חדש במרפ"ד – תשפ"ג

עיון

זיכרון ומשפט: שופטי בית המשפט העליון כותבים על השואה 
בעריכת איתמר לוין, אליקים רובינשטיין ורוני שטאובר

זלמן שז"ר, יד ושם והנהלת בתי המשפט, 2022 

זוועות מלחמת העולם השנייה, ובמרכזן שואת העם היהודי, התרחשו לפני למעלה משבעים שנה, אבל הן עדיין אוחזות בנשמותינו ומהוות קו שבר בהיסטוריה של העם היהודי ושל האנושות כולה. מוראות השואה השפיעו ועדיין משפיעים על עיצוב דמותו ומהותו של המשפט הישראלי. כאנשי משפט למדנו מן השואה שלמרבה הצער אפשר לרתום את החוק ואת המשפט לשירות הרוע ולהניע באמצעותם ובחסותם מפעל מפלצתי מאורגן של רצח עם. מנגד יש לזכור שלאחר מלחמת העולם השנייה היה המשפט אחד מתחומי הדעת הראשונים שבאמצעותם חיפשו דרכים להפיק לקחים ממה שאירע.
ספר מאמרים זה מציע לראשונה אסופה מגוונת של רשימות פרי עטם של שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, הממוקמות כולן בנקודת המפגש הייחודית בין השואה למשפט: האתגרים שבהעמדתם לדין בישראל של פושעים נאצים; מעגלים משפטיים רחבים יותר בהם מלווה צילה של השואה את המשפט; הדרכים הרבות שבהן משפיע זיכרון השואה על המשפט הישראלי; ורשימות בעלות נופך אישי. אני תקווה שקובץ מאמרים זה ירים תרומה, ולו צנועה, לספרות העיון העוסקת במפגש המרתק והחשוב בין שואה למשפט, וישמש לכל המעיין בו מקור ידע ועניין.
אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון

קהילת תרבות על פי התהום: הקולטורבונד והעיתונות היהודית בגרמניה הנאצית,  1941-1933.
מאת דוד ויצטום

 יד ושם, 2022

סיפורו של ה"קולטורבונד" – "ברית התרבות ליהודים הגרמנים" בשמו המקורי – בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה הוא טרגי מכל הבחינות בשל הגורל האישי שפקד את היהודים שהיו קשורים בו והנסיבות והאירועים שפעלו בהם, הקשורים כולם בגורל יהדות גרמניה. הקולטורבונד הוקם ב־ 1933 בעקבות הדרת היהודים מתחומי התרבות בחברה הגרמנית הכללית, ומילא פונקציה חברתית וכלכלית חיונית למשתתפיו, שנותקו לפתע מאורח חייהם הקודם. בספר זה, שנולד בזיקה לסדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית בהוצאת יד ושם, דוד ויצטום מציע לראות בקולטורבונד ובעיתונות היהודית מעין בועה של תרבות יהודית בגרמניה הנאצית, גוף מורכב אחד שלשני חלקיו גם נועד בסופו של דבר גורל משותף. הקולטורבונד נועד לא רק להקל את המצוקות המידיות אלא נוסד גם מתוך ציפייה ותקווה גדולה, שפיעמה בו ובעיתונות היהודית גם יחד, שהארגון יהפוך את יהדות גרמניה על מגוון זרמיה ופלגיה לקהילה במובן העמוק של המילה באמצעות ציפור נפשה של אותה יהדות – התרבות. עם זאת, השלטונות הנאציים ייעדו לארגון תפקיד שונה לחלוטין: מכשיר שליטה, פיקוח ותעמולה. כך היה הארגון למעשה גם אמצעי ציני בידי רשויות אכזריות ותאבות כוח, שגייס את המשתתפים היהודים עצמם לצורכי נוגשיהם ומדכאיהם – ולבסוף רוצחיהם.
הספר מקים לתחייה את פעילות הקולטורבונד כפי שהשתקפה בעיתונות היהודית בת הזמן והוא עשיר בציטוטים, בכרזות למופעי התרבות של הארגון, בתצלומים ובאיורים שליוו את טורי הביקורת.
 

מסער לתקומה בצרפת : חייו ופועלו של הרב אנרי שילי 
מאת  דניאל חייק

יד ושם, 2022

בימי השואה הגיש הרב אנרי שילי ליהודים שנכלאו במחנות המאסר בצרפת סיוע רוחני וחומרי ניכר והציל את חייהם של יהודים רבים, בגלוי ובמחתרת. בראשית 1944 ביקשה ממנו הקונסיסטוריה המרכזית לשמש ראש הנציבות היהודית לענייני דת במחנות לאחר שקודמו בתפקיד, הרב רֵנֶה הירשלֶר, גורש למחנה דרנסי ומשם לאושוויץ לבלי שוב. הרב שילי מילא את תפקידו באומץ לב ובמנהיגות מופתית ופעל בשיתוף פעולה הדוק עם ארגוני סעד לטובת האסירים היהודים במחנות. בראשותו המשיכה הנציבות לפעול עד סוף המלחמה למרות סכנת המעצרים והשילוחים הגוברת שאיימה על רבניה. עם תום מלחמת העולם השנייה התמסר הרב שילי כל כולו לשיקום שרידי הקהילה היהודית בצרפת. במשך כרבע מאה (1951– 1975) שימש הרב שילי מנהל בית המדרש הרבני של צרפת, ובשנים 1952–1955 כיהן כרב הראשי של צרפת לצד הרב יעקב קפלן. ספר זה מספר את סיפור חייו של הרב יוצא הדופן, שסיפורו קשור בעבותות בגורלה של יהדות צרפת. מתוכו עולים קווי אישיותו הבלתי רגילה של אדם קשוב לזולתו ומסור כולו לעשייה. המחבר דניאל חייק התחקה אחר קורותיו של הרב שילי באמצעות ראיונות עומק עם מי שזכו להכיר את הרב ובאמצעות תיעוד מן התקופה, והוא מוביל אותנו לאורך נתיב חייו של הרב, אשר ממלחמת העולם השנייה עד הקמת מדינת ישראל דרך תקומת יהדות צרפת וקליטת יהודי צפון אפריקה בצרפת תמיד דבק בלא פשרה בערכי היהדות.
 

ביאליסטוק - כוח לבן - זיכרון שחור 
מאת מרצ'ין קאונצקי

מרצ'ין קאונצקי (1976, Marcin Kacki) הוא חוקר ועיתונאי פולני, שעוסק בעיקר בנושאים חברתיים והיסטוריים.  את רשימותיו ותחקיריו הוא מפרסם באופן קבוע בשני עיתונים נפוצים, הנחשבים כליברליים - ,Duzy Gazeta Wyborcza Format.

ספרו "ביאליסטוק - כוח לבן, זיכרון שחור" הוא לקט כתבות ותחקירי שטח שערך בביאליסטוק, בירת המחוז פודלסיה.  בסדרת כתבות זו הוא חוקר וחושף את גילויי האינטישמיות הפולנית, כפי שבאו לביטוי בשנות מלחמת העולם השנייה, ובשלושת העשורים שלאחריה - בזמן השלטון הקומונוסטי, וגם לאחר החלפתו.
בספר בולטת מעורבותו האישית העמוקה של המחבר, אותה הוא מבטא באומץ רב בנושאי פרסומיו ובתחקיריו השונים.  ביאליסטוק הוא ספרו השלישי של קאונצקי, שיצא לאור ב-2015, ומאז מעורר מחלוקות וגם ויכוחים ציבוריים בפולין של היום.

השואה שהוצנעה: בלגיה כמשל
מאת אלן בליץ

צמרת, 2022

השואה שהוצנעה, בלגיה כמשל הינו ספר עיוני מקיף, יסודי ומפורט ראשון בשפה העברית אודות השואה שאירעה בבלגיה בשנים 1944-1940. הספר מתאר את שורשי הקהילה היהודית בבלגיה וצמיחתה בראשית המאה ועשרים. הוא מגולל את גורלם של יהודי המדינה במהלך שנות הרדיפה והגירוש, בוחן את פעולות שלטונות הכיבוש ואת תגובתן של האוכלוסייה והרשויות הבלגיות.
בהמשך משרטט הספר את תהליך עיצוב זיכרון השואה בבלגיה, החל משחרור המדינה בספטמבר 1944 ועד ימינו ואת חוסר המודעות והשכחה הכמעט מוחלטת אודות הנושא כאן בישראל.
 

דיפלומטיה בצל הזיכרון : ישראל וגרמניה המערבית 1953–1965 
מאת רוני שטאובר

מרכז זלמן שז"ר, 2022

היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ובין גרמניה המערבית התאפיינו מראשיתם בזיכרון ובכאב מחד גיסא ובאינטרסים לאומיים מאידך גיסא. הספר דיפלומטיה בצל הזיכרון דן בהתפתחות היחסים המדיניים והביטחוניים בין שתי המדינות מאז אישור הסכם השילומים באביב 1953 ועד לכינון היחסים הדיפלומטיים כעבור שתים עשרה שנים.
דיפלומטיה בצל הזיכרון עוסק בקשרים בין ירושלים לבון מנקודת המבט של מעצבי מדיניות החוץ והדיפלומטים הישראלים. הוא בוחן את המתח שנוצר בין ההתמודדות של ישראל עם אתגרי העשור הראשון לקיומה ובין עוצמת הזיכרון והביקורת על "חומת השתיקה" שהקימה גרמניה המערבית סביב עברה הנאצי. מתח זה השתקף בשיח הדיפלומטי הפנים־ישראלי, בפולמוס הציבורי בישראל ובמגעים שהתנהלו בין הישראלים לגרמנים. עוד בוחן המחקר את חילוקי הדעות בצמרת המדינית של ישראל בדבר השימוש בזיכרון השואה כאמצעי מדיני ואת עמדתם של הגרמנים בנוגע למהות היחסים המיוחדים עם ישראל.
 

נשים צעירות: סיפורו של הטרנספורט הראשון לאושוויץ
מאת הת'ר דיון מאקאדם

מטר, 2021

ב־25 במרץ 1942 יצא הטרנספורט הראשון למחנה ההשמדה אושוויץ. המטען היה 999 נערות ונשים צעירות, כולן יהודיות.
זהו סיפורן.
הרכבת יצאה מהעיירה פופרד שבסלובקיה. הן היו בתחילת חייהן, לא נשואות וחדורות תחושת הרפתקנות וגאווה לאומית. הן עזבו את בית ההורים לבושות במיטב מחלצותיהן ונופפו לשלום בשמחה, בציפייה לבאות. הן היו להוטות להתייצב לעבודתן במפעל בשירות ממשלתן ששילמה 500 רייכסמארק (כ-200 דולר) תמורת כל אחת מהן, רק כדי שהנאצים ייקחו אותן כעובדות כפייה. 999 נשים צעירות יצאו לדרך, רק מעטות שרדו. הנשים הללו, שנשלחו למוות בטוח, לא היו לוחמות מחתרת, לא מרגלות, ואף לא שבויות מלחמה. הן היו האוכלוסייה החלשה ביותר, משוללות כוח וערך לא רק כי היו יהודיות, אלא גם כי היו נשים.
עתה, במלאות 75 שנה לשחרור המחנה, בהסתמך על ראיונות מקיפים עם ניצולות ומידע היסטורי שנאסף באמצעות מסמכים, עדי ראייה וקרובי משפחה, הסופרת עטורת השבחים הת'ר דיון מאקאדם מגוללת לראשונה את סיפורן הנוגע ללב של 999 נשים אלו. 
 

להקדים את אלוהים 
מאת האנה קראל

ידיעות ספרים, 2023

להקדים את אלוהים, שפורסם בעברית לראשונה בשנת 1981, רואה אור בתרגום חדש במלאת שמונים שנה למרד גטו ורשה.
"הרוב היה בעד מרד. הרי האנושות החליטה שיָפֶה יותר למות עם נשק ביד מאשר בלעדיו, אז קיבלנו על עצמנו את הדין. [...] הרי העיקר היה, שלא ישחטו אותנו, כשיגיעו אלינו. העיקר היה לבחור באיזו צורה נמות."
להקדים את אלוהים הוא מסמך קטן בהיקפו אך נדיר בעוצמתו. עשרות שנים לאחר מרד גטו ורשה, העיתונאית-הסופרת האנה קְראל מראיינת את מארק אֵדֶלְמַן, ממפקדי המרד בעבר וקרדיולוג חדשני בעת הראיון. והאמיתוֹת שהוא משמיע לה – על גבורה, על אנושיות, על ארבע מאות אלף איש שעברו על פניו בדרכם אל המוות, ועל מנותח-לב יחיד שאולי הוא עזר להציל – הן כאלה שמטלטלות את הנשמה. במיוחד כשיודעים שאדלמן, איש הבונד שסירב לעלות לארץ, היה נערץ על כל מנהיגי המרד הציונים – אנטק, צלינה, קאז'יק, וכל האחרים. למהדורה חדשה זו מצורפת אחרית דבר מאת עורכי הספר.
 

מנהיג בעתו:  זלמן גרינברג ושארית הפליטה בגרמניה 1946-1945 
מאת עדה שיין 

יד ושם, 2022

הוצאת יד ושם, 2022. המאמר מתמקד בדמותו של ד"ר זלמן גרינברג, הראשון שנבחר לעמוד בראש הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים בבוואריה, אשר כיהן בתפקיד מיולי 1945 עד יוני 1946. העיון בדמותו מבקש להעניק לו את המקום ההיסטורי הראוי ותורם להבנתנו בדבר כוחם של יחידים להיות למנהיגים בשעת משבר.
 

זיכרונות ויומנים

מכתבים מאורי: מכתביו של אורי הרמן, חבר המחתרת הציונית בהונגריה לאהובתו, בתקופת השואה 
מאת בועז הרמן

מורשת, 2017

אורי (אנדרה) הרמן, חבר המחתרת החלוצית של תנועת ״השומר הצעיר״ בבודפשט, הונגריה, נתפס בדירת מסתור ביולי 1944, על ידי המשטרה החשאית ההונגרית, יחד עם אשתו הצעירה, אנה, ונשלח לאושוויץ, שם נעלמו עקבותיו.
73  שנים מאוחר יותר, נאספו שרידי מכתביו הדהויים - ששלח לאהובתו, אנה, בין השנים 1943-1942 - ואוגדו לספר. המכתבים נשלחו ממחנה מעצר לפעילים פוליטיים בהונגריה - בו היה כלוא כשנה יחד עם כמה מחבריו, בעוון פעילות מחתרתית ציונית, עוד לפני פלישת הנאצים להונגריה. 26 מתוך מאות המכתבים שרדו את הגטו, את ביזת הבית, את המלחמה ואת השנים הארוכות, ותורגמו לעברית. חלקם מפורסמים כאן לראשונה, יחד עם סיפור חייהם של אורי ואהובתו, תיאור התקופה, המשפחה, הקהילה וחיי התרבות שמילאו את חייו הקצרים אך מלאי המשמעות. מכתביו של אורי, בחור צעיר המודע למציאות המשתנה בה הוא חי, מעניקים לנו נקודת מבט מרתקת על בני דור המשכילים הציונים, המהפכנים, באחת הקהילות היהודיות הגדולות במרכז אירופה, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
 

לאורו הבוהק של היום : יומנו של רופא יהודי בפולין 1945-1939
מאת אדוארד רייכר

מטר, 2022

בלשון נקייה ומרתקת, מספר ביומנו ד"ר רייכר, רופא עור ידוע בפולין, על המלחמה ועל העול שנשא כיהודי וכרופא האמון על הצלת חייהם של אחרים, יהודים ולא יהודים, חפים מפשע ופושעי מלחמה. היותו רופא נודע ואדם מוכר בעירו מפגיש אותו עם דמויות מפתח כמו רומקובסקי – "המלך היהודי" וראש היודנראט בגטו לודג', עם רופאים כמותו שהפנו אליו את גבם בשעת סכנה, ועם בכירים נאצים המשתמשים בו כראות עיניהם.
בספר זה תהפוכות הימים והשנים חולפות מול עינינו בגלגל קליידוסקופ המייצר תמונות אימה והחלטות בלתי אפשריות שאין בהן מרווח נשימה. זו עדות ממקור ראשון על מלחמה שבה מתגלים מעשי האדם במלוא אכזריותם, אך גם אצילות נפשם של מעטים שבחרו לפעול אחרת במטרה להציל חיים, מתוך מודעות מלאה לעינויים ולמוות הצפויים להם. הם עשו זאת כי כך ראו את תפקידם כבני אנוש, ביניהם הנסיכה ווֹרוניֶיצקה, רוזה הזונה וסרגיוש בעל הנפש הטרופה... אנשים שפשוט לא ידעו אפשרות אחרת.
לאורו הבוהק של היום מבוסס על יומן שנכתב במהלך מלחמת העולם השנייה בידי ד"ר אדוארד רייכר. היומן המקורי אבד במהלך התקוממות גטו ורשה ב־1944 ושוחזר בידי רייכר לאחר המלחמה. הספר התפרסם לראשונה בפולין ב־1989, לאחר מכן בצרפתית ובאנגלית וכעת לראשונה, גם בעברית. 
 

ימים בלי שם: יהודייה אמיצת לב בצד הארי של ורשה 
מאת חיה אלבאום־דורמבוס

יד ושם,  2023.

תמרה, בתם הפעוטה של חיה וישראל דוֹרֶמבּוּס, וסבתה שרה אלבאום נלכדו בימי הגירוש הגדול מגטו ורשה בקיץ 1942 . שוטר יהודי שהכירו בני הזוג הציע להם אפשרות לחלץ את תמרה, אבל הם לא מצאו בליבם להיענות לדרישתו שיסגירו יהודי אחר תחתיה – ותמרה ושרה שולחו לטרבלינקה. בו ביום הצליחה חיה לצאת מן הגטו וזמן קצר לאחר מכן הצטרף אליה ישראל. לעזרתם נחלצו ידידם הפולני סטאך קוּכַרסקי, אשתו פרַניה, אחיו פרָנֶק, אחותם זוֹשקה ובני ביתם. בזכות נחישותה של חיה נחלצו גם אביו ואחותו של ישראל מן הגטו.
חיה וישראל פתחו בחיים בזהות בדויה בצד הארי של ורשה, ואהבתם זה לזה העניקה להם כוחות לשרוד ולדבוק בחיים. בזכות תושייתה ואומץ ליבה המפעימים נחלצה חיה ממצבים מסוכנים, והאיום התמידי על חייה לא מנע ממנה להושיט עזרה לבת דודתה אסתר וליהודים אחרים שפגשה בדרכה. בני הזוג אף סייעו בהפצת עלונים מחתרתיים. מן הצד הארי הייתה חיה עדה באפריל 1943 למרד גטו ורשה, ובלב נשבר כתבה עליו בזיכרונותיה. באותו הזמן כבר נבטו חיים חדשים בתוכה. ביולי 1943 ילדה חיה את בתם מַלגוֹשה, ובאפריל 1944 מתה מַלגוֹשה בנסיבות טרגיות.
עלאף אבלם הכבד השתתפו חיה וישראל במרד הפולני בוורשה באוגוסט 1944 . עם כישלון המרד בגזרתם נלכדו והופרדו זה מזה. חיה הצליחה להימלט, אבל לא הצליחה לעלות על עקבותיו של ישראל ונאלצה להתמודד לבדה עם אימת החיים בזהות בדויה בסביבה עוינת ליהודים. לאחר שחרור ורשה סירבה חיה להאמין לעדות שישראל נהרג והמשיכה לייחל לשובו אליה. ואכן, לאחר שבועות ארוכים הופיע ישראל על מפתן ביתה. ב־ 1946 נולדה בתם רות.
 

הלגיונר היהודי : נער מווינה בלגיון הזרים של צבא צרפת 
מאת הרברט טראוב

יד ושם, 2022

הרברט טראוב, נער יהודי יליד וינה, היה כבן ארבע־עשרה כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית במרס 1938. באחת המהומות שפרצו בעירו נתפסו הוא ואביו עם עוד יהודים ואולצו לקרצף עד זוב דם סיסמאות התנגדות לנאצים שנכתבו על מדרכות. המשפחה הצליחה להימלט לבלגיה, ומשם עלתה אחותו לילי לארץ־ישראל וכך ניצלה. לקראת התקדמות הכובשים הגרמנים לבלגיה נמלטו הרברט ואמו ברכבת ללוּשוֹן שבצרפת, ומשם חברו לאב בטולוז. ואולם גורלו של הרברט לא שפר עליו, והוא נכלא עם אמו במחנות מעצר בדרום צרפת, ראשית במחנה גירס ולאחר מכן במחנה ריווסַלט. לאחר מות אמו ברח הרברט למרסיי, אבל כעבור זמן קצר נתפס והובל אל מחנה לֶה מיל בדרום צרפת ומשם הוחזר אל ריווסַלט. כאשר הובל ברכבת ליעד לא ידוע, ככל הנראה אושוויץ, קפץ הרברט מחלון הרכבת הנוסעת אל צד הדרך והצליח לחזור למרסיי. שם מצא מפלט זמני אצל חבריו, פעילים בתנועת הרזיסטנס. דרכו של הרברט הובילה אותו להתגייס ללגיון הזרים של צבא צרפת. לשם כך נאלץ להסתיר את מוצאו היהודי ולאזור עוז כדי להתמודד עם אתגרי ההכשרה הצבאית והאחיזה בנשק. הוא זכה להילחם נגד הנאצים ואף השתתף במצעד הניצחון בפריז ב־1945. לאחר שחרורו מהצבא השתקע הרברט בצרפת, בנה לו חיים חדשים והקים משפחה לתפארת. מסעו יוצא הדופן של הרברט טראוב, אחד הלוחמים היהודים היחידים ששירתו בלגיון הזרים, הוא סיפור קולח ומרתק, ולמרות העצב השזור בו הוא מתובל בהומור ובשמחת חיים.
 

נר במחשכים : הישרדות בגטו קובנה ובדכאו 
מאת סולי גנור

 יד ושם, 2022

סולי גנור נולד בליטא ב-18 במאי בשם סולי גנקניד, ילד שלישי למשפחה יהודית מבוססת. מלחמת העולם השנייה קטעה באבחה חדה את ילדותו המאושרת. הוא ומשפחתו נכלאו בגטו קובנה. הנער חווה על בשרו את מוראות הגטו ושמע מעד ראייה על רצח ההמונים בפורט התשיעי. סולי ובני משפחתו גילו תושייה רבה בהברחת אוכל לגטו ואף עלה בידיו ובידי חבריו להסתיר ספרים, לקרוא וללמוד בעת של רעב, עבודת כפייה, אקציות אכזריות ומעשי טבח. לאחר חיסול הגטו נשלח לעבודות כפייה במחנה שטוטהוף ובלאגר 10, מחנה משנה של דכאו. כדי לשרוד גייס סולי את מלוא תושייתו ואומץ ליבו. אביו של סולי חיים גנקינד נודע בלאגר 10 כאחד ממספרי הסיפורים המוכשרים ביותר. אלה עברו בין הצריפים לאחר כיבוי האורות ובתמורה לסיפוריהם זכו בתוספת מזון צנועה. לבסוף אולצו הנער ואביו לצאת לצעדת המוות ורק בקושי שרדו.
כחמישים שנה צפן סולי את זיכרונותיו עמוק בליבו. רק בעקבות מפגש מרגש עם משחרריו, חיילים אמריקנים ממוצא יפני, כמעט חצי מאה אחרי סוף המלחמה, הרשה לעצמו  סוף-סוף להסתכל לאחור, להיזכר בחוויותיו הקשות מנשוא ולהתייפח כמו ילד. ספר זה הוא הפרי שצמח מפריצת הדרך הרגשית שלו באותו המפגש. סולי ירש בלי ספק את כישרון הסיפור מאביו, והסיפור שהוא מגולל כאן בחיות רבה, השזור תיאורים קשים, נקרא בנשימה עצורה ובלב נשבר.
 

מחבוא גלוי לעין כל : מקרה הצלה של ילד בכפר בנורמנדי 
מאת שארל זיידה

יד ושם, 2022

ביולי 1942 הצליחו שארל זיידה בן השמונה, אחותו אנט בת החודשיים ואמם להימלט ברגע האחרון ממצוד אצטדיון החורף בפריז. באמצעות רשת אנשי מחתרת נשלח שארל לפּאסֶה לָה קוֹנסֶפּסיוֹן, כפר קטן בנורמנדי. שם הוא נאסף לבית משפחת רישאר, איכרים מלאי שמחת חיים שהסתירו עוד ילדים יהודים. בני משפחת רישאר, זוג הורים ובתם מדלן, גידלו את הילדים בחיק המשפחה במשך כשנתיים, והם אף למדו בבית הספר המקומי בזכות שיתוף הפעולה הראוי לציון של כלל תושבי הכפר. שארל חי באווירה פסטורלית, גילה את הנאות הטבע ושכח את החרדה הקשורה להיעדר חדשות מבני משפחתו. רק עם שובו לפריז בספטמבר 1944 נודע לשארל על השואה דרך קורותיהם של שני דודיו: האחד היה שבוי בגרמניה והאחר ניצל ממחנות ההשמדה. כעבור זמן גילה שאביו נספה באושוויץ. שארל משתף את הקוראים בחוויותיו המטלטלות בתור קורבן למלחמה שאת מהותה לא הבין, ונגד כל הסיכויים, הילד הקטן והשברירי היה למדען וליזם מצליח. מציליו, בני משפחת רישאר, הוכרו כחסידי אומות העולם ביד ושם, וב־ 2007 קיבלו אות הוקרה רשמי מהאומה הצרפתית בפנתיאון של פריז. דרך סיפורה של משפחת רישאר המופתית משתקפת גבורתם של חסידי אומות העולם בשעתה האפלה של האנושות.
 

אך זהו רק נייר קר: מנוסה ואובדן בליטא ובביילורוסיה 
מאת פניה פישר

יד ושם, 2023

פניה פישר לבית צייקינסקי נולדה ב־ 1901 לערך בעיירה איגנָלינָה, על גבול ליטא וביילורוסיה דאז. בבגרותה התגוררה לא הרחק משם בעיירה סְוויר עם המשפחה שהקימה — בעלה יהודה (יוּדל) פישר, בתם זלָטֶה ובנם משה. פניה הייתה אישה משכילה ומורה במקצועה. עם הכיבוש הנאצי ב־ 1941 זוהתה עם השלטון הסובייטי הקודם בגלל משלח ידה, ועל כן נאלצה לברוח פן תסכן נוכחותה את בני משפחתה. לאחר ימים קשים של נדודים, של חיים בזהות רוסית בדויה ושל עבודת פרך הצליחה פניה לבסוף לברוח ליערות מערב ביילורוסיה ולהצטרף לפרטיזנים, לפלוגת ייצור שנועדה לספק מזון, בגדים ומוצרים אחרים לפרטיזנים הלוחמים. בזמן ששהתה ביער עם הפרטיזנים הגיעה אליה הבשורה המרה כי בני משפחתה נרצחו בגיא ההריגה פּוֹנאר שמדרום לווילנה באפריל 1943 . מהרגע שהדבר נודע לה עד יום מותה לא חדלה פניה להתאבל על קהילתה שנספתה, ובייחוד על בתה ועל בנה. בשנת 1947 , בעת שהותה במחנה עקורים בברלין, החלה פניה להעלות את זיכרונותיה על הכתב. ספרה, שנכתב ביידיש, הודפס במכונת כתיבה והופץ בישראל בעותקים מעטים לחוג המשפחה וליוצאי מולדתה. המחברת הקדישה את מילות הכאב שלה להנצחת הנרצחים. אובדנה, ייסוריה וגעגועיה ניכרים בכתיבתה — הכוללת פרוזה ושירי עדוּת — וניכרת בה גם חשיבות ההנצחה.
 

ילדים

הדובי של פרד 
מאת איריס ארגמן

הקיבוץ המאוחד, 2016

סיפורו המרגש של פרד לסינג מסופר מנקודת תצפית מיוחדת ומפתיעה - מפיו של הדובי שלו. זהו סיפור על ילדוּת בצל מלחמת העולם השנייה, המספר על תקווה ואהבה, בדידות וחברוּת אמיצה.
בגלל המלחמה הממושכת נאלצו הוריו של פרד להסתיר אותו לבדו אצל משפחות שונות, ומפעם לפעם העבירו אותו למסתור חדש. הדובי הקטן היה הקשר היחיד שלו למשפחתו ולבֵיתו. פרד לסינג וכל בני משפחתו ניצלו, ובתום המלחמה עזבו את הולנד. פרד חי כיום במישיגן, ארצות הברית.
 

לספרים חדשים באנגלית לחצו כאן->