"יהדות מזרח אירופה בנתה מושג, ישוב, מקום חיים אשר שמו: העיירה. בה שכנה נשמת העם. בעיירה פיתחו היהודים הווי חיים מיוחד, כבודד וכקולקטיב. הקולקטיב היהודי חי את חייו במסורת עצמאית. אנשיו פיתחו את הייחוד היהודי... הקולקטיב היהודי יצר שפה משלו: יידיש... שפה של פשטות ולבביות, לתוך השפה הזו נשפך עסיס רב של נשמת העם. העיירה היהודית נבנתה כולה על טהרת היידיש. על טהרת חכמת היידיש. כל מהות החיים היא יהודית. על כן נוצרו קשרים בלתי ניתקים בין כל שכבות העם, בין הצדיק ועמי הארצות, בין בחור הישיבה והפונדקאי. כפריים התחברו עם המגידים וכולם יחד הלכו לבית המדרש, מי ללימוד תורה, מי להתפלל, ומי לפגוש יהודי ולענות אמן. כולם היו שותפים לתורה, אם גם לא כולם הבינו את פסקי ההלכות ואת המסכתות המסובכות. יהודים עמלים, מחזיקי פונדקים, סבלים, בעלי מלאכה, כולם שותפים לתורה..."1
ישראל חיים בילצקי נולד בשנת 1914 בעיר קוֹבְּרין(Kobryń) שבפּוֹלֶסיָה, רוסיה (כיום בדרום-מערב בלארוס). בצעירותו היה ציוני סוציאליסטי ופעיל ב"שומר הצעיר" בפולין. בשנת 1934 כשהיה כבן עשרים, עלה לארץ ישראל. בילצקי היה משורר יידי, מבקר וחוקר ספרות יידיש דו-לשוני. כמו כן היה מחברם של עשרות ספרי שירה, מסה ומחקר ספרותי, ומרצה לספרות יידיש.
- 1.ישראל חיים בילצקי, העיירה, מתוך פרויקט בן יהודה