בין שבר להמשכיות

בסתיו 1939 החלו הנאצים לסגור את היהודים בגטאות בפולין ובמזרח אירופה. באמצעות הגטאות התכוונו הנאצים לבודד את היהודים משאר האוכלוסייה ולשלוט בחייהם. הגטאות הוקמו בדרך כלל באזורים העניים והצפופים ביותר של העיר. יהודי העיר הועברו אל אזורים אלו ונאסר עליהם לצאת החוצה. היהודים נאלצו להיפרד מכל מה שהיה מוכר להם ולעבור לסביבה חדשה, ענייה וצפופה ביותר. בעקבות המעבר לגטו השתנה עולמם של הילדים מן הקצה אל הקצה:  הבית שבו גרו, החברים שאתם שיחקו, בית הספר שבו למדו – דבר לא נשאר כפי שהיה. נוסף על כך, לעיתים נאלצו הילדים לעסוק בדברים שבהם טיפלו רק מבוגרים לפני פרוץ המלחמה: השגת מזון, יציאה לעבודה, אחריות על המשפחה ועוד. תנאי החיים בגטאות היו קשים ביותר, אולם למרות כל אלו, ניסו היהודים להמשיך ולקיים שגרת חיים ככל האפשר. הוקמו מסגרות חינוכיות מגוונות עבור הילדים, פעמים רבות בסתר, ובחלק מן הגטאות אף הוקמו תיאטראות והועלו הצגות לפני תושבי הגטו.

דרך קריאה בטקסטים ועדויות נבחן את השינוי שהתחולל בחייהם של ילדים וילדות יהודים עם סגירתם בגטאות, מנקודת מבט שבין שבר להמשכיות, ומהי המשמעות שניתן למצוא בהתמודדות שניצבה מולם.

כל קבוצה תעבוד על מספר עדויות ותבחן היכן ניתן למקם אותה, ברצף שבין שבר להמשכיות. לאחר מכן, יתכנסו הקבוצות במליאה, להצגת מסקנותיהן ודיון.

שכפול היחידה במערכת class-e