ניצול השואה דב שילנסקי היה חבר במחתרת בגטו שאוולי (Šiauliai) שבליטא ואסיר במחנות בליטא וכן במחנות שטוטהוף ודכאו. בישראל היה שילנסקי חבר כנסת, יושב ראש הכנסת וסגן שר במשרד ראש הממשלה. בזיכרונותיו הוא מספר על החיים ערב המלחמה:
"יידיש הייתה שפת הדיבור של כל יהודי ליטא. השפה שבה דיברנו מהעריסה ועד למיתה. מחוץ לכותלי בית הספר דיברנו בינינו יידיש בניב ליטאי, שהיא, לדעתנו, היידיש הנכונה. אפילו מורי הגימנסיה העברית דיברו מחוץ לכותלי בית הספר ביידיש. אם כי היינו ברובנו ציונים ודגלנו בשפה העברית, היינו ספוגים בתרבות היידיש על רגישותה וחריפותה. התענגנו על אגדותיה ושירתה, הבדיחות, הברכות והקללות שלה, שברובן היה טמון מוסר השכל. העברית שלנו, פרט לבית הכנסת, הייתה עברית ספרדית. ליטא העברית הייתה תופעה מופלאה. ברשת בתי הספר של תרבות למדו צעירים החל מגן הילדים ועד לסיום הגימנסיה. מיום שדרכה כף רגלנו בבית הספר דיברנו עברית. למדנו הכל בעברית: חשבון בעברית, תנ"ך בעברית, לטינית בעברית ועברית בעברית. החיים בבית הספר התנהלו כאילו לא היינו בגולה, אלא בארץ־ ישראל. תכנית הלימודים הייתה דומה לזאת שבארץ, בתוספת השכלה כללית..."1
- 1. שלינסקי, דב. חשכה לאור יום. מאבקו שלצעיר ציוני בליטא ובמחנות. הוצאת יד ושם, עמ' 31־32.