דרכי מווישיי לווישיי: מנעורים בשואה לבגרות של מדע ותעשייה
פליקס זנדמן
תרגום: עמוס כרמל
הוצאת כתר
ירושלים, 1997
330 עמודים
תרומתם של רוב הניצולים למדינת ישראל, שהפכה לאחר השואה לביתם, נעשתה חרישית, בצנעה, בלא תרועת חצוצרות והדים מרעישי כותרות בתקשורת. איש איש תרם למדינה מכישרונותיו, מיכולתו, ממרצו. יוצאי דופן ושובי-לב הם סיפורי ההצלחה המרשימים של ניצולים, שעלו לגדולה, צברו הון בעסקיהם ובזכות מצבם הכלכלי המזהיר יכלו להירתם לעזרתה של מדינת ישראל בשעותיה הקשות. כזה הוא סיפורו של פליקס זנדמן, מייסדה של חברת רכיבי האלקטרוניקה "וישיי" שהקים בארצות שונות ובישראל, חברה שעשתה חיל בזכות מקוריותה וחדשנותה. הישגיו המדעיים המזהירים של זנדמן סייעו למדינת ישראל במאבקיה הצבאיים, חיזקו את כושר הרתעתה ותרמו לקידומה המדעי והכלכלי. קשה להשוות בדמיון בין המדען הגאוני, ששועי עולם משחרים לפתחו, לבין הנער פליקס, יליד גרודנו שבפולין, קהילה שרוב יהודיה נרצחו, חלקם באושוויץ-בירקנאו, נער ששרד בנס. פליקס וארבעה יהודים אחרים ניצלו הודות לאצילות נפשם של יאן ויאנובה פוחלסקי, איכרים פולנים, חסידי אומות העולם, שהחביאו את היהודים המסתתרים בבור קטן מתחת לביתם. אורכו של הבור היה 150 סנטימטר, רוחבו 120 סנטימטר ועומקו 50 סנטימטר. "הוא נראה לי כקבר", כותב פליקס. "לא הבנתי איך סנדר [דודו] מצפה ששישה בני אדם יידחקו לתוכו, שלא לדבר על האפשרות שיחיו בו". אך הנס קרה, והיהודים המסתתרים, ששהו במלונה זו שנה וחצי, ראו את יום השחרור. את נטייתו למדעים ואת רצונו לעסוק בהנדסה פיתח הנער מגרודנו בעת שהותו במסתור, הודות לדודו סנדר שלימדו מתמטיקה באותה תקופת הסתתרות. התקופה הקשה נוצלה, איפא, גם ללימוד ולהשכלה. אפילו שם, במחשכי הבור, חלם פליקס על ארץ-ישראל:
"מצאתי את עצמי משתוקק מעומק הלב להגיע לארץ-ישראל. ...אל מול הסיפור הנורא של הניצחונות הגרמניים ומצעד הכיבוש הפראי של הצבא הנאצי התברר יותר ויותר כי בעולם כולו יש מקום אחד בלבד המציע לנו לחיות. שמו היה ארץ-ישראל. דיברנו על ארץ-ישראל בגטו, ועכשיו דיברנו עליה כאן בבור."
את החלום לחיות בארץ ולתרום לביסוסה לא זנח הנער, שזכה לצאת לחופשי, ללמוד ולהשכיל, לפתח המצאות ייחודיות ולהתבסס בעולם המדעי והעסקי. לארץ-ישראל, עליה חלם במסתור, העניק מלוא חופניים.
חברת "וישיי", חברה משגשגת שמפעליה פזורים בעולם כולו, מהם ארבעה בישראל, קרויה על שם הכפר הזעיר בליטא, בו חיו אבות-אבותיה של המשפחה, ושם גם נולדו סבתו הנערצת של פליקס, תמה, ואחיה .
"השם וישיי העניק לי תחושה של שורשי משפחתי. גם יהודי וישיי נמחו מעל פני האדמה במהלך המלחמה, ולכן היה בשם הזה כדי להעלות מאוב גם את זיכרם של המתים בשואה. השם הביע את מה שחשתי".
סיפורו של פליקס זנדמן אכן מסמל להפליא את תקומת הניצולים לאחר השואה, את רצון החיים העז שלהם ואת הכרתם העמוקה, כי מדינת היהודים היא המקום שעליהם להקדיש לו מאהבתם ומכוחות יצירתם.
