The Jews of Bohemia and Moravia: Facing the Holocaust
Livia Rothkirchen
University of Nebraska Press, Lincoln and Yad Vashem
2005
447 עמודים
ב-16 במארס 1939 הכריזה גרמניה הנאצית כעל "פרוטקטוראט" של גרמניה, על צ'כיה, ושטחה של צ'כיה, שהיה תחת שלטון הכיבוש של הגרמנים ממועד זה ועד מאי ,1945 , נקרא מעתה "בוהמיה ומוראביה". קונסטנטין פון-נוירט מונה ל"פרוטקטור" הרייך, לכל עמדות השלטון המרכזיות נתמנו פקידי הרייך, וגורל היהודים בשטחי בוהמיה ומוראביה דמה מרגע זה ואילך לגורל אחיהם בשאר ארצות הכיבוש הגרמני-נאצי. ערב הכיבוש חיו בחבלים אלה של צ'כיה כ-120 אלף יהודים, ואת מר גורלם בימי השואה מתארת בבהירות וברגישות רבה ההיסטוריונית הוותיקה ד"ר ליוויה רוטקירכן, שהייתה משך 25 שנה העורכת הראשית של קובץ מחקרי "יד ושם" ,התמחתה בחקר יהודי צ'כיה וסלובקיה ופרסמה בנושא זה עשרות מאמרים וספרים. בעשרת פרקי הספר באים לביטוי האירועים המרכזיים בתולדות יהודי בוהמיה ומוראביה בימי השואה, כשהם מתועדים בקפידה במקורות היסטוריים עשירים, חלקם שטרם נחשפו במחקר הקיים. כרך זה הוא חלק ממפעל "תולדות השואה", שבמסגרתו כבר הופיעו מספר כרכים, ואליהם מצטרף עתה כרך זה על יהודי ה"פרוטקטוראט". כל כרך נכתב בידי חוקר או חוקרים מובהקים של המדינה, לה מוקדש הכרך.
בגורלם של יהודי צ'כיה בשואה ניתן למצוא קווים משותפים ונקודות ייחוד בהשוואה לגורל שאר יהודי אירופה. אדולף אייכמן הגיע לפראג ביוני 1939 ופתח בה את "הלשכה המרכזית להגירת היהודים". כאחיהם בגרמניה נדרשו היהודים לעזוב את ארצם, תוך צעדי אלימות ושוד. עד לאוקטובר 1941 עזבו את צ'כיה כ-27 אלף יהודים. השאר היו נתונים לצעדי השפלה, גזל ותחיקה מפלה כמו רישום, מכירה כפויה של עסקים ומפעלים, הפקעת רכוש, הגבלת חופש התנועה, פיטורים ממשרות ומאוקטובר 1939 גם גירוש כפוי. בחודש זה גורשו כ- 3000 יהודים לניסקו שבאיזור לובלין, הינו אלה יהודים ממוראבסקה-אוסטראבה ומפרידק-מיסטק. זה היה הגירוש הראשון של יהודים צ'כים, לפני שהחלו הגירושים לטרייזיננשטט ומשם, אחר כך, לאושוויץ-בירקנאו. לאחר הגירוש לניסקו תכפו הצעדים האנטי-יהודיים: ילדים יהודים סולקו מבתי-הספר הכללים, נאסרו השימוש בטלפון ובתחבורה הציבורית, והנהגת הציבור היהודי הפכה בהדרגה בעל-כורחה כלי למילוי גזרות השלטון הגרמני, שהלכו והתרבו.
לאחר מינויו ל"פרוטקטור הרייך", החליט רייהרד היידריך על ריכוז וגירוש יהודי הפרוטקטוראט, וכאן מתחיל סיפור רציחתם של יהודי בוהמיה ומוראביה, שהחל באוקטובר-נובמבר 1941 עם שילוחם של היהודים ללודז', לריגה ולמינסק. רובם של יהודים אלה נרצחו במחנות ההשמדה בלז'ץ, חלמנו, טרבלינקה ומיידאנק. חלקם נרצחו ב"פורט התשיעי" שליד קובנה.
מ-24 בנובמבר 1941 ועד ל-16 במארס 1945 יצאו משטח ה"פרוטקטוראט" 122 רכבות ועליהן 73,608 יהודים. הם הובאו לגיטו טרייזיינשטאט, שהוצג כלפי העולם החופשי כאיזור אוטונומי יהודי, בה בשעה ששימש בעיקר כמקום בו מתו היהודים בהמוניהם וכתחנת רכבת בדרך למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. מ-60,400 יהודי טרייזיינשטאט, שגורשו בין השנים 1942 ל-1944 לאושוויץ, שרדו רק כ- 3,300. בשטח הפרוטקטוראט עצמו נותרו בעת השחרור במאי 1945 כ-2,800 יהודים בלבד. רוטקירכן מתעדת ומתארת אירועים אלה בקונטקסט הרחב שלהם, תוך התייחסות לאופיה המיוחד של יהדות צ'כיה ובעיקר למסכת יחסיהם עם האוכלוסייה הסובבת.
אחד ההיבטים הכלולים בכרך זה הוא פרשת השוד המסיבי המאורגן של רכוש יהודי צ'כיה. כבר ב-1939 נצטוו היהודים למכור חפצי זהב, כסף ותכשיטים יקרי ערך לסוכנות הרכוש הציבורית "האדגה, ולהפקיד את כל מניותיהם ואיגרות החוב שלהם בבנקים לסחר חוץ. רכושם של המגורשים ל"מזרח" ולטרייזיינשטאט אוכסן על-ידי "משרד הנאמנות" שהקימו הכובשים הגרמנים ב-54 מחסני ענק. הערך הכולל של הרכוש היהודי השדוד מוערך בכ-17 מיליארד קרונות צ'כיות.
הפרקים המרשימים ביותר בספר עוסקים במורשת התרבותית של יהודי צ'כיה, שהצטיינה במעיין מהפכה של יצירתיות, עושר עצום של כשרונות בתחומי היצירה השונים והישגים רוחניים-תרבותיים בולטים לאורך כל הדורות. אפילו על סף המוות, בגיטו טרייזיינשטאט, לא חדל לרגע תהליך היצירה הרוחנית. האופרה "ברונדיבאר", שנתחברה בגיטו טרייזיינשטאט ושם גם הועלתה בכורתה, היא אך דוגמה אחת מני רבות למורשתם התרבותית של יהודי צ'כיה, ששרדה. עוד עוסק הכרך בשאלת תיפקודם של ראשי הקהילה, בדרכי ההתנגדות של היהודים, בניסיונות ההצלה וביחס האוכלוסייה המקומית. השאלה המרכזית שמחקרה של ליוויה רוטקירכן מנסה להשיב עליה היא, כיצד קרה, שלמרות האהדה הכוללת של האוכלוסייה, שהתבטאה לא-פעם ברגשות פילושמיים - בכל זאת סבלה יהדות צ'כיה מאחוז כה גבוה של אבידות בנפש. היטיב לבטא שאלה זו הסופר הנודע יוזף קורבל בספרו : "צ'כוסלובקיה של המאה העשרים", המציאות העגומה היא, שבשטחי צ'כיה, ברפובליקה בה לחם תומס מאסאריק כל ימי חייו נגד האנטישמיות, תוצאות הפתרון הסופי היו זהות לאלה שבשאר ארצות הכיבוש הנאצי". שאלה מעציבה זו מלווה את כל הקורא בכרך חשוב זה, המצטרף לקודמיו בסידרת "תולדות השואה" של יד ושם בניסיון לתאר את השואה במבט כולל, עדכני ומקיף.
