רבים מיוצאי הקהילות, העלו על הכתב את זיכרונותיהם מהקהילות שנחרבו, זיכרונות המלווים בכמיהה, געגוע וצער על אבדן של עולם יהודי שאבד ולא ישוב:
"כיום אחרי עבור שני דורות אני רואה את תמונת העיר, את בני העדה, באור של כסופים, בזוהר של אגדה מוזהבת, אם כי יודע אני שרבה הייתה בה חשכת הגלות, ייסורי מאבק לפת לחם, דלות של כסלון כרשום בכתבי מנדלי, דמויות מעוררות רחמים של שלום עליכם, עסקי אורי של מנחם מנדל. אך כיום בוקעים ומגיעים אלי מן העבר קולות ומנגינות של אחי היהודים החולמים, הלומדים, המצפים לגאולה ולמשיח, המאמנים באור זרוע לצדיק וליישרי לב שמחה."1
- 1. יערי-וואלד מ' (1967). קהילת רישא ספר זיכרון. תל אביב: ארגוני בני רישא בישראל ובארצות הברית. עמ' 201