ללא גורל
אימרה קרטס
מהונגרית: מרים אלגזי
עם עובד, 1994
סקירה זו פותחת בנימה פילוסופית המזומנת על ידי כותרת הספר. הכותרת "ללא גורל" – היא צירוף של שלילה המקדימה את המושג גורל. מתוך מטבע הלשון התמוה הזה - "ללא גורל" - הקורא ניצב, לפני העמוד הראשון, מול כוונות המחבר, כאשר גורלם המר של מיליוני קורבנות השואה ידוע, אכן מהו המושג "ללא גורל" ולמה הוא מתייחס?
קרטס נולד בהונגריה ב-1929. כאשר הוא גורש מהונגריה לאושוויץ, הוא היה בן 14. הספר יצא לאור לראשונה ב-1975, בפתח תהליך הפיכתה של השואה לסמל המובהק של אי-אנושיותו של האדם כלפי זולתו. "גורלם" של שישה מיליון יהודים שנרצחו באירופה על רקע אידיאולוגי, שנעשה ברבות השנים לאבן שואבת בדיון על מקרי רצח עם לאחר השואה.
הנער אימרה קרטס היה עתיד לחלוק את גורלם של מרבית יהודי אירופה, אך כנגד כל הסיכויים הוא שרד ונעשה לסופר הנודע בבגרותו. בין מכלול יצירותיו, ספרו של קרטס "ללא גורל" מציג לעולם את תולדותיו של גיבורו, גְיוֹרג קוֹבֶש. הדיסוננס הנוצר כאן מחריש אוזניים.
האם השלילה "ללא גורל" מלווה פתאום בטונים צורמים כאשר היא מתייחסת למניין הנרצחים, שגורלם הוליד את המונח "רצח עם", מונח שנטבע בסיומה של המלחמה והשואה? האם רצח עם בקנה מידה חסר תקדים זה הוא כה בלתי-נתפס עד שגורלם של הנרצחים אינו ניתן להבעה במילים ולכן הכותרת "ללא גורל"? ושמא חוויותיו של המחבר היו כאלה שחייבו אותו להביען באמצעות גיבור בעל שם שונה? שאלות אלה תופסות מקום בהלך הרוח של הכותב ובמחשבתו ומודגשות בכותרתו המוזרה של הספר.
הסיפור שמסופר באמצעות גיבורו הראשי גיורג הוא מסעו המקומם של נער בן 14 הנעקר מסביבתו המשפחתית המוגנת בבודפשט, ומעברו דרך חוויות קיצוניות בידי הנאצים באושוויץ ובמחנות נוספים, כאשר ניטלה ממנו כל תמיכה משפחתית כזו או אחרת. שנת ההתרחשות היא 1944. עיתוי מאוחר ביחס להיסטוריה של מלחמת העולם השניה והשואה, שמשמעותו היתה קריטית בעבור הגיבור, אחד מלמעלה מ-400,000 יהודי הונגריה שבמשך חודשים ספורים עברו גירוש המוני ורובם נרצחו. דחיסותם של האירועים מעצימה את קיצוניותן של החוויות המובאות ב"ללא גורל".
רשימת הצרות והמצוקות מאתגרת את יכולתו של הקורא להבין. אלה שלא חוו את מחנות הריכוז, תלויים בעיקר בעדויות הניצולים בניסיונם לחדור למציאות ההיא – זאת משום שהמציאות שנוצרה על ידי העריצות הנאצית היא שפל של רוע רדיקלי. האדם הממוצע מתקשה לדמיין זאת.
כך, אימרה קרטס עיצב את גיבורו גיורג קובץ כדי שינחה אותנו בבוץ הטובעני. הסיפור פותח בתיאור משפחתו של גיורג ובהכנותיהם לקראת שילוח הצפוי של האב לעבודות כפיה למחרת היום. בפני הקורא מוצגים בני משפחה שונים: אב, אם חורגת, אם ביולוגית, דודים ודודות, אשר מתכנסים נוכח הפרידה הצפויה מאביו של גיורג. שפע הפרטים על ענייני המשפחה והאינטריגות יכול להטעות את הקורא לחשוב כי הספר יעסוק בסאגה משפחתית שגרתית על בן מתבגר שיגדל ויחווה את נשיקתו הראשונה עם בת השכנים לאחר עשרים וחמישה עמודים בלבד. למעשה הנימה היומיומית שאימץ המחבר מטעה ומייחדת את הדיווח על הרוע הרדיקלי עם נפילתו של גיורג אל תהומות גורלו הנטול גורל בשואה, עמוד אחר עמוד. קרטס מסכם את הפרק הראשון במשפט על אביו של קובץ הנשלח לעבודות כפיה, המעיד על סגנונו הכובש ומערער החודר ומאפיין את הספר: "[...] לפחות, חשבתי לי, הצלחנו לשלוח את המסכן למחנה-עבודה עם זכרון של יום יפה".
הספר ממשיך לתאר את האירועים והשלבים שגיורג עובר, מסגירת בתי הספר, דרך עבודה בקבוצות עבודה בעיר עד לחטיפתו יום אחד ו"היעלמותו" ומעברו מספר תחנות בדרך לאושוויץ. אנחנו מתוודעים לאופן שבו הגיבור בן ה-14 מתמודד עם המוות הראשון שהוא חווה בקרון הרכבת. שוב, הסגנון בו נוקט המספר הוא של לשון המעטה: "האשה הזקנה השתתקה סופית. [...] כולם חשבו, וגם אני, שבסך הכל המקרה הזה מתקבל על הדעת".
או אז ההגעה לאושוויץ. אימרה קרטס זכה לקבל את פרס נובל לספרות לשנת 2002 וכל קורא בספר דנן יוכל להבין את שיקול פאנל השופטים. אושוויץ תואר בזכרונות רבים של ניצולים ונבחן במחקריהם של היסטוריונים רבים. כרכים עבי קרס נכתבו על המחנה הגרמני ולמרות זאת גיורג קובץ ואימרה קרטס מובילים אותנו בשאול הרשע, בתארם את הבלתי ניתן לתיאור בפירוט מרתק: רעב, הגוף שמכזיב, חוסר אונים מוחלט ועוד. בפני הקורא מתגלה חווית ההליכה בקבקבי עץ שאינם הולמים במידותיהם את הרגליים ושנדבקים באדמה הבוצית. מגילת הייסורים היא אינסופית. למרות זאת ועם זאת – הכל מתואר דרך עיניו של הגיבור-מחבר. האם ניתן לכנותן תמימות לאחר כל אשר חזו וסבלו? עיניו של בן ארבע-עשרה הנשאב אל הסיוט, ושמא שברשותן מנגנון הישרדות אשר לאסיר מבוגר אולי אין גישה אליו – מעלת הנעורים. קראתי ושבתי לקרוא במשפט הבא פעמים מספר על מנת לנסות להבין את שהמחבר מנסה למסור לי: "הייתי רוצה עוד לחיות קצת במחנה-הריכוז היפה הזה".
קוראים רבים יאבקו במשפט זה, שוקלים מילים שונות על מנת לחלץ משמעות כלשהי ממה שנדמה כי הוא הבלתי-אפשרי. וכך לקורא ב"ללא גורל" מוצגת העדות על גהינום מעשה ידי-אדם, עדות קריאה מאוד הודות לסגנון המסקרן שאימץ קרטס ולמרות שקריאתה של העדות אינה מהנה, היא מהווה חוויה מעשירה עד מאוד.
