מפה אינטראקטיבית זו מהווה כלי לימודי שבעזרתו תוכלו להמחיש לתלמידים את ההתרחשויות המנוגדות של שנת 1944 שתוארו לעיל.
הסרטים פותחים צוהר להיכרות עם הקהילות הנזכרות במפה ובכך עם העולם היהודי המורכב שאבד בתקופת השואה. באמצעות הסרטים, נחשפים התלמידים אל הפנים, אל המראות, אל הרחובות ואל החיים העשירים והתוססים שהתקיימו לפני המלחמה. בחרו את אחת הקהילות שעל המפה ונסו להתחקות אחר עברה בעזרת הסרטים והחומרים הנלווים המופיעים באתר יד ושם:
- ההקשר ההיסטורי מעניק לנו את סיפור המסגרת ההיסטורית. יחד עם זאת נותנות העדויות את הפן האישי של האנשים שחוו אותם. דונו במשמעותו של ה"קץ" עבור הניצולים שעדותם מופיעה בסרטים (למשל: האזור בו היה נתון אברהם אביאל בשנת 1944 שוחרר על ידי הצבא האדום בזמן שבאותה עת גורשה חנה בר-ישע עם משפחתה לאושוויץ-בירקנאו ותלאותיה בתקופת המלחמה רק החלו) ניתן לדון עם התלמידים בתרומתה של העדות האישית להבנת האירועים ובנקודות המבט השונות שמספקים העדים על התנסותם האישית.
צפו בסרטים השונים והתבוננו בציר הזמן. דונו במשמעות אירועים מנוגדים אלו עם התלמידים. כיצד ייתכן היה שלאור הנסיגה הגרמנית והצורך בידיים עובדות, ברכבות ובכלי לחימה, המשיכו הגרמנים ביתר שאת את השילוח להשמדה?
כיצד להשתמש במפה ובציר הזמן
המפה וציר הזמן האינטראקטיביים מהווים כלי לימודי שבעזרתו ניתן להמחיש לתלמידים את ההתרחשויות המנוגדות של שנת 1944 שתוארו לעיל.
במפה: על-מנת לצפות בכל אחד מהסרטים המתארים את המקומות השונים יש ללחוץ על כפתור ► שלצידם.
בציר הזמן: לצפייה ברצף האירועים המרכזיים שהתרחשו במהלך שנת 1944 יש ללחוץ על שם החודש.
"כעת רואה אני, הז'נדארם הידידותי הרשה לה למארישקה שתיכנס. איני יכולה לכתוב עוד, יומני הקטן, דמעותיי זולגות, אני ממהרת אל מארישקה."
1
במילים אלה נקטע יומנה של אווה היימן, נערה צעירה מנאגיווארד, הונגריה שהחלה לכתוב את יומנה בשנת 1944 וגורשה שבועות לאחר מכן לאושוויץ, שם נרצחה. ידידתה מארישקה, שמרה על יומנה.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ד (2014) עומד בסימן גורל היהודים בשנת 1944. הביטוי על קו הקץ, הלקוח מתוך הפואמה שמחת עניים של נתן אלתרמן, דומה שמבטא כהלכה את התחושה ששררה בקרב יהודי אירופה בשנת 1944.
א. שחרורה של אירופה
התקדמותם הצבאית של כוחות בעלות הברית ובעיקר תנועתו של הצבא האדום ממזרח למערב, הפצצת בעלות הברית את גרמניה והנחיתה בנורמנדי שהטתה את הכף עוד יותר, השפיעו באופן ישיר על גורל היהודים במקומות השונים. ערים שונות הלכו והשתחררו מעול כיבושה של גרמניה הנאצית, הן ממזרח והן ממערב, כגון: וילנה ומינסק, ורשה וריגה, בלגרד וסופיה, פריז ורומא יהודים ששרדו את תלאות הגטאות, הגירושים והמחנות השתחררו בהדרגה על ידי הצבא האדום בעיקר.
ב. השמדתם של אחרוני היהודים
על רקע שחרורה של אירופה, החישו הגרמנים את פעילותו של מנגנון הרצח של היהודים הנותרים בתחומי שליטתם. אידיאולוגיה נאצית חסרת פשרות גברה על שיקולים פרקטיים ואינטרסים של שימור עצמי כאשר השמדת היהודים גברה לעיתים על שיקולים צבאיים.
בחודש מרץ 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. מיד החלו בהכנות לשילוח המהיר והמאורגן ביותר להשמדה שידעה קהילה יהודית כלשהי: מאמצע מאי גורשו למעלה מ-430 אלף יהודים מהונגריה, כמעט כולם לאושוויץ ורובם נרצחו בו בתוך חודשיים.
. אדולף אייכמן תיאם עם מפקד מחנה אושוויץ, רודולף הס, את מבצע השמדתה של יהדות הונגריה בקצב שעלה על קיבולתו של המחנה:
"אייכמן ייעד בתכניתו ארבע רכבות [בכל רכבת היו כ-40 עד 50 קרונות משא עם כ-2,000 בני אדם] בכל יום, אולם את כל זה אי אפשר היה להסיר למרות ההרחבה של כל המתקנים הקיימים שם. משום כך נאלצתי להגיע בעצמי לבודפשט ולבטל את ההסדר. אז הוסדר העניין בדרך זו, שביום אחד יכולות לנוע שתי רכבות ולמחרת, שלוש, לאושוויץ. אני יודע בדיוק, שבתכנית שתואמה עם מנהלת הרכבות בבודפשט דובר על 111 רכבות. כאשר הגיעו הטרנספורטים הראשונים לאושוויץ, הגיע גם אייכמן ושאל האם אפשר להוסיף רכבות , מכיוון שהרייכספיהרר [הימלר] דורש להאיץ ככל האפשר את האקציה ההונגרית."
2
הרצח האינטנסיבי בחודשים אלה ניכר גם בעדויות של אסירי אושוויץ-בירנקנאו על מבצע חיסולה של יהדות הונגריה:
"תאי הגזים פעלו ללא הפסק ביום ובלילה. מארובות אושוויץ פרץ עמוד אש חיה ונישא לשחקים עם ענן עשן סמיך. התנורים העמוסים למעלה מקיבולם התפוצצו, ואחת הארובות נהרסה. אך מלאכת ההרג לא שבתה. [...] בוקר-בוקר פנו העיניים הנפחדות של אסירי אושוויץ לעבר המשרפות בתקווה כמוסה שתם הטירוף. שהארובות זוללות האדם שובתות. אך לא היה מענה לתפילותינו. [...] העולם לא הקיץ מטירופו בן לילה."
3
באותו זמן חוסל גם הגטו בלודז' על שרידי יושביו והם נשלחו למחנה אושוויץ, והחלו צעדות המוות מתוך מחנות הריכוז וההשמדה אל תוככי הרייך השלישי. ביוני נתפסו ושולחו יהודי האי היווני קורפו לאושוויץ, וביולי חוסל גטו קובנה שבליטא. האידיאולוגיה הנאצית, שבמרכזה עמדה השאיפה הנחרצת לרצוח כל יהודי באשר הוא, היתה הבסיס לרציחות אלה גם בשנה האחרונה למלחמה, בניגוד לכך שבתקופה זו הגרמנים היו צריכים לגייס את כל כוחותיהם ללחימה בחזיתות השונות והיו זקוקים בדחיפות לכל רכבת שתעביר ציוד ותחמושת, ולכל זוג ידיים שעדיין יכל היה לעבוד ולייצר בעבורם נשק שיטה את תוצאות המלחמה לטובתם.
חייהם של היהודים היו מונחים על כף המאזניים במהלך כל אותה השנה והשאלה שריחפה באוויר הייתה האם יגיעו הצבא האדום ממזרח ובעלות הברית ממערב, לפני שיספיקו הגרמנים לרצוח את הנותרים עדיין בחיים.
ג. הצלה "על קו הקץ"
ידיעות קודמות על רצח היהודים והגירושים מהונגריה הובילו את ועד ההצלה של אגודת הרבנים בארצות-הברית, שהחל מחודש ינואר 1944 החליט רשמית שיתמסר במאמציו להצלת כול היהודים, כמו גם ארגוני בני נוער ציוני, פעילים יהודים אחרים ודיפלומטים מארצות ניטרליות, לפעול למען הצלת יהודי בבודפשט. הנציגות השוודית בבודפשט הנפיקה דרכונים שוודיים זמניים ותעודות חסות אלה העניקו לנושאיהן הגנה מפני הגרמנים. שוודיה פעלה גם להפסקת גירוש היהודים מהונגריה, אך הפוגה זו היתה זמנית. לאחר התחדשות הגירושים פעל ראול ולנברג להנפקת אלפי תעודות חסות ולהגנה על יהודי העיר הן מפני הגרמנים והן מפני אנשי 'צלב החץ' ההונגרים. בזכות פעולות ההצלה שרדו למעלה ממאה אלף יהודים.
בתקופה זו, נאמנותן של הונגריה ורומניה, בעלות ברית של הרייך השלישי הועמדה במבחן נוכח תבוסתה הצפויה של גרמניה במלחמה. יהודי רומניה, בסרביה ובוקובינה גורשו במהלך המלחמה לטרנסניסטריה, ארץ הגזירה במערב אוקראינה. ממשלת רומניה אפשרה כבר בשלהי 1943 לכאלף וחמש מאות יהודים בני העיר דורוהוי לשוב לעירם ובהמשך הורשו כמה אלפים נוספים לשוב לשטחי רומניה. עם זאת, מרבית היהודים שגורשו לטרנסניסטריה ושרדו, כחמישים אלף במספר, שוחררו על ידי הצבא האדום שבמרס 1944 החל בשחרור האזור.
ד. ידיעות על ההשמדה ותגובות בינלאומיות
ביוני 1944 הופצו בעולם "הפרוטוקולים של אושוויץ" – דין וחשבון מפורט שכתבו רודולף ורבה ואלפרד וצלר, שני צעירים יהודים שהצליחו לברוח מאושוויץ והראשונים שחשפו את מקומו המרכזי של המחנה במערכת ההשמדה.
כעבור זמן קצר, עם שחרור מיידנק, מחנה העבודה וההשמדה שליד לובלין, התגלו לראשונה בשלמותם תאי גז . התיעוש של ההרג, הטכנולוגיה שהופעלה בשירות האידיאולוגיה הנאצית, היכולת לבצע פשעים בסדר גודל כזה בסתר ובמשך זמן כה רב, נחשפו לעולם. לנוכח מאורעות אלה טבע המשפטן היהודי, רפאל למקין, בשנת 1944 את המונח ג'נוסייד (רצח עם) ואף השתתף בניסוח האמנה למניעתו, שאושר באו"ם ארבע שנים אחר כך.
אירועים אלו נטועים בלבו של המתח שבין השמדה לשחרור, מתח שהיווה שאלה של חיים או מוות עבור היהודים, שחיו אז על קו הקץ. במפה ובציר הזמן שלפניכם ניסינו להצביע על ניגודים אלה ולהציגם באופן סמלי, בשני צבעים: האזורים שנותרו תחת שלטון גרמני ונתונים למדיניות ההשמדה הנאצית צבועים בצבעי אדמה והשטחים ששוחררו על ידי הצבא האדום צבועים בירוק. שבעה מקומות נבחרו לשמש כמקרי מבחן עבור מהלך האירועים של שנת 1944: הונגריה, בודפשט, אונגוואר ואושוויץ מתארים את שיא ההשמדה של שנת 1944 וסטניסלבוב, ראדון ונובוגרודק ששוחררו באביב-קיץ 1944 מייצגים את אזורי השחרור. סיפורם של מקומות אלה מוצג על ידי סרטים המספרים את סיפור ההתרחשות ההיסטורית שקרתה בהם ומלווים בעדויות, בתצלומים ובקטעי ארכיון.
יצוין כי בשנת 1944 הגבולות הפוליטיים היו דינמיים ותלויים בהתקדמות הלחימה של בעלות הברית ובפרט זו של הצבא האדום, לפיכך מיוצגים הגבולות במפה באופן סמלי.
ציר הזמן ההיסטורי שמלווה את המפה מתאר באמצעות ציון אירועי מפתח את תהליך ההשמדה במהלך שנת 1944 מחד, ואת האזורים והמקומות שהשתחררו בתקופה זו מאידך.
- היימן א. , יומנה של אווה היימן, יד ושם, ירושלים, 1964, עמ' 83-84.
- עדותו של רודולף הס במשפטו בתוך: אלבום אושוויץ. סיפורו של טרנספורט, יד ושם, ירושלים תשס"ג, ע"מ 44-45.
- העדות מובאת בתוך: אלבום אושוויץ. סיפורו של טרנספורט, יד ושם, ירושלים תשס"ג, ע"מ 47.