המשימה – אייכמן: סיפור מחתרת, היכרות ונקמה
מנוס דיאמנט
הוצאת ירון גולן
תל-אביב, תשס"ד 2004
334 עמודים
ספרו האוטוביוגרפי של מנוס דיאמנט הוא ספר זיכרונות בלתי-שגרתי על השואה, בעיקר משום שמחברו הוא אדם מקורי ובלתי-שיגרתי. מנוס הוא לוחם בנפשו, וככזה היה פעיל בלחימה נגד הגרמנים, בדרכים שונות: בהתארגנות מחתרתית של בני נוער יהודים, בהברחת צעירים יהודים אל מחוץ לגבולות השלטון הנאצי, במרדף אחרי פושעים גרמנים, עד לגולת הכותרת של מאבקו, והיא איתור התמונה האחת והיחידה של אדולף אייכמן, גילוי שהוביל למעצרו ולשפיטתו של "אדריכל הפתרון הסופי". הספר גם נכתב מלכתחילה במחשבה תחילה להשפיע על הדור הצעיר לאמץ את מכלול הערכים שמנוס דוגל בהם כל ימיו: שמירת הזהות היהודית בגאון ואקטיוויות לוחמת כשהדבר נדרש. פרשיות הלחימה של מנוס החלו כבר מילדותו, בעיר קטוביץ בפולין. בהיותו נער בן אחת-עשרה השליך אבנים בחלונות הקונסוליה הגרמנית בעירו ומאותו רגע ואילך החליט לבחור בדרך המאבק. הוא הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", שבה ספג את ערכי הציונות ואהבת העם היהודי וארץ-ישראל. "אני הנני מה שאני בזכות עברי התנועתי" חוזר ומצהיר מנוס בקביעות. בתנועה עוצבו ונצרפו תכונותיו האישיות, שליוו אותו מאז בדרכי המאבק בגרמנים ובעוזריהם: הנאמנות לתנועה ולערכיה והנאמנות לחברים, אותם אין נוטשים לעולם, הנדר שנדר בנעוריו, לעולם שלא ליפול בשבי הגרמנים ולא להיות שבוי במחנה ריכוז כלשהו – קוים ונשמר במלואו.
מנוס מתאר בספרו בפרוטרוט את פרשיות התחמקותו התכופות מהגרמנים בעיקר בזכות תושייתו, זריזותו וערמומיותו, ולא מעט בזכותן של נשים כמו זמרת מועדוני הלילה שופעת החזה בווינה, שלא הייתה אלא יהודיה מוסוויית, או יובנקה, הקשרית והפרטיזנית היוגוסלווית היפיפייה, שאותן הצליח בלי כל קושי להקסים ולכבוש. בזכות ה"ג'נטלמניות" השופעת וקסמו הגברי ניצל לא אחת ממוות, ואף הציל לא מעטות מבין ידידותיו היהודיות, כמו פרדקה מאזיה, זושיה מינץ ואחרות.
אישה המוקסמת מאישיותו גם עומדת במרכז פרשה, אותה ניתן להגדיר כשיא הישגיו במאבקו רב-השנים לאיתורם והענשתם של פושעים גרמנים - מאריה מיסטלבאכר, אוסטרית מהעיירה דופל. אהובתו זו של אייכמן, היא שאפשרה מבלי-דעת לאתר את תמונתו היחידה של אדולף אייכמן, שדאג באובססיוויות לחסל כל תצלום שלו כדי להרחיק מעליו את ידי משיגיו. מאריה זו הייתה רק אחת מאהובותיו של אייכמן, ולה העניק באחד מביקוריו תצלום פורטרט, שאותו הדביקה באחד מאלבומי התמונות שלה. בהוראתו של מפעילו ב"הגנה", אשר (ארתור) בן-נתן, יוצא מנוס למצוד אחרי התמונה במסגרת המבצע הסודי שכונה "המשימה אייכמן", ולבסוף מצליח להשיגה. הנה התיאור:
"מאריה המשיכה לדפדף באלבום. דף אחר דף הסבירה לי מי הוא כל אחד מהמצולמים. ...לפתע נעצרה והפנתה את תשומת לבי לדמותו של גבר בעל אף חד ושפתיים קמוצות: 'זהו אדולף', קראה ונאנחה, 'אדולף שלי. מי יודע מה קרה לו. הוא היה גבר לעניין. כנראה לא חזר מהמלחמה, אחרת היה מגלה סימני חיים ומתקשר'".
בזכות תמונה זו של אייכמן הצליח ה"מוסד" לעלות על עקבות הפושע בארגנטינה כעבור כמה שנים.
הנשים היו אפוא המפתח שהביא את מנוס לא פעם להישגיו ולמעלליו כסוכן חשאי. אך לא רק פרשיות אהבים קשרו את מנוס לנשים – גם פרשיות הצלה של חברות המחתרת היהודיות, שרבות מהן חייבות לו את חייהן.
פרשייה מרתקת אחרת היא פגישתו של מנוס עם רעייתו של אייכמן ורה בעיירה אלטאוסיי שבאוסטריה. בהופיעו כ"דוד הנרי" הוא מצליח להתיידד עמה ועם ילדיה ובאחד הימים הוא יוצא עם שלושת הילדים, קלאוס, האנס ודיטר לשיט באגם ומתלבט קשות איך לנהוג בהם. בקלות הוא מסוגל להשליך אותם למים ולהטביעם. לא נגלה כאן את סופו של הסיפור המותח, אך נוסיף עוד, כי מנוס בונה במודע את יריעת הנרטיב כסיפור מתח, שכל תסריטאי הוליוודי היה שמח לעבד לסרט שובר-קופות.
אותם סממני מתח וחשאיות איפינו את פעלו של מנוס גם בשנים שלאחר השואה, בהן פעל במסגרת המוסדות החשאיים של המדינה שבדרך, בעיקר ברדיפה אחרי פושעים גרמנים באירופה. גם בתחום זה היו הישגיו משמעותיים, אלא שלמרבה הצער, הפרק על תקופה זו, תקופת "הנוקמים", נותר ברובו מחוץ לכתב-היד של ספר זה, בגלל מחלתו הקשה של המחבר. וחבל, שכן פרק עלום זה מן הראוי שייכנס לפנתיאון הגבורה היהודית כפרק בלתי-מפוענח עדיין, השייך לעידן הבתר-שואתי.
מקום מרכזי בספר מוקדש לחבורת הצעירים האידיאליסטיים שנקראה "קבוצתנו" (בפולנית: "נאשה גרופה"), שהוקמה בעיר סוסנובייץ בראשית שנת 1942, בפיקודו של יוז'ק קוז'וך. בין השאר עסקה הקבוצה בהשגת תעודות מזויפות עבור צעירים יהודים ובארגון הברחת הגבולות לארצות השכנות, בעיקר לרומניה ולהונגריה, חבלה ברכוש גרמני וניסיון לסכל גירוש יהודים לאושוויץ (אחד מניסיונות אלה אפילו עלה בהצלחה). בין חבריה היו בחורות ובחורים נועזים, נאמנים זה לזה עד תום, ובתוכם גם שמות שליוו את היישוב העברי בארץ-ישראל ובמדינת ישראל לאחר מכן, כמו אמיל בריג, גיבור ישראל (נפטר לפני שנתיים בארץ), אולק גוטמן (הוא אלכס גתמון האגדי), אחד האישים החשאיים והנועזים ביותר בתולדות המדינה, שרבים ממעשיו במסגרת ה"מוסד" יישארו ככל הנראה חסויים. אחדים מהם שילמו בחייהם על פעילותם המחתרתית, ובהם היפק גליצנשטיין, הארי בלומנפרוכט, חיים טננוורצל, והמפקד יוז'ק קוז'וך.
על חבריו לקבוצה כותב מנוס:
"חבורה מיוחדת במינה של אנשים, שפעלו כולם בשביל אחד והאחד בשביל כולם להצלת חיים. לא זכור לי שנתקלתי בקבוצה מסוג זה: כה מלוכדת לאורך כל שנות המלחמה, כה עצמאית ובעלת תושיה בעזרה למען השני ובנכונות לפעול למענו תוך סיכון עצמי, בהצלת חברים ובמאבק נגד הגרמנים".
אהבת ארץ-ישראל ללא-סייג ורצון עז להציל יהודים ולהביאם לחוף מבטחים – אלה הקווים העוברים בספר כחוט השני, מלווים באנקדוטות מרתקות ובפגישות עם אישים מוכרים כמרדכי אנילביץ' וד"ר יאנוש קורצ'אק.
מנוס דיאמנט מספר בספרו אך מעט משלל חוויותיו ועלילותיו בימי השואה. את יתרת סיפוריו ייקח אתו מן הסתם בהגיע יומו. יש לקוות, כי שאיפתו הגדולה, שהספר ייקרא בידי הנוער הישראלי, אכן תוגשם.
לסיום ייאמר עוד, כי מנוס היה ער לעזרתם של ידידיו הלא-יהודים שתמכו ועזרו לו ולחבריו, אנשים כמו יוהאן פשיידט האוסטרי, ודאג שיקבלו את אות חסיד אומות העולם מידי יד ושם. בספר מקדיש מנוס מקום לסכנות שנטלו על עצמם ומעלה על נס את אצילות נפשם.
