מעשה זיכרון: חברה, אדם ואלוהים לאחר אושוויץ
אפרים מאיר
תרגמה וערכה מרים מאיר
רסלינג
תל-אביב, 2006
171 עמודים
בספר הגותי, מעמיק ומאתגר זה דן המחבר בהשלכותיו של רצח העם היהודי על דרך תפיסתנו את החברה האנושית, את האדם ואת האלוהים. לא ההתרחשות ההיסטורית היא העומדת במרכז הדיון, אלא ה"כיצד" של השואה, והגורמים שהובילו אליה. מאיר קורא לחשיבה חדשה על הקיום לאחר אושוויץ. לדעתו יש לחדש את המחשבה מן היסוד בעקבות השואה, כי אין עוד תועלת במסגרת החשיבה הישנה, על שלל ההנחות ה-אפריוריות שלה. סכימת השכר והעונש, טוען המחבר, איבדה את אמינותה. בטלה גם ההידרשות לתוכנית קבועה מראש של "רצון עליון", המתקיימת כביכול בלא תלות במתרחש בהיסטוריה. אף המחשבה המשיחית, שלפיה הגאולה באה לאחר פורענות, היא בעייתית. הגיעה העת לנסות לחדור באומץ ללב הדת היהודית העתיקה תוך כדי מתן אמון בכוחות ההתפתחות של המסורת היהודית הדינמית. המחבר קורא לשילוב של "הלוגיקה של אתונה" עם "הדילוגיקה של ירושלים", אשר תרמה להאצלת אירופה באמצעות הצווים "ואהבת לרעך כמןך" ו"לא תרצח". אלוהים הדואג לאדם, מטעים המחבר, אלוהים שאותו מכנה אברהם יהושע השל "אלוהים בעל פאתוס", יכול באמצעות מחשבה יצירתית להחליף את האל הלא-מונע, הקפוא והכל יכול,אל רגיש ולא אריסטוטלי, שהינו פגיע דווקא בשל פגיעותם של ברואיו. בבריאת האדם, סבור מאיר, פתח האלוהים בהרפתקה, שסופה הטוב תלוי תלות גמורה בברואיו. הצורך הדחוף בתפיסה מחודשת של אלוהים ואדם לאחר השואה דורש חשיבה מחודשת על מהות הדת היהודית. חיוניותה של היהדות יונקת העיקר מן "היהודיות העתיקה", בלשונו של המחבר, יהודיות הנוכחת ביהודים דתיים ולא-דתיים כאחד. "היום ניתנת זכות הדיבור לאלה, אשר הטוטאליטאריות של היסטוריה אנסה אותם לשתוק: ליאנוש קורצ'אק, שצעד אל מותו עם הילדים שלו, למלך דנמרק שסירב למסור את היהודים "שלו", לדיטריך בונהופר, שהיה מעורב בקשר נגד היטלר. קולם נשמע גם כשגזרו עליהם שתיקה. אלה הם אנשי מופת, גם אם ההיסטוריה מחשיבה אותם לנאיביים. הם –יחד עם כל אלה הפועלים לקראת אלוהים דרך מסירותם הנעלה לאחרים, תופסים מקום מרכזי בתפיסה המתחדשת של הקשר לאל. החיבור שלהם עם אחרים, אשר הינו חיבור אמיתי עם האלוהים, שובר את הטוטאליותשל ההיסטוריה. אין אבהת אלוהים בלי אהבת האדם, טוען אפרים מאיר, המוסיף כי "עבד ה'" הסובל של הנביא ישעיהו, בכניעותו ןהענווה לאחר, עודנו מופת לכל אדם הנושא על כתפיו את סבלם ודאגותיהם של אחרים כמין אטלס רוחני. לאחר אושוויץ, האדישות היא תופעה בלתי אנושית ואנו מצווים לאנושיות תוך כיבוד השוני שאינו ניתן לביטול.
פרקי הספר מרתקים בהתמודדותם עם נושאים תיאולוגיים ופילוסופיים בעקבות השואה: המחבר דן בשואה ובזיכרון הקולקטיווי, בשואה, בהיסטוריה ובקשר עם האלוהים, בשואה, בצמצום האלוהי והאחריות האנושית, ובהגות לאחר אושוויץ.
ספר חובה לכל אדם חושב ובעל מצפון!
