האמנתי שאשאר בחיים: מאבקו של נער לשרוד בגטו בוריסלב ובצבא האדום
בצלאל (סאלק) לינהרד
סדרת עדות, יד ושם
ירושלים, תשס"ה, 2005
241 עמודים
גרמניה שבין שתי מלחמות העולם שימשה קרקע פורייה לצמיחתו של הנציונל-סוציאליזם ולערעור הדמוקרטיה. האתגר סיפוריהם של ניצולי השואה, הניגשים לכתיבת זיכרונותיהם בחלוף עשרות שנים מזמן האירועים האותנטיים, מפתיעים בכל פעם מחדש ברעננות הזיכרון וביכולת הכותב לשחזר פרטי פרטים מאירועים שהתרחשו לפני שישים ושבעים שנה. סיפורו של בצלאל לינהרד אף הוא כזה: מפורט, ריאליסטי, צבעוני ותלת-ממדי, רב-עוצמה ומשכנע בכנותו.
חלקו הראשון של הספר מתמקד בתיאור חיסולה ההדרגתי של הקהילה היהודית בבוריסלב, לאחר כיבושה בשנית בידי הגרמנים ביולי 1941. המונח "אקציה", המוכר כמעט מכל הגטאות במזרח-אירופה, מקבל אצל לינהרד ביטוי מוחשי מאוד עד כי פחדם של היהודים המסתתרים ומנסים בכל כוחם לשרוד ולהיאחז בחיים עובר אל הקורא מבין דפי הספר:
"היינו בין היהודים הראשונים שנתפסו והוכנסו אל אולם הקולנוע. אחרינו התחילו להביא עוד ועוד יהודים, נשים וילדים, זקנים וחולים. כל אלה היו מיועדים לחיסול. ידענו זאת: בפרוורי העיר כבר הכינו בורות כדי לקבור אותנו. כולם שכבו על הרצפה. השירותים של הקולנוע, שהיו סמוכים לבמה, התחילו להתמלא. הריח התפשט בכל האולם ושתן נזל אפילו מהבמה אל מושב התזמורת. בפנים היו מהומה, צעקות ובכי. השוטרים האוקראינים ניצלו את המצב, והיו מוציאים צעירה יהודיה ומתעללים בה, אונסים אותה ומחזירים אותה פנימה. שמענו את הבכי החרישי" (עמוד 62).
הנער בצלאל בן ה-13 עד ראייה לרצח ברוטאלי של מאות יהודים בגטו בוריסלב, חלקם קרובי משפחתו, ורגשות עזים מציפים את נפשו. הוא משתוקק לנקום, להציל, אך גם להימלט מגיא ההריגה ולהציל את חייו הצעירים. בתוך כל התופת האופפת אותו הוא נשאר נער רגיש המסוגל להתאהב אהבת נעורים ולטוות חלומות בתוך עולם ההולך ונכחד. הוא וחבריו לא נואשים למרות הסבל והאובדן המתמיד של בני משפחותיהם, והם מתארגנים ומתקינים מקומות מחבוא ביערות הסביבה ובדרך זו מביאים להצלתם של כ-300 מיהודי העיר והסביבה.
קטעים רבים בספר מקדיש המחבר לשנאה היוקדת שהוא חש מצד שכניו ומכריו הפולנים. הוא מגיע למסקנה נחרצת:
"על אדמת פולין אין לנו ידידים או מי שיהיו מוכנים לעזור לנו בעת צרה. הפולנים, ולא רק האוקראינים, שמחים לאידם של היהודים בארצם ובכל מקום אחר ומכל מקום אדישים לגורלם" (עמוד 76). במקום אחר הוא מגדיר את העולם כג'ונגל, שבו חיות הטרף עוסקות בציד יהודים כדי להשמידם (עמוד 119).
מצד שני, שיחק לנער בצלאל ולאביו מזלם כאשר גורלם הפגיש אותם עם גרמני אציל נפש (שקיבל לימים את אות חסיד אומות העולם) ברטולד בייץ. גרמני יוצא דופן זה גייס מומחים יהודים שעבדו בהפקת נפט גולמי, ושמר עליהם ועל בני משפחתם מכל משמר מאימת האקציות החוזרות ונשנות. הוא נלחם על כל אחד מעובדיו אף כי לא תמיד עלה בידו להקדים את הרוצחים מבני עמו, כפי שהיה הדבר עם אביו של בצלאל.
חלקו השני של הספר מתאר את קורותיו של המחבר כחייל צעיר בצבא האדום ואת דיוויזיית חיל הרגלים בה שולב. הוא לוחם עם חיילי הצבא האדום עשרים חודשים, זוכה לראות גרמנים הרוגים בקרבות ומוצא את עצמו בסיום המלחמה בווינה. אחותו היחידה, שהייתה אסירה בפלאשוב ובאושוויץ, זוכה לראות את יום השחרור. בדצמבר 1948 עולה בצלאל לארץ-ישראל וכאן מתחיל פרק חדש בחייו.
הסיפור כה דומה לסיפורים רבים אחרים ובכל זאת - יש בסיפור המאבק לחיים ולהישרדות של בצלאל לינהרד מקוריות וייחוד, ובסגנונו האישי והאינטימי יש כדי להפוך ספר זה מומלץ ביותר לקריאה.
