תפילה תחת המשטר הנאצי
עם עלייתם לשלטון החלו הנאצים להצר את צעדיהם של יהודי גרמניה בצווים ובתקנות שכוונו נגדם ונועדו להרחיקם מן החברה, להשפילם לנשלם כלכלית ולגרום להם להגר. גזירות אלה החלו בגזירה שאסרה על השחיטה על פי דין ישראל והקצינו לפגיעות ברכוש ולאחר מכן גם בנפש.
בתפילותיהם של יהודי גרמניה תחת שלטון הנאצים החלה להתעורר מצוקה גוברת והולכת. הרב יוסף צבי קרליבך, רבה הראשי של קהילת המבורג-אלטונה, א' דראש חודש אייר תרצ"ו (23 באפריל 1936) חיבר תפילה שכזו:
"הנה בני קהילתנו נקבצו גם נאספו יחד בבית תפילתנו ונשא לבבנו אל כפיה אליך אל בשמים בעת צרה ומצוקה עת קצר רוח וכליון נפש שכל ראש לחלי וכל לבב דווי. אנא רחם נא חמול נא וחוס נא על קהלתנו הקדושה מקלט נפשנו שלא תהיה למשסה ולחבורה ועל מוסדותיה ובינינה הנהדרים המתוקנים לכבוד שמך הגדול. [...] לך נקווה ה' אלוקינו להעביר גלולים מן הארץ וכל בני בשר יקראו בשמך השקיפה ממעון קדשך וברך את ארץ גרמניה ארץ מולדתנו ומגורנו אשר עליה ישבנו כמה מאות שנה. [...] ובצל כנפיך תסתירנו כי אל שומרנו ומצילנו אתה. כי אל מלך חנון ורחום אתה. ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם."
תפילה
מילים: אברהם חלפי
לחן: שלמה בר
ביצוע: הברירה הטבעית
אינני יודע מילים מהן נולדת תפילה
כל המילים אבדו בקולי והיו כאלמות אפלה.
אך עדיין רואות עיני זוהר עיניו של ילד.
ועוד רואות עיני: כוכב אין דומה לו בזוהר
ואמהות דאוגות פנים נוהגות אל האור ילדיהן הקטנים.
מה יהיה עליהם? מה יהיה?
שמעו שמחתם הנושמת כאביב,
שנדמה כי לא יחלוף עד עולם.
כרוע אכרע לפני דמות אלוהים
אף אם מעיני נעלם.
אל נא תרע לתמימים.
הם אינם יודעים מדוע ברק פוגע בעץ
הנושא את פריו לתומו.
אל נא תרע לתמימים
הם אינם יודעים מדוע אדם מחלל את צלמו
אינני יודע מילים מהן נולדת תפילה.
כל המילים אבדו בקולי והיו כאלמות אפלה
קיום התפילה בגטאות
עם כיבוש פולין בספטמבר 1939, רוכזו היהודים בערים והוטלו עליהם מגבלות רבות. בחודשים שלאחר מכן, הוקמו גטאות שנועדו לבודד את היהודים מן האוכלוסייה המקומית. המסגרות הקהילתיות על חבריהן ומוסדותיהם עמדו במצוקה וחוסר אונים נוכח ציבור שסבל תנאי חיים קשים ביותר, רעב, מחלות, עבודות פרך וצפיפות חמורה. ציבור זה הגיב למציאות החיים בדרכים שונות ובהן הניסיון לשמור על אורח חיים דתי ולדבוק בערכים המסורתיים. היו אלה חיים דתיים בצל המוות.
הרב קלונימוס שפירא, האדמו"ר מפיאסצ'נה, ניהל בגטו ורשה אורח חיים חסידי עד סמוך לתחילת הגירושים ונשא דרשות של שבת שעסקו בנסיבות הימים.
"תפילה, שנאמרה בגיטו ורשה, תש"ב:
רבונו של עולם! האזינה לקול בכיינו ולאנקת לבנו – ראה את צערנו ועניינו – והושיעה ממצוקתנו הגדולה. קרובי נפשנו, נשים וילדים, אבות ואמהות, אחים ואחיות ושאר אחינו בני ישראל נעקרו מתוכנו, הם לוקחו בשבי ועקבותיהם לא נודעו. אל רחום וחנון! – עשה חסד ורחמים לכל הקוראים אליך בלב שלם – חוס נא ורחם על שארית הפליטה של עמך ישראל – אמור לצרותנו די. הגן על קומץ שארית הפליטה הקטנה כשם שהושעת את אברהם אבינו מידי נמרוד, ואת יעקב אבינו מידי עשוי ולבן, ואת משה רבנו מיד פרעה, ואת דוד המלך מיד גלית הפלישתי, ואת חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, וכשם שהצלת את דניאל מגוב האריות, וכשם שהצלת את מרדכי ואסתר מיד המן הרשע – כן תושיע ותחלץ את עמך ישראל מידי שונאיו ותשלח לנו גואל הצדק שיגאלנו מן הגלות המרה במהרה בימינו אמן".
שרה שטרן קטן, התגוררה עם משפחתה בגטו לודז' מספרת על התפילה בגטו:
"היו מתאספים מניינים בסתר, ומקיימים את התפילה. אחי באופן קבוע היה מעורב בקריאת התורה מתוך החומש, לא מתוך ספר תורה, והיה קורא את הפרשה. [...] בקבוצה של גברים. היתה בעיה של בוקר, שהלכו לעבודה, ואיך שהוא היו עושים את זה אחרי העבודה, לפני העבודה. על כל פנים היו דברים מסודרים, ששמרנו עליהם בצורת זיכרון, לא בצורת הקפדה, לא כפי שחייבים, כי לא היתה אפשרות כזאת. אבל כזיכרון בהחלט שמרנו עליהם."
תפילה במהלך הגירושים
בשנת 1941 פלשו כוחותיה של גרמניה הנאצית לשטחי ברית המועצות. מאותה עת החלו הגרמנים לרצוח את היהודים תחת שלטונם במסגרת המתגבשת של מה שכונה ה"פתרון הסופי". מתקופה זו גורשו היהודים מכל מדינות אירופה שהיו נתונות לשלטון הנאצים למזרח שם היו מחנות ההשמדה ושם נרצחו רובם. בגטאות ובמחנות המעבר יהודים נשאו תפילה לשלום מכריהם שגורשו ליעד ולגורל בלתי ידוע.
"תפילה מיוחדת למגורשים מהולנד: (להיאמר אחרי תפילת "יהי רצון" של שני וחמישי)
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אנשי קהילתנו העומדים כעת במקומות חניתם איש איש על עבודתו ועל מלאכתו המוטלת עליו. הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם ויתן להם כוח לסבול את סבלם וחייליהם יגבר אלוקי הרוחות יחדש בקרבם רוח נכון לשאת את כל התלאות אשר תמצאם. אבינו שבשמים ירחם על נשיהם ובניהם ובנותיהם ויגן עליהם ועל כל ישראל ונאמר אמן".
מתוך עדותו של שלמה שמידט:
"יומי האחרון בגטו טרזין יישאר קבוע בזכרוני עד יום מותי... נצטווינו להתייצב ולעלות על רכבת הגירוש כבר בערב יום הכיפורים תש"ה (27.9.1944), אבל משום-מה התעכבה יציאת הרכבת ואחדים מבין המיועדים לגירוש ניצלו את ההזדמנות כדי להשתתף בתפילות היום הקדוש בבית הכנסת שבגטו. לי היה הדבר חשוב במיוחד, ביודעי שהחזן יהיה אבי, ר' יצחק שמידט הי"ד, שהיה במשך שנים רבות החזן בבית הכנסת "אלט-נוי" והוא עדיין בגטו ולא נכלל בטרנספורט הזה. בתוך תוכנו הרגשנו אבא ואני, גם אם כמובן לא ידענו זאת בבירור, שהיום הזה והתפילה הזאת הם מעשה הפרידה בינינו, ושלא נתראה עוד לעולם. הקול האחרון ששמעתי מפי אבי היה קול השופר המסיים את היום הקדוש. מייד אחר כך הובהלנו, אנו המגורשים, בחזרה אל מקום יציאת הרכבת, שהיה סמוך לבית הכנסת."
שירת העשבים
מילים: נעמי שמר
לחן: ר' נחמן מברסלב
ביצוע: נעמי שמר
דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק
וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.
תפילה במחנות
משגורשו מהגטאות וממחנות המעבר הפכו יהודים רבים לאסירי מחנות הריכוז וההשמדה הנאציים. עם הגיעם למחנות, איבדו רובם את בני משפחותיהם ואת שארית רכושם שנשאו עמם. האסירים נתונים היו לרעב, לתנאי מזג אוויר קיצוניים וקשים ביותר, לשרירות ולאלימות וסדר יומם כלל עבודות כפייה מפרכות. במציאות זו, כל מחוות ידידות וסיוע במזון או בתמיכה רוחנית היו לבעלי משמעות וחיוניים במאבק ההישרדות היומיומי של היחיד.
הנער אִמְרֶה קֵרְטֶס נזכר בתפילה במחנה:
"העדפתי להקשיב שמאלה, שמשם הגיע פתאום הקול, מין מלמול, מין ניגון. ראיתי שם בשורה ראש מרעיד קצת על צוואר דק מושט קדימה... את הרבי. מה מאוד הבנתי את המילים שהוא אומר, כי לאט לאט הצטרפו אליו רבים בשורה... הניגון כבר התפשט והגיע אל השכנים שלנו, הגיע וחדר איכשהו גם את שאר הבלוקים, כי גם שם ראיתי יותר ויותר פיות נעים, וכתפיים, ראשים וצווארים שמתנדנדים כמעט בלי לנוע, בזהירות גדולה, אבל בהחלטיות, קדימה ואחורה... "יתגדל ויתקדש" – נשמע שוב ושוב, ואפילו אני יודע בכל אופן שזה מה שנקרא "קדיש", תפילה של יהודים לכבוד המתים. [...] ואומנם זו היתה הפעם הראשונה שגם אני, אני לא יודע למה, הרגשתי בחסרון מסויים, אפילו במין קנאה: עכשיו, בפעם הראשונה, הצטערתי קצת שאני עצמי לא יודע להתפלל – כמה משפטים לפחות – בשפת היהודים."
ממעמקים
מילים: חמוטל בן זאב
לחן: רינת גבאי
ביצוע: רינת גבאי
ממעמקים קראתיך - ענה ענני
ואת נפשי הבן הבני
רק אמור מאין יבוא עזרי
ענה ענני
ולאן אלך ולאן אבוא
הבן הבני
אקרא אקרא בדמי הליל
הכאב הוא קול הלב
אקרא לך, תפילה שבי
וכשמישהו עוזב
ענני
כי כלתה נפשי לאהבתי - ענה ענני
בבת עיני אינה אתי - הבן הבני
ולאט לאט, ומהר מהר
ענה ענני
ממך הכל, לא אשבר
הבן הבני
אקרא אקרא...
ובתוך תוכי
בכי חרישי - ענה ענני
תקוה קטנה
האמונה
אינך - אינני
יזכור עם ישראל
"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ... מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם."
ירמיהו פרק ל"א, פסוקים י"ד-ט"ז
בסוף מלחמת העולם השנייה והשואה, בשנים 1944 ו-1945, שחררו חיילים סובייטים, אנגלים ואמריקנים (בעלות הברית) את שרידי יהודי אירופה ממחנות עבודה, ממחנות ריכוז וממחנות השמדה. בשבועות הראשונים של השחרור סבלו האסירים מתת-תזונה קשה וממחלות, ומצבם הנפשי היה ירוד. עם השיקום הגופני, עלתה שאלת השיקום עולמם הרוחני של השורדים. מימדי האובדן האנושי והרוחני של העם היהודי, היו לניסיון רוחני קשה וחסר תקדים בתולדות עם ישראל.
"תחינה בעד אחינו שארית הפליטה מהארצות הנאציות ובארצות אלו:
שומר ישראל. שמור שארית ישראל. ואל יאבד ישראל. האומרים שמע ישראל. שומר גוי אחד, שמור שארית עם אחד. ואל יאבד גוי אחד. המיחדים שמך ה' אלוקינו ה' אחד. שומר גוי קדוש. שמור שארית עם קדוש. ואל יאבד גוי קדוש. המשלשים בשלוש קדושה לקדוש. יהי רצון מלפניך אבינו שבשמי. שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות. ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ. ונאמר אמן. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה. המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה. ומאפלה לאורה. השתא בעגלא ובזמן קריב. ונאמר אמן."
כתוצאה מכאב האבדן והצורך לקבע את זכרם של הנספים בנצחיות המסורת, חוברו תפילות וקינות לזכר קורבנות השואה:
תפילות חדשות
מילים: חוה אלברשטיין
לחן: חוה אלברשטיין
ביצוע: חוה אלברשטיין
חושך ביער אין איש מלבדו
איש מבוהל שאיבד את דרכו
חושך ביער ערב שבת
כאן יעשה את הלילה לבד
תפילה הייתה מועילה לו עכשיו
אך ספר תפילות לא נמצא בידיו
והוא לא זוכר איפלו משפט
חושך ביער ערב שבת
כמה עצב וצער
כמה חושך ביער
חושך ביער וחושך בלב
אז הוא עוצם עיניו וקורא בקול
אתה אתה אתה בורא הכל
אתה שיצרת גרגיר ונמלה
שמבין כל ציוץ ויללה
מכיר בודאי כל מילה בתפילה
הנה הן לפניך
הנה כל האותיות
אחת אחת מאלף עד תו
קח אותן בידיך
ועשה מהן תפילות
תפילות חדשות
כאן ועכשיו
אלך בית גימל דלת
הא וו זין חת טית
לבדו ביער עומד וצועק
יוד כך למד מם נון סמך
עין פה צדיק קוף רש
שין ותו
זה כל מה שיש
חושך ביער אין איש מלבדו
איש מבוהל שאיבד את דרכו
חושך ביער ערב שבת
כאן יעשה את הלילה לבד
הנה הן לפניך
הנה כל האותיות
אחת אחת מאלף עד תו
קח אותן בידיך
ועשה מהן תפילות
תפילות חדשות
כאן ועכשיו
אלך בית גימל דלת
הא וו זין חת טית
לבדו ביער עומד וצועק
יוד כך למד מם נון סמך
עין פה צדיק קוף רש
שין ותו
זה כל מה שיש
