"ללא גורל" (Sorstalanság)
(עפ"י ספרו ותסריטו של אמרה קרטס)
במאי: לאיוש קולטיי
הונגריה, 2006 / הונגרית (תרגום לעברית) / 140 דקות
מומלץ לתלמידי החטיבות העליונות
בגיליון זה של העיתון המקוון נעסוק בסרט "ללא גורל" שנעשה על פי ספרו של הסופר ההונגרי, זוכה פרס נובל, אמרה קרטס. הסרט עוסק בקורותיו של נער יהודי מבודפשט, בסיפור התבגרותו במחנות הריכוז הנאציים, בשחרורו ובחזרתו לחיים. בדברים שלהלן אסקור תמונות ותימות חשובות בסרט, אשר יהוו בסיס לדיון חינוכי בעקבות הצפייה בו.
גיאורגי, נער יהודי מבודפשט נשלח בתקופת המלחמה למחנות הריכוז הנאצים. הסרט מלווה את מסע ההתבגרות של גיאורגי על רקע מחנות ריכוז רבים בהם שהה. עם השחרור ושיבתו לבודפשט מסתבר כי לא רק הבית השתנה, אלא גם אופן התבוננותו של הנער הצעיר בעולם שלאחר השואה, זה המנסה לאסוף את שבריו ולחזור לחיים.
"ללא גורל" נוגע בשואת יהודי הונגריה. מדובר בנושא שבאופן יחסי, לא מוכר לתלמידים. מומלץ להקדיש שיעור לסיפורם של יהודי הונגריה בשואה לפני הקרנת הסרט בפני התלמידים דבר שיוכל לסייע בהבנת ההקשר העלילתי של הסרט. לשם כך ניתן להיעזר בקישורים הרלוונטיים לרשימה זו. חשוב להדגיש את המאפיינים היחודיים בסיפור שואת יהודי הונגריה כגון: הכיבוש המאוחר בשנת 1944, הפעלת מדיניות אנטי יהודית וגירושם של היהודים למחנות ההשמדה שנעשו בתקופה קצרה של כ-3 חודשים בלבד.
ראשיתה של המדיניות האנטי יהודית בהונגריה החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה בהנהגת נומרוס קלאוזוס (מכסת הגבלה) ליהודים המבקשים להתקבל לאוניברסיטאות בהונגריה. בשנת 1941 נמנו בהונגריה 725,007 יהודים שהיוו כ 5% מכלל האוכלוסייה. משנת 1938 התגברה החקיקה האנטי יהודית. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה חלה הסלמה נוספת בחקיקה הגזענית עד שב-19 במרץ 1944 נכבשה הונגריה בידי הגרמנים. ב-21 במרץ הוקם יודנראט מרכזי בראשותו של שמואל (שמו) שטרן (ראש הקהילה הניאולוגית) ובאפריל החלו הגרמנים בגירוש יהודי הונגריה להשמדה. שלבי ריכוז היהודים, הגטואיזציה והגירוש היו תוצאה של שיתוף פעולה בין הרשויות בהונגריה עם משרדו של אדולף אייכמן.
434,351 מיהודי הונגריה גורשו בעיקר מערי השדה מרביתם נשלחו לאושוויץ-בירקנאו. מיהודי בודפשט נותרו בתום המלחמה כ-120,000 נפשות (מתוך כ-200,000 היהודים שחיו בבודפשט בתקופה שבין מלחמות העולם).
"עכשיו גם אתה חלק מן הגורל היהודי" התבגרות וזהות במחנות
"היום לא הלכתי לבית הספר. כלומר הלכתי, אבל רק כדי לבקש מהמחנך ללכת הביתה. מסרתי לו גם את המכתב של אבי, שבו הוא ביקש לשחרר אותי "מסיבות משפחתיות". שאל, מהי הסיבה המשפחתית. אמרתי לו שאבי נקרא לשירות-עבודה; אז אחר-כך הוא כבר לא התעקש יותר."
כך מסביר גיאורגי קובס בן ה-14, למחנכו את היעדרותו הצפויה. אביו נשלח יחד עם יהודים רבים אחרים ב-1944 לפלוגות עבודות הכפייה מטעם השלטון ההונגרי. גיאורגי הוא בן למשפחה יהודית משתלבת. ראוי לציין כי היהודים המשתלבים (ניאולוגים) היוו את רוב היהודים בהונגריה. מדובר בקבוצה מורכבת מבחינת זהותה הדתית והיא ייחודית ליהודי הונגריה. באמצע שנות השלושים שיעור נישואי התערובת בבודפשט היה כ-20%.
בתמונה הראשונה בסרט, הטלאי הצהוב אותו הוא עונד וגירוש אביו, הוא המפגש המהותי הראשון של גיאורגי עם עובדת היותו יהודי. ב-22 במרץ 1944 הוצא צו סגירה לעסקים יהודיים והוריו נאלצו למסור את העסק המשפחתי לאדון שוטו, מכר לא יהודי. אביו של גיאורגי ביקש להציל משהו מן העסק המשפחתי טרם גירושו לעבודות כפיה. הפרידה הנרגשת בין האב למר שוטו מרמזת על כך שהשניים יודעים על הצפוי ליהודים הנשלחים לעבודות כפיה.
ערב גירושו של האב, גיאורגי וסבו משוחחים הסב מבהיר לגיאורגי שימי ילדותו תמו. הוא מוסיף: "עכשיו גם אתה חלק מן הגורל היהודי". הסב שואל את גיאורגי האם הוא יודע מה משמעות הגורל היהודי. נראה שהתשובה לשאלה זו מצויה בהמשך קורותיו של גיאורגי.
זמן קצר לאחר מכן גיאורגי מקבל צו המחייב אותו להתייצב לעבודות כפייה בפאתי בודפשט.
בדרכו למפעל גיאורגי מתבקש לרדת מהאוטובוס על ידי שוטר מקומי. לאחר שהות בתחנת המשטרה נלקחת קבוצת היהודים שנאספה לאורוות הז'נדרמריה (המשמר ההונגרי), שם הם ממתינים לגירושם.
קבוצת העצירים סובלת מיחס עוין ואנטישמי מהמפקד המאשים אותם בהברחת רכוש ובסחר בשוק השחור. בבוקר חברי הקבוצה נלקחים לחקירות ועינויים. רכושם נשדד לפני הגירוש. כדאי להסב את תשומת ליבם של התלמידים לדמותו של הז'נדרם המופקד על איסוף הרכוש מן הקורבנות, אשר לוקח לכיסו "מעשרות" מן הרכוש השדוד. משם, הקבוצה מועברת לנקודת איסוף שבה נציג יהודי מספק הסבר לקראת הגירוש. תחושת חוסר ודאות ניכרת בציבור, שמועות פושטות ותפילה נערכת בלילה. גיאורגי נמצא כל אותה העת עם חבורת נערים בני גילו אשר גם הם נאספו מקרב עובדי הכפייה.
הקבוצה נשלחת ברכבת העוצרת בנקודת הגבול הגרמני, שומר הונגרי מבקש מן הנוסעים שיפקידו בידיו דברי ערך. המגורשים, הכלואים בקרון, מבקשים ממנו דליי מים בתמורה לחפציהם. שומר הגבול מתרעם על הדרישה ומפטיר בלעג: "במקום אליו אתם הולכים לא תזדקקו לשום דבר, הגרמנים יקחו מכם את כל מה שתחביאו". זהו הזיכרון האחרון שנותר למגורשים ממולדתם.
"אושוויץ-בירקנאו?"
אחד מן המאפיינים הטרגיים בקורותיהם של יהודי הונגריה הוא חוסר הוודאות הרווח בנוגע לפתרון הסופי ביחס לתקופה המאוחרת שבה גורשו (החל מאפריל 1944). היהודים המגורשים בסרט אינם יודעים דבר לגבי היעד אליו הגיעו. השם אושוויץ-בירקנאו אינו נושא כל משמעות עבורם. שאלת הידיעה או אי-הידיעה על השמדת היהודים נושאת משמעויות רבות בהקשריה השונים (ובעבור הקרבנות, העומדים מן הצד והרוצחים). נשאלת השאלה האם בעצם תקופת השואה ניתן היה להאמין לידיעות על ההשמדה או שנוח היה לייחסן לשמועות שהופצו למטרות תעמולה? כיצד השתלבותם ארוכת השנים של היהודים בחברה ההונגרית השפיעה על תודעתם הקיבוצים ערב הגירוש?
"תחילה הגיעו לאוזני הקולות שלהם. הם דיברו בגרמנית או באיזו שפה דומה, וזה נשמע כאילו כולם מדברים בבת-אחת. עד כמה שיכולתי להבין, הם רצו שנרד. [...] כשהבחינו גם בנו, הנערים, שמתי לב שהם מתרגשים מאוד. מיד פתחו במן התלחשות קדחתנית, בהולה איכשהו, ואז הופתעתי לגלות שהיהודים, כנראה, לא מדברים רק שפה אחת, עברית, כמו שחשבתי קודם, כי לאט-לאט הבנתי את השאלה שלהם: אתה מדבר יידיש? אתה מדבר יידיש?"
משהגיעה הרכבת לרציף של אושוויץ-בירקנאו, מורדים המגורשים מן הקרונות ועומדים בפני הקצין הגרמני העורך את הסלקציה. אסיר ותיק מנחה את גיאורגי וחבריו הנערים לומר שהם בני 16. כתוצאה מכך, הם נשלחים לעבודות כפייה. אולם הצעיר שבחבורה, שמראהו הילדותי מכשילו בסלקציה, מופנה לצד השני. חבורת הנערים נקלטת במחנה אך כמעט וללא שהות מועברת למחנה בוכנוולד. מדובר במעבר ממחנה למחנה: לבוכנוולד ולזייץ. בעת המסדר הראשון במחנה בזייץ, גיאורגי מחפש בעיניו פנים מוכרות אך מוצא עצמו מוקף בזרים. חבורת הנערים איננה ועמה כל שנשאר לו מביתו.
מאותו רגע של חוסר התמצאות בסביבה הבלתי מוכרת, נפגש גיאורגי עם בנדי ציטרום, אסיר ותיק מהונגריה. בנדי הוא דמות משמעותית ביותר בעלילה. השניים מתחברים ובנדי מדריך את גיאורגי בעולם המחנות. הקשר ביניהם מניב רגעים רבים של סולידריות והדדיות. בסצנה שבה גיאורגי נתון במשבר, רועד מקור מקפיא, נותן לו בנדי את מעילו. לחסד הזה ולקשר בין השניים, משמעות חשובה בהישרדות הגופנית והרוחנית של גיאורגי בתנאי הקיום הבלתי נסבלים של המחנה. דמותו של בנדי ממלאת חללים הפעורים בנפשו של גיאורגי, המבודד ממשפחתו ומחבריו.
השחרור והשיבה הביתה
בעלילת הסרט המעבר אל השחרור הוא כמעט סתמי ואינו חד משמעי, אין מדובר בתמונה של שמחה מתפרצת. כמו כן, השחרור אינו מתמצה ברגע אחד, אלא במכלול של שינויים - מעבר מן המרחצאות שבקרבת המשרפות אל מבנה נוח. כמו כן, הכריות עליהן חותמת הוואפן ס"ס המעידה על כך שמדובר שהמבנה בו הוא נמצא היה מגורי סגל הס"ס במחנה.
במרפאה המאולתרת אסיר פולני המשמש כאח פונה אל גיאורגי בחביבות ושואל אותו לשמו. גיאורגי עונה אינסטינקטיווית את מספרו בגרמנית שהיה שמו מזה זמן רב כל כך במחנות, אך הוא נשאל שוב לשמו. מדובר במאפיין חשוב של החיים במחנות, של הניסיון הנאצי ליטול את זהותם האנושית של קרבנותיהם האסירים. עתה, מוטל על גיאורגי להשיב לעצמו את שמו ואת זהותו. בהקשר זה אזכיר כי תימה מרכזית בסיפורו של גיאורגי, היא שמלבד כמה ידידים המבליחים לפרקים, מרבית הזמן הוא לבדו. מרגע שאביו נשלח לעבודות כפיה, דרך גירושו שלו וחייו במחנות הוא נותר, לגמרי לבדו וברשות עצמו.
כאמור, האמריקנים משחררים את המחנה ולפליטים ניתנת האפשרות לחזור למולדתם. ברם, בשל הגבולות שזה עתה פיצלו את אירופה בין המעצמות המשחררות, האמריקנים יכולים להוביל את הקבוצה עד הונגריה שבשליטה סובייטית ומשלב זה אין הם אחראים לגורל הפליטים. הבחירה בין חזרה למולדת ובין ההגירה, ניצבת בשנית בפני גיאורגי. כמו ניצולים רבים, הוא מעדיף לשוב לחפש את משפחתו בהונגריה.
עם שובו להונגריה חוזר גיאורגי אל ביתו של בנדי ציטרום. ברם, משפחתו של בנדי מוסרת שהוא לא חזר מן המחנות. רק לאחר מכן הוא נוסע לחפש את משפחתו ופוגש עיתונאי ששאלותיו האטומות חושפות את התהום הפעורה בין אלה ששבו מן המחנות לשאר הבריות. פגישה זו מצטרפת להכחשת השואה בה נתקל עם הגעתו להונגריה בתחנת הרכבת.
קיומו המעורער של השב מן המחנות מתבטא במפגשו של גיאורגי עם ביתו, הוא נתקל במבוכת השכנים שמתקשים לספר לו את אשר קרה לאביו. הם מבקשים אותו שיסיר מהם עול. בעוד שהוא מעוניין להתבונן בעברו, עם הכאב הכרוך בכך "קיבלתי על עצמי את הגורל הזה", הם מעוניינים שיחשוב על עתידו. נוכחותו מקשה עליהם, יש בה להעיד על רגשות האשמם שלהם כיהודי בודפשט שנותרו בעירם בחודשים בהם גיאורגי היה אסיר במחנות.
"ללא גורל" הוא סיפור התבגרותו של נער במהלך השואה. עלילת הסרט מתארת את קורותיה היחודיים של יהדות הונגריה בכלל ובודפשט בפרט. סיפור קורותיו של הנער ההונגרי, בן למשפחה משתלבת החווה את השואה היהודית ובמסעו במחנות הוא מגלה את זהותו. לאור זאת, נשאלת שאלת משמעות הגורל היהודי – אותה שאלה שהעלה סבו של גיאורגי בתחילת הסרט?
במוקד הדיון
- כיצד מיוצגת תודעתו היהודית של גיאורגי לאורך הסרט? (היזכרו בסצנה עם שכנתו אנה, בתפילה של גיאורגי וסבו למען האב ובתפילה של אסירי המחנה).
- בסרט, הזהות היהודית מוגדרת על ידי הגורל היהודי. האם גם כיום אירועי העבר הם אלו שמגדירים את הזהות היהודית? (ניתן להעלות את נושא המשלחות לפולין והשפעתן על עיצוב זהותם של התלמידים וכן להעלות בפני התלמידים את סוגיית הזהות היהודית בכלל).
- אחד ממאפייניה המרכזיים של דמותו של גיאורגי היא ההתבוננות בעולם שסביבו. מהם הדברים המרכזיים בהם גיאורגי מתבונן במסעו ובמה הוא בוחר שלא להתמקד?
- נסו לתאר את אופי יחסה של האוכלוסייה המקומית ההונגרית ליהודים. כדאי להתייחס לדמויות כגון האדון שוטו, הז'נדרמים השונים ושומרי הגבול ההונגרי.
המלצה לקריאה: אמרה קרטס, ללא גורל, עם עובד, 2003.
אמרה קרטס
אמרה קרטס נולד ב-9 בנובמבר 1929, בבודפשט שבהונגריה. קרטס הוא סופר וניצול שואה שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 2002 עבור כתביו שמשקפים את "יכולתו ללכוד את חווית המציאות השבירה של היחיד מול השרירותיות הברברית של ההיסטוריה". יצירתו המפורסמת ביותר היא "ללא גורל" ש"נחשד" כספר אוטוביוגרפי. אולם, קרטס טוען שאין מדובר באוטוביוגרפיה לשמה.
קרטס זכה להצלחה כסופר בהונגריה ובשלב מאוחר יותר עבר להתגורר בגרמניה, אך המשיך לכתוב בהונגרית ולהוציא את ספריו במולדתו. בראיון מדצמבר 2002, קרסט טען שהוא מרגיש בר-מזל על מאסרו באושוויץ – "[באושוויץ] חוויתי את רגעי האושר הקיצוניים ביותר. אינך יודע מהי המשמעות של מנוחה בבית החולים של המחנה, או לזכות ב-10 דקות של הפוגה מן עבודת הפרך הבלתי ניתנת לתיאור. הקירבה למוות, היא סוג נוסף של אושר. [במצב זה] ההישרדות הופכת לחירות הגדולה מכל."
הספר והסרט גדושים בחוויות "קטנות", הטעונות במשמעות עמוקה עבור קרטס – המספר המבוגר. בנאומו בטקס קבלת פרס הנובל לספרות, ציין קרטס שהוא גילה שעשור לאחר שחזר מן המחנה, זיכרונו מכיל אוסף של רגעים מן המחנות ולא סיפור בעל רצף. "ללא גורל", גדוש ברגעים כאלה. נראה שעלילת קורותיו של גיבור הסרט, צומחת מתוך הרגעים הכמו-אנקדוטיים הללו, שברי זיכרונות מן העבר.
* אני מבקש להודות לגב' חוה ברוך, ראש הדסק ההונגרי במגמת אירופה בביה"ס המרכזי להוראת השואה, על עצותיה המועילות לקראת כתיבת המאמר.
