ואזרחים. אך כבר כחודשיים לאחר הפלישה, באוגוסט 1941, התברר למנהיגים הנאצים שאין בכוחם לנצח במלחמה; או-אז הם הציגו את השמדת היהודים כמטרת המלחמה, כחלק מפינוי השטח למתיישבים וכניצחון פורתא, ואילו יישוב השטח נדחה לימי שלום.

המחבר מסתמך על בחינה חוזרת של הספרות ההיסטורית והסוציולוגית ביחס למלחמת העולם השנייה והשואה, וכמו כן על עיתונות בת הזמן ועדויות של שורדים. הוא מצא שהגייסות הנאציים השתמשו ללא הרף באלימות קיצונית, לצורך ושלא לצורך. הנאצים ראו באלימות את מקור הכוח, ובכך היו דומים למדינות אחרות, אלא שהם השתמשו באלימות בצורה מסיבית יותר. מתברר שעצם קיומם של צבאות וארגונים חמושים אחרים גורם לכך: כל מדינה מקיימת ארגונים חמושים כדי לשמור על גבולותיה ועל הסדר הציבורי; ארגונים אלה דרוכים תמיד לפעולה, אך במשך תקופות ארוכות הם חסרי תעסוקה. הנהגת המדינה עומדת בפני הפיתוי המתמיד להטיל על הכוחות המזוינים משימות מגוונות. הכוחות מבצעים את המשימות באמצעים העומדים לרשותם, ובראשם אלימות. המשטר הנאצי הגיע לידי כך שהפעיל אלימות רצחנית נגד היהודים ושאר האזרחים במידה שווה כמעט. וזאת לדעת, כל מדינה עלולה בתנאים מסוימים להידרדר למצב כזה. 

הדיפלומטיה של הפתרון הסופי - משרד החוץ הגרמני ויהודי גרמניה, 1933 – 1944
מאת אירית דובלון-קנבל

הוצאת מאגנס 2022

"השאלה היהודית לא תיפתר בעיניה של גרמניה גם אם לא יֵשב עוד איש מבני הגזע היהודי על אדמת גרמניה", כתב ב-1937 בכיר במשרד החוץ של גרמניה הנאצית, והוסיף: "השאלה היהודית היא מן השאלות החשובות ביותר של מדיניות החוץ של גרמניה".

שני מוקדים עומדים במרכזו של ספר זה: תולדות יהודי גרמניה בשואה ומעורבותו של משרד החוץ של גרמניה הנאצית. בשונה מקהילות אחרות חוותה יהדות גרמניה את הרייך השלישי בכל שנות קיומו. הדרך ל"פתרון בעיית היהודים הגרמנים" הייתה רצופה שלבים של הסלמה. 175 מסמכים שנכתבו על ידי הדיפלומטים של גרמניה הנאצית או מוענו אליהם מתורגמים כאן ומוצבים בסיפור ההיסטורי. המסמכים נוגעים בתהליכים שראשיתם בנישולם האזרחי והכלכלי של יהודי גרמניה ובכפיית ההגירה, והמשכם בגירושים ובהשמדה, בתגובותיהם של היהודים הגרמנים, בתגובות שהגיעו מחוץ לגרמניה ובתפקידו של משרד החוץ, בתוקף מיומנותו הייחודית, בהצגה לעולם של הצעדים שנקטה גרמניה כנגד אזרחיה היהודים.
במערך הכולל של עובדי הציבור ברייך השלישי ששירתו את רעיונותיו והביאו להגשמתם לקחו דיפלומטים חלק – לעתים באדישות ולעתים בלהט – בתהליכי "הפתרון הסופי", תחילה בעבודות ההכנה ולאחר מכן בשיתוף פעולה עם המוציאים לפועל הלכה למעשה.

לילי קשטיכר האישה שכתבה באושוויץ
מאת לילי הלפרט-זמיר

הוצאת ספרי מורשת-בית עדות ע"ש אנילביץ' 2022

סיפור חייה ויצירתה הספרותית והחזותית יוצאי הדופן של לילי קשטיכר באושוויץ־בירקנאו, ככל הנראה האישה היחידה שכתבה בתוככי מחנה ההשמדה במחצית השנייה של 1944, הם נושאי המחקר של ספר זה.

הספר מביא את קולה ופעלה של לילי קשטיכר קרוב לחמישה עשורים לאחר מותה וחושף את סיפורה יוצא הדופן, שהביא להצלתה ולהצלת חברותיה והוא מאיר את המאפיינים המגדריים של גורל הנשים בשואה, בדמות אישה צעירה ומיוחדת.

בין זרות לחברות: קליטת ילדים ניצולי שואה בחברת ילדי הקיבוץ
מאת יונה אלטשולר

הוצאת כרמל 2022

המחברת מגוללת סיפור אנושי נוגע ללב על הדרך שבה ילדים שורדי שואה זוכרים את תהליך היקלטותם בקיבוצים כילדים בודדים. סיפורם נחשף לראשונה מנקודת מבטה של חוקרת שזו לה גם חווייתה הביוגרפית. בין זרוּת לחברוּת: קליטת ילדים ניצולי שואה בחברת ילדי הקיבוץ הוא פרי מחקר מקיף וקפדני שעיקרו תיעוד בעל פה. החוקרת מנתחת בו את עדויותיהם של חמישים ”גיבורים היסטוריים” בקטגוריות המאפשרות השוואה, ומלווה ניתוח זה בפרשנות מעמיקה. יונה אלטשולר מגישה לקוראיה סיפור מלא אמפתיה שאינו שיפוטי. היא מצליחה לתאר בעין רגישה וביקורתית הן את המסגרות שבהן חיו הילדים והן את זיכרונותיהם כבוגרים במעגל השלישי של חייהם. מסקנותיה מאתגרות ומעניינות ומציבות את כישרונם ואת אישיותם של הילדים כגורם בעל משקל ביכולת ההתערות שלהם. מחקר זה מרחיב את הידע על ילדים ניצולי־שואה ומציב בפנינו אספקלריה המשקפת את הישראליות דאז ולא מעט גם את הישראליות בימינו. 

יומם ולילה
מאת איתמר לוין

הוצאה עצמית 2020

יום החרם וחוקי נירנברג || ועידות אוויאן וברמודה || המרידות בגטאות ורשה וביאליסטוק || איגרת הבזק ופקודת הקומיסרים || הגירושים לטרזין ולטרנסניסטריה || הטבח בבאבי-יאר וביער רומבולה || ההתקוממויות בסוביבור ובאוושויץ || מעשי ההתאכזרות בסלוניקי ויאסי || ההצלה בדנמרק ושחרור בוכנוולד.  
אתגר מרכזי בהבנת השואה הוא מימדיה העצומים: אלפי אירועים שהתרחשו במשך תריסר שנים על פני יבשת שלמה ובהם היו מעורבים מיליוני בני אדם. מטרתו של הספר יומם ולילה היא להאיר חמישים מן האירועים המרכזיים, תוך הצבתם בהקשר רחב של אידיאולוגיות, אישים והתרחשויות – ובכך לתרום להבנה טובה הן של אותם ימים ולילות, והן של השואה בכללותה.

בתוך מערבולת הימים: משה פראגר, היסטוריון שואה חרדי
מאת מלי איזנברג

הוצאת יד ושם בשיתוף מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות

משה פראגר, יליד ורשה ואיש רוח ומעש, סייע במבצע מורכב להברחתו ארצה של האדמו"ר מגור – הרב אברהם מרדכי אלתר, ובמסגרתו יצא אף הוא מפולין והגיע לארץ-ישראל בשנת 1940. תקוותו למלט את משפחתו שנותרה בוורשה נכזבה והוא נשא את אשמת עזיבתו אותם כל ימיו. מיד עם הגיעוֹ לארץ, תיאר פראגר את אֵימי שלטון הנאצים מעל כל במה ובמאמרים רבים בעיתונים, ולאחר מלחמת העולם השנייה נמנה עם חוקרי השואה החלוצים בארץ.

תעמולה ורדיפות: סיפורה המורכב של הרזיסטנס ויחסה ליהודים 
מאת רנה פוזננסקי

הוצאת יד ושם, 2021

הספר דן בדרכי הפעולה של ארגוני המחתרת שהרכיבו את תנועת הרזיסטנס בצרפת, ומתמקד ביחסה המורכב ליהודים בזמן השואה לנוכח הרדיפות והרצח. המחקר מסתמך על קורפוס מרשים של עיתוני המחתרת מכל גוני הקשת ושל שידורי ה-BBC בצרפתית, ומנתח את "מלחמת המילים" שהתחוללה על במת התקשורת בת הזמן. בחינה של הפרסומים מציירת תמונה קשה של דימוי היהודי, אשר נתפס כשונה, כ"אחר", בחברה הצרפתית בכלל ובקרב האליטות שהתנגדו לכיבוש הנאצי בפרט.

עקורים בביתם 
פליטים במארג החיים היהודיים בוורשה, ספטמבר 1939-יולי 1942 

מאת לאה פרייס
הוצאת יד ושם, 2021

מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ועד לגירוש הגדול מגטו ורשה בקיץ 1942 נסו אלפי יהודים מכל רחבי פולין לוורשה ואלפים גורשו אליה בשלושה גלי גירוש ומנוסה מובחנים. באמצעות תיעוד בן התקופה המחברת דנה במאפייני גלי הגירוש והמנוסה, מתחקה אחר תהליכי הגירוש ממקומות המוצא ואחר קליטת הפליטים בוורשה, ובוחנת הן את המדיניות הגרמנית והן את תגובת הציבור היהודי והנהגתו במקומות הגירוש ובוורשה וכן את ההשפעה של הפליטים על מארג החיים היהודיים בוורשה לפני ייסוד הגטו ולאחריו.

אספו ורשמו! 
התיעוד היהודי של השואה באירופה בשנים הראשונות אחרי המלחמה

מאת ליאורה יוקוש

הוצאת יד ושם, 2022

זהו מחקר פורץ דרך המתאר לראשונה בהרחבה על סמך אוסף עצום של מקורות את פעילותם הנמרצת של הניצולים שייסדו ועדות היסטוריות ומרכזי תיעוד באירופה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. בעשור הראשון אחרי המלחמה אספו המרכזים הללו אלפי מסמכים נאציים לצד עדויות, זיכרונות, יומנים, שירים וחפצי אמנות של הקורבנות  היהודים וכוננו את המסדר להיסטוריוגרפיה של השואה שבמרכזה החוויה היהודית. במחקר הזה לאורה יוקוש מפריכה את ההנחה הרווחת בדבר שתיקתם של הניצולים אחרי המלחמה. אספו ורשמו! מתאר את פעילות התיעוד הנרחבת בצרפת, בפולין, בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה מתוך ניתוח מניעיהם של פעילי התיעוד לצד ניתוח שיטות האיסוף והמחקר ומדיניות הפרסומים ההיסטוריים של הוועדות ההיסטוריות ומרכזי התיעוד. 

איום מבית 
דימוי היהודי באנטישמיות בפולין – קריאה חדשה
מאת יואנה ביאטה מיכליץ

הוצאת יד ושם, 2021

הספר מציע קריאה חדשה בהיסטוריה של האנטישמיות הפולנית. הוא בוחן את הדעות הקדומות בחברה הפולנית והשפעתן עלהתרבות הפולנית בשנים 2000-1880, מראה כיצד התעצבות הדימוי החברתי והתרבותי של היהודי כזר עוין סייע בהנמקה ובהצדקה של שימוש באלימות נגד היהודים ומתאר את התהליכים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים שהתחוללו בפולין. מאחרית הדבר שנוספה למהדורה העברית עולה כי תהליכים שהתרחשו בפולין משנת 2000 ואילך מעידים על כך שמרבית הסיסמאות האנטישמיות בימינו שייכות לרפרטואר הישן־חדש, אשר במרכזו היהודי עודנו מצטייר כאויב אנטי־פולני. כך התפתח הדימוי האנטישמי העכשווי של “היהודי כפוי הטובה“ המשמיץ את פולין ואינו אסיר תודה על העזרה הרבה שהושיטו פולנים אתניים ליהודים בתקופת השואה.

העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר (כרך 10): העיצוב החזותי בעיתונות היהודית בגרמניה, 1938-1933
מאת טוביאס אברכט-הרטמן | עורך הסדרה: גיא מירון

הוצאת יד ושם,  2022

המאמר מתאר את הממד החזותי ואת השימוש בתצלומים בעיתונות היהודית ברייך השלישי בשנות השלושים של המאה הקודמת. העיתונות היהודית הושפעה מצד אחד מהמסורת היהודית השמה את הדגש על המילה הכתובה והמסתייגת מהשימוש באיורים, אך מצד אחר היא נפתחה גם להתפתחות המהירה בתחום הוויזואליה בגרמניה בעשורים הראשונים של המאה העשרים, שבעקבותיה נעשה הרובד החזותי מרכזי בחיי החברה והתרבות. שילוב מִגוון המסורות בעיתונות היהודית מתבטא בעיקר בשנות השלושים של המאה העשרים, אז נאלצו עיתונאים יהודים שהודרו מהעיתונות הגרמנית הכללית לעבוד במערכות של העיתונות היהודית, וזו נעשתה "המרחב הציבורי" של היהודים.

זיכרונות ויומנים

התרמיל ששָׂרד – זיכרונות מתקופת השואה בבּזֶ’זָ’ני
מאת אליעזר שקלאי 

הוצאת כרמל, 2022

זהו סיפורו של ליפא וגשל (ד”ר אליעזר שקלאי), רופא משפחה מחדרה ושל בני משפחתו ששרדו את תופת השואה. ד”ר וגשל נולד בשנת 1903 בבז’ז’ני, עיירה בגליציה המזרחית שהייתה באותה עת חלק מהקיסרות האוסטרו־הונגרית. אביו היה תלמיד חכם, אימו אישה פיקחית ומהירת מחשבה שפירנסה את המשפחה מניהול חנות תבלינים. ליפא התחיל לימודיו ב”חדר”, ובעצת אימו סיים תיכון פולני. בנעוריו נתפס לרעיון הציוני והיה חניך בתנועת השומר הצעיר. הוא הצטרף להכשרה, אך עבודת האדמה לא קסמה לו ולכן פנה ללימודי רפואה. את השכלתו הרפואית רכש בפרג ‒ צ’כיה והשתלם באוניברסיטאות של וינה ושל ווַרשה. הוא חזר לעיר הולדתו, שם נשא לאישה את פפקה שאיתה למד בפראג ושם נולד בנם מתי. ד”ר וגשל עבד בבית החולים העירוני ששירת גם את הסביבה הכפרית החקלאית, ופיתח פרקטיקה פרטית משגשגת. הוא היה מעורה בחיי הקהילה היהודית וקשר קשרים הדוקים עם חבריו למקצוע ‒ יהודים, פולנים ואוקראינים. עולם שלֵיו לכאורה זה התהפך עליו פעמיים: עם פרוץ מלחמת העולם ב־1939, ימי שליטת הסובייטים על האזור וב־1941 עם תחילת הכיבוש הנאצי. זיכרונותיו מקיפים תקופה זו ועד עלייתו ארצה  בשנת 1947.

*
ברגישות אנושית פורשׂ ד”ר וגשל לפני הקורא יריעה רחבה של ה”חומרים” שמרכיבים הישרדות בשואה: תושייה, אומץ, קשרים, נס גדול ונס קטן, עליית גג של רפת, בונקר מתחת לשלג בחצר כפרית, שדה שיבולים כמסתור, שותפים תומכים, וגם… כסף. זיכרונותיו נכתבו לאורך השנים, ועם צאתו לגימלאות הקדיש חלק ניכר מזמנו להשלמת משימה זו. לאחר שנים הביא לדפוס בנו מתי שקלאי את עדותו, שלא רק חושפת את קורות הקהילה בתקופת השלטון הנאצי ואת קורות המשפחה, אלא גם מציירת ביד אמן תמונות בלתי נשכחות של חיים בצל המוות.

יומן עברי מגטו טרזיינשטט
מאת ב"ז קדר ומרגלית שלאין

הוצאת בית טרזין, 2021

בתיק השמור בארכיון YIVO בניו-יורק מפוזרים תשעה דפים אשר מתארים, בעברית רבנית, אירועים שהתרחשו בגטו טרזיינשטט.

אלה הם שרידי יומנו של ברתולד ייטלס (1872-1945), איש פראג, ד"ר לכימיה שהקדיש את חייו לחיבורה של "קונקורדציה תלמודית".
היומן יוצא דופן הן משום שמחברו היה אדם זקן במושגי הימים ההם: ייטלס היה בן 70 כששולח לגטו. לפנינו אפוא אדם בעל ניסיון חיים המתבונן ברצחנות הגרמנים ובסבלות היהודים, ומדווח של חלחול שמועות על המתרחש באושוויץ. בהיותו יהודי אורתודוקסי, שופך ייטלס אור גם על חיי הדת בגטו.

פלשוב: התחנה האחרונה של יהודי קרקוב
מאת יעקב שטנדיג

הוצאת יד ושם 2021

"איני יודע איזה משפט תוציא ההיסטוריה עלינו, כלומר על המהנדסים ממשרד הבנייה [...] האם היה טעם לסרב לפקודה? ידועים מקרים רבים שאחד סירב למלא פקודה ולא רק הוא נענש אלא קבוצה שלמה נענשה איתו, ואחר הפקודה מילא השני או השלישי או העשירי". פעילותו החברתית וכישוריו המקצועיים הביאו את האדריכל יעקב שטֶנדיג, יליד 1891, לצומתי דרכים מרכזיים בתולדות יהודי קרקוב לפני השואה ובמהלכה. ביודנרט עמד שטֶנדיג בראש המחלקה הטכנית של הקהילה, ובקיץ 1943 חודשים אחדים לאחר שגורש מגטו קרקוב עם 8,000 יהודים אחרים למחנה פלשוב, הוא מונה לתפקיד בכיר במשרד הבנייה של המחנה. לאחר מסכת ייסורים ארוכה שרד שטֶנדיג, ובשנת 1946 עלה לארץ, חידש את פעילותו כאדריכל והיה ממקימי בית ציוני אמריקה בתל אביב. הוא נפטר בשנת 1952. בדוח מפורט שהגיש לוועדה היהודית ההיסטורית בפולין סמוך לתום המלחמה גולל שטֶנדיג את קורות בנייתו של המחנה לעבודת כפייה פלשוב ואת גורל אסיריו וכן הביא עדויות של אסירים יהודים נוספים שנכלאו במחנה, מהם מי שהיו שותפים מרכזיים לתכנון התשתיות השונות בפלשוב ולהנחתן ותִפעולן. כמי שהופקד על מפעלי הבנייה המרכזיים במחנה, בשלהי 1944 הוטל על שטֶנדיג בין השאר לפוצץ את הבניין המפואר של אולם הלוויות של בית העלמין היהודי שעתה נכלל בתחום המחנה ושימש כאורווה. בחיבורו העלה בכתב את רגשות האשם שליוו אותו עת ביצע את תפקידו בהחרבת הבניין, והוא הוסיף והדגיש כי “איני מעלה את ההרהורים האלה כדי לחפש מחילה ולהצדיק את תפקידי בפיצוץ הבניין הזה. איני יכול לחפש סליחה וגם לא אמצא אותה, [...] אך כנסיבה מקלה יש לראות את העובדה שלקחתי איתי למחנה את אשתי ואת בִתי, והן בוודאי היו נופלות קורבן איתי במקרה של סירוב".

ורשה היהודית
מאת משה זונשיין

הוצאת כרמל, 2022

"בספר זה אני רוצה להחיות בזיכרון ולהעלות על הכתב את כל מה שאני יכול להיזכר בו", פותח משה זונשיין את ספרו ורשה היהודית. ואכן, בספר זה מעלה המחבר מתהום הנשייה את ורשה היהודית בתחילת המאה העשרים ובין שתי מלחמות העולם, בתקופה שהייתה המרכז היהודי הגדול והחשוב באירופה. זונשיין מוליך את הקוראות והקוראים על פני הרחובות נלבקי, מילה, סמוצ'ה ואחרים, מזמין אותם לבקר בגן קרשינסקי, בבית הכנסת הגדול, בחצרות הבתים ובבית הקברות ברחוב גנשה, ומפגיש אותם עם הטיפוסים הססגוניים שהתהלכו שם ועם הריחות והצלילים האופייניים להם. פרקי זיכרונות אלה, המתפרסמים לראשונה בתרגום מיידיש לעברית, כתובים ביד אמן ובלי להיכשל בתוויות סטריאוטיפיות או בהתרפקות נוסטלגית מתקתקה. גם ההשלמות הספרותיות נקראות באותה מידה של אמינות ומשתלבות היטב בריאליה המתוארת. הספר מלווה בתמונות הרואות כאן אור לראשונה ובהקדמה היסטורית מקיפה מאת פרופ' נתן כהן.

כָּמֵהַּ למכתבים: יומן ממחנה פוּכט, 1943–1944
מאת  דוד קוקר

הוצאת יד ושם , 2022

בפברואר 1943 נשלח דוד קוקר מאמסטרדם ונכלא במחנה פוּכט שבדרום הולנד, ומאז ועד גירושו לאושוויץ-בירקנאו העלה על הכתב את רשמיו באורח כמעט יום-יומי. ביומנו מתייחס דוד לבעיות הקשות שנתקלו בהם הוא ועמיתיו האסירים ומתאר גם את דיוקנאותיהם של אנשי הס"ס. ביוני 1944 נכלאו דוד, אחיו הצעיר ואביהם באושוויץ, ובשלהי אוגוסט 1944 הם הועברו ללַנגֶנבּילאוּ והוצבו לעבודה במפעל האגֶנוּק ברייכֶנבָּך. האב מת באפיסת כוחות ודוד קפא למוות ברכבת שהובילה אסירים חולים למחנה הריכוז דכאו. 

שלוש שנים ללא שם: אושוויץ 1945-1942
מאת יוליה שקודובה. עורכות: חנה יבלונקה, נעמה שיק

הוצאת יד ושם, בשיתוף ידיעות ספרים, 2022

ב־27 במרס 1942 נכנסה בשערי מחנה אושוויץ רכבת ועליה 999 נשים צעירות מסלובקיה, שסברו לתומן שהגיעו למחנה עבודה לשהות בת שלושה חודשים. לרובן היתה זו היציאה הראשונה אל מחוץ לגבולות ארצן. לימים יוגדר השילוח הזה כטרנספורט הראשון שהגיע לאושוויץ במסגרת הפתרון הסופי. הקעקוע האיקוני, הסלקציה בתחנה, כל אלה טרם קרו. מרבית הנשים האלו נרצחו בתוך חודשים ספורים; וכעבור שלוש שנים, בימיו האחרונים של המחנה, נותרו מהטרנספורט הראשון חמש נשים בלבד שנידונו אף לשרוד את צעדות המוות מאושוויץ לגרמניה.

יוליה שקודובה, שנולדה בשם יוצי פולדי באוגוסט 1914 בעיירה לבוצ'ה שבמזרח סלובקיה, היא אחת מאותן נשים. שנים ספורות לאחר השחרור העלתה את קורותיה על הכתב, וסיפורה מרעיד הנימים רואה אור לראשונה בעברית. הספר מציג בפני הקורא את מחנה אושוויץ־בירקנאו מבפנים ומספק הצצה נדירה אל קרביו של המחנה ואל חוויותיהם היומיומיות של הקורבנות היהודים, ובפרט אל חייהן של הנשים. כיצד פירשו את המראות והאירועים בזמן אמת? מתי ובאיזה אופן הבינו את מהותו של המקום שאליו הגיעו? איך עלה בידן לשרוד את התופת? מענה לשאלות הללו ולרבות אחרות ימצא הקורא בין דפי הספר על פס הזמן הארוך של העדות ולאור המראות המשתנים במחנה.
תיאורי החיים במחנה, ייסורי השאול של צעדת המוות והשיבה הנוגה הביתה הם עוצרי נשימה, עוכרי שלווה ומטלטלים, אך בה בעת שזורות בהם אהבת אדם, רעות מופלאה ותובנות אנושיות מרגשות.

חלמתי על שמחה: קופנהגן, טרזיינשטט, ישראל
מאת רוברט פישרמן

הוצאת יד ושם, 2021

בראשית אוקטובר 1943 פשטו הגרמנים על ביתו של רוברט פישרמן. אביו הצליח להימלט ואולם רוברט, אחיו הצעירים ואמו נתפסו. בשעה שרוב יהודי דנמרק הצליחו להימלט אל שוודיה הניטרלית, היה רוברט אחד מכ-500 יהודים דנים ששולחו לטרזיינשטט, שם סבל מקור ומרעב ואולץ לעבוד בעבודת פרך. התקווה שהמשפחה תשוב ותתאחד העניקה לרוברט כוח לשרוד. לאחר שמונה-עשר חודשים חולצו יהודי דנמרק מטרזיינשטט, אך השחרור נמהל באבל כבד כשהתברר לרוברט שאביו ואחיו טבעו בשעת הבריחה לשוודיה.

צעד אחד לפנים: זיכרונות, 1939-1950
מאת דנה עזריאלי

הוצאת יד ושם, 2022

סיפור חייו המרתק של דוד עזריאלי, יליד העיירה מאקוב-מזובייצקי בפולין, שרוב משפחתו נספתה בשואה. מסע ההצלה שלו עובר על פני ארצות שונות ובין תחנותיו: אוקראינה, טשקנט, בוכרה, שירות בצבא אנדרס ומסע מפרוורי בגדד לגבולה של ארץ-ישראל. הספר מתאר את הגעתו של דוד לארץ, התאקלמותו בקיבוץ מעוז חיים, לימודיו בטכניון והשתתפותו בקרב לטרון. דוד עזריאלי נעשה בכוח אישיותו ותושייתו לאחד מענקי הכלכלה בעולם היהודי.
 

הנצחה

״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״: תצוגת בית הכנסת ביד ושם 
הוצאת יד ושם, 2022

החפצים המוצגים בבית הכנסת ביד ושם הם חלק מאלפי חפצים המצויים באוספי יד ושם אשר מספרים את סיפורו של העם היהודי. חשיבותם של החפצים מועצמת באמצעות השזירה שלהם כחלק ממארג המעצב זיכרון קולקטיבי מתוך שלל שברי זיכרונות אישיים. חלל בית הכנסת ביד ושם והתצוגה שמוצבת בו כרוכים זה בזה ומספרים את הסיפור של רקמת החיים היהודיים שאבדה בשואה. סיפורים אלה הם עדות אילמת להיסטוריה ולמורשת של יחידים וקהילות בתקופת השואה. הופק בידי אגף המוזיאונים.

ילדים ונוער

לולק
מאת מיכל כהן חי

הוצ' משכל (ידיעות ספרים) 2021

לפני שלוש שנים איבד הלל את אביו.
השנים עברו, הלל כבר בן 12 וחצי, אבל הקושי והכאב ממשיכים ללוות אותו. לילה אחד, אחרי שהתעורר מחלום , הוא שם לב שהמחשב של אמו דלוק ועל המסך מרצדות המילים: "הסיפור של לולק". מכיוון שלוּלק הוא שם החיבה שלו, הלל מתחיל לקרוא. זהו סיפור ממקום אחר ומזמן אחר על ילד קטן בשם ישראל לאו, לולק בפי משפחתו, שגדל בפולין בשנים החשוכות ביותר בהיסטוריה. אט-אט נפרש בפני הלל ובפנינו הקוראים סיפור ילדותו מעורר ההשראה של הרב ישראל לאו, שנודע כאסיר הצעיר ביותר ששוחרר ממחנה הריכוז בוכנוולד. אחרי שעלה לארץ והשלים את לימודיו, מילא הרב לאו בישראל שורה של תפקידים רמים, ובראשם הרב הראשי האשכנזי לישראל.
בלשון קולחת ובכישרון רב פורשת מיכל כהן-חי את סיפורו של הילד לולק, סיפור שלמרות הקשיים והאובדן שהוא מתאר, מצליח להפיח בכל אחת ואחד מאיתנו השראה ותקווה שבמקום שבו ניתן למצוא את הרעים שבבני האדם יימצאו גם הטובים שבהם.

מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים
מאת יוסף ז'מיאן

הוצאת יד ושם בשיתוף מורשת, 2022

בספר מתאר המחבר את גבורתם ותושייתם של נערים ונערות יהודים ברחובות ורשה הכבושה במלחמת העולם השנייה. מאבקם של בני החבורה, שנותרו יתומים בלי קורת גג לראשם ונרדפו מכל עבר, לשרוד היה רצוף גילויי תושייה, אומץ לב ועזרה הדדית. בזמן המלחמה היה המחבר חבר המחתרת היהודית בגטו ורשה, ולאחר חיסול הגטו חי בצד הארי והיה חבר "הוועד היהודי הלאומי". ברחובות העיר פגש את מוכרי הסיגריות ותמך בהם עד לסוף המלחמה.