גם במציאות הקשה בתקופת המלחמה, תוך מאבק ברעב, במחסור ובמגפות, המשיכו יהודי ורשה בפעילות לסיוע ותמיכה בנזקקים ובפליטים. הרופא מרדכי לנסקי, תיאר את כושר ההתארגנות הספונטנית של יהודי ורשה בזיכרונותיו:
"זמן קצר אחרי פלישת הגרמנים אל ורשה, התחילה האוכלוסייה היהודית להתארגן באופן ספונטני. בכל בית קם ועד, בראשונה ביזמת חֶבר דיירי הבית, אשר חוננו בחוש ציבורי מפותח. הם לקחו את רסן ההנהלה בידם, ואחרי־כן כעבור זמן ידוע התקיימו בחירות. ארגון ועדי הבתים מעיד על כושר ארגוני גדול של היהדות הפולנית, ביחוד בוורשה. ועדי הבתים קמו אפוא, לא על ידי צו מגבוה. ועדי הבתים היו אחד החזיונות היפים יותר בחיי הצבור היהודי".1
- 1. לנסקי, מרדכי. חיי היהודים בגטו ורשה: זכרונות של רופא. פרק ח': ועדי הבתים. https://benyehuda.org/read/32694