מיועד לתלמידי החטיבות העליונות
משך הפעילות: שעה וחצי
הרב ישעיהו זיידנפלד מספר בקשת אימו לקרוא קדיש:
שאלות לדיון אחרי הצפייה בקטע –
- מה לדעתכם הייתה משמעות הקדיש עבורו?
- מה התחושה שעולה מעדותו?
לזיכרון מקום מרכזי ביהדות. הציווי "לזכור" בא לידי ביטוי בתפילות, במנהגים ובמצוות. בבסיס הפסוק "והגדת לבנך" מתקיים הציווי הבין-דורי המקשר את האדם לעבר מחד, ולנצח ולהמשכיות מאידך. ביהדות ישנם מספר טקסים, מנהגים וכללים האמורים להוות דרך לזיכרון הנפטרים וגם דרך להתמודדות של החיים עם זיכרון זה לצד הצורך להמשיך ולחיות. החברה הישראלית בבואה לעצב יום אבל לאומי לזכר היהודים שנספו בשואה שאבה מוטיבים ממקורות שונים כגון: מדינות המערב, סמלים ציוניים ייחודיים ותפילות יהודיות מסורתיות. בניהן תפילת 'אל מלא רחמים' ו'קדיש'.
מערך שלפנינו עוסק בסוגיית האבל והזיכרון. נדון בו בשאלת זיכרון הנספים ונבחן את משמעות אמירת ה'קדיש'. ההתמקדות סביב ה'קדיש' מאפשרת לנו דיון בשאלת ההתמודדות עם הזיכרון והאבל בתקופת השואה ובשאלות שעלו לאחר המלחמה סביב האופן שבו יש להנציח את הנספים.
קופסאות פח וכדי חלב בהם הוטמנו המסמכים של ארכיון רינגלבלום
בתקופת השואה נאלצו מרבית האנשים להתמודד עם אבל ללא יכולת להשתמש בכלים המוכרים להם. בתקופת השואה קבורה פרטית והנחת מצבה הפכה לנחלתם של מעטים בלבד. קיום מנהגי אבלות כמו ישיבת "שבעה" הפכו לקשים במיוחד בגטאות ולבלתי אפשריים במחנות. חשוב להדגיש שאי היכולת לקיים מנהגי אבלות חסמו בידי רבים את האפשרות להתמודד עם האבדן. הכלים המסייעים לאבל הם מסגרת שיש בה התחלה וסוף ובמהלכה פרדה מאדם יקר. כל אלו נמנעו מיהודים בשואה והותירו אותם עם כאב האבדן ללא עיבודו.
ה'קדיש' היא תפילה הנאמרת בהזדמנויות שונות, תוך כדי התפילה או לאחר לימוד תורה. ישנם ארבעה סוגי קדיש אשר אחד מהם הוא 'קדיש יתום', הנאמר על־ידי בן שאביו או אמו נפטרו. הקדיש נאמר במשך אחד עשר חודשים מיום הפטירה (אחים אומרים את הקדיש במשך חודש על אח או אחות שנפטרו) ובכל שנה ביום הפטירה. ה'קדיש' מתחיל במילים: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" - (יתגדל ויתקדש שמו הגדול [של האל]). תוכן תפילת הקדיש הוא קריאה והכרזה על האמונה בקדושת האלוהים ובגדולתו. האבל אומר תפילה זו כדי להכריז כי אפילו מתוך צערו הוא מאמין בגדולתו ובצדקתו של האל. התמודדות כזאת עם צער יש בה כדי לחזק את האנשים האבלים בכך שהיא מבטאת את הרעיון שלמרות שסופו של האדם במוות, העולם יימשך ויתקיים. הקדיש מהווה צומת של זיכרון בין העבר לעתיד. מחד, הקדיש מעלה את זיכרו של הנפטר, ומאידך מזכיר ומשייך את האדם לרצף הנצחי של עם ישראל.
להלן מספר שאלות לדיון בכיתה, שמטרתן למקד את תשומת הלב של התלמידים לשאלת הצורך בזיכרון הנפטרים ודרכי ההתמודדות עם האבל:
- מהן התחושות שמלוות אדם אבל על מישהו קרוב לו?
- חשבו איזה כלים קיימים כדי להתמודד עם אבל?
- האם אתם מכירים כלים שישנם בתרבויות שונות להתמודדות עם מוות ואבל?
- אילו דרכי הנצחה לשואה מוכרים לכם? מהי המטרה של כל דרך? האם לדעתכם גם מי שאין לו משפחה שנרצחה בשואה אמור לציין יום זה?
- מהי המשמעות של יום השואה לדעתכם?
חפירת ההצלה של ארכיון 'עונג שבת', לאחר המלחמה, ורשה, פולין
"בראשית ההגליות ראינו חובה לעצמנו שלא לשכוח את המגורשים. טיפחנו את זכר החברים ששיכלנו למען יוסיפו לחיות, כביכול, בקרב קבוצתנו. הרבינו לשוחח עליהם ביום הולדתם, ובימי זיכרון ערכנו להם אזכרות. בשעת התפילה במוצאי חג ובמוצאי שבתות נאמרה תפילה לפני "ההבדלה" לכל חבר שנעקר משורותינו, וברבות הימים הלכה ונתארכה אמירת תפילה זו, בגלל ריבוי השמות. העלינו את זכרם והתפללנו להצלת חייהם, שהרי רק במקרים מעטים ידענו ברורות את גורל האסירים והמוגלים".
1
שאלות לדיון בכיתה:
- האם לפי דעתך יכלו יהודים בתקופת השואה להתאבל על מי שנרצח בתקופה זו? אם לא, מדוע? אם כן, כיצד?
- קראו את העדות שלפניכם וחשבו על מקומו של הזיכרון והאבל אצל אותן נשים?
- מי "נוכח" בתפילה זו?
- בדיון סביב שאלה זו, כדאי לנסות לחדד את הרגישות של התלמידים לתחושות של אותן נשים. כיצד הן הרגישו, ואת מי הן הרגישו איתן?
- איזה מקום יש לחברים שאינם נוכחים בקבוצה?
- מה יכולות להיות לדעתכם המטרות השונות לאמירת תפילה זו? חשבו האם האמירה היא רק כלפי אלו שאינם?
המטרה כאן היא להסב את תשומת לב התלמידים לתחושות של הנשים לגבי עצמן ועתידן. ייתכן שהנשים רואות את האמירה הזו כחובה משום שכך הן מרגישות שבעתיד אם הן תילקחנה, מישהו יזכור את שמם. פעולת אמירת הקדיש וזכירת השם מעניקה תחושה של שייכות קבוצתית, מישהו זוכר את אותו אדם, ומזכיר את שמו, מתוך כך שאותו אדם חסר לו.
- האם לדעתכם אמירת השמות היא 'כלי' להתמודדות אצל הנשים שבעדות?
כאן ניתן להחזיר את התלמידים אל אותן תשובות שנתנו בתחילת הדיון לגבי כלי ההתמודדות שהם מכירים, ולבחון במה המקור שלפניהם דומה לדברים אותם הם מכירים ובמה ייחודית דרך התמודדות זו.
לאחר שראינו נשים שפיתחו דרך ייחודית לזיכרון הנפטרים, נערוך דיון על תפילת ה"קדיש" ככלי להתמודדות עם אבל וכדרך הנצחה.
- קשרים - יחידות לימוד לשיעורי מורשת, "בר/בת-מצווה", בית הספר המרכזי להוראת השואה.
שרל נחמיה, בגיל ארבע עשרה בערך, אומר קדיש מיד לאחר שחרור וילנה, פונר, ליטא
מהו קדיש?
קדיש יתום היא תפילה הנאמרת על־ידי בני משפחה מקרבה ראשונה לזכרם של הנפטרים במשפחתם. הבן אומר קדיש בשלוש התפילות היומיות (שחרית, מנחה וערבית) ולאחר לימוד תורה במשך אחד עשר חודשים מזמן הפטירה של אחד מהוריו. לאחר השנה הראשונה, נקבע יום הפטירה לתאריך של זיכרון הנקרא 'יום השנה'. כל 'יום שנה' אומרים את הקדיש בשלוש התפילות. את ה'קדיש' אומרים בשפה הארמית משום שבתקופה בה חוברה תפילה זו רוב היהודים דיברו ארמית וזו הייתה השפה המובנת לכולם.
שאלות לדיון בכיתה:
- מהי המשמעות של המילה 'קדיש' לדעתכם?
- מהי לדעתכם משמעות תפילה זו?
- מהו לדעתכם תוכן תפילה זו?
ישנו הבדל בין תוכן למשמעות. לא כל מי שאומר את הקדיש מבין את משמעותן של המילים. הקדיש קיבל משמעות של תפילה הנאמרת על־ידי קרובי משפחה לזכר הנפטר. כדאי להסב את תשומת לב התלמידים להבדל זה בין משמעות שטקס, מעשה או תפילה מקבלים לעומת התוכן המילולי של הדברים הנאמרים בהם.
לפניכם החלק הראשון של הקדיש:
יתגדל ויתקדש שמה רבא; אמן בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה ויצמח פורקנה, ויקרב
משיחיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן
תרגום:
יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם אשר ברא כרצונו, וימליך מלכותו, ויצמיח ישועתו ויקרב
משיחו, בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן.
שאלות לדיון בכיתה:
- מדוע לדעתכם נבחרה דווקא תפילה זו להיאמר לאחר מות אדם קרוב?
- מה דעתכם על תפילה זו?
ההנחה העומדת בבסיס אמירת הקדיש לאחר מות קרוב משפחה היא שדווקא בשלב קשה כזה יש לחזור ולהזכיר כי האל הוא קדוש ועל אף הכעס, התסכול והעצב האדם ממשיך להאמין בו. בנוסף, מעבר לעידוד התלמידים להביע את דעתם כדאי לחדד אצלם את ההבחנה בין משמעות לתוכן ולמה הם מתייחסים כשהם מביעים את דעתם על ה'קדיש'.
לאחר הדיון בתפילת הקדיש, נעבור לעדותו של אריה חורש בה הוא מתאר את התמודדותו כנער עם הצורך לומר "קדיש" לאחר מות אביו.
אישה כותבת מכתב לפני עלייתה לרכבת גירוש, לודז', פולין
אריה נולד ברומניה, בשנת 1929. בקיץ 1941 נשלח לאזור טרנסטריסטריה שם שהה בגטו במוגילב ובמחנות שונים. לאחר שברח מאחד המחנות וחזר לגטו מוגילב שהה בגטו אצל משפחה יהודית עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום. ב 1945 עלה אריה לארץ-ישראל. הוא מספר בעדותו -
"אחרי שאמי ואחותי נפטרו, אז הייתה לי מין איזושהי תקווה, שאבי בכל זאת יישאר בחיים, ואיכשהו יחד נצליח לשרוד. אבל זה לא קרה, אבי נפטר. ולאחר יום, לא לקח יותר, החלטתי, אני חייב לשרוד! אני צריך לעשות את זה בצורה המהירה ביותר, ולברוח מהמחנה. אפילו אם יתפסו אותי ויהרגו אותי, אבל למעשה, יכול להיות שאם אשאר במחנה , גם אני הייתי הולך. רקמתי תכניות עם חברים שלי במחנה, פשוט קודם כל לברוח מהמחנה ולהגיע למוגילב, הגטו שבו היינו קודם לכן. תכננו שנשים לב מתי המשמרות של האוקראינים עוברים, ולאחר שהם עוברים, אז לנסות לזחול מתחת לגדר, לרוץ חמישה עשר מטרים עד לשטח התירס ולזחול בתוך התירס. בלילה הראשון קצת התלבטנו, והחלטנו לדחות את זה לעוד יום. למחרת, כשכבר היה חושך, אני הייתי הראשון שהחלטתי: אני זוחל החוצה.
וזחלתי בשקט מתחת לגדר, רצתי את הכמה מטרים ונכנסתי בשקט לשטח התירס. נשכבתי, ואז הם באו יתר שלושת הילדים. יצאנו מהמחנה. המשכנו ללכת בשקט בתוך שטח התירס, התרחקנו מהמחנה איזה מרחק . היינו מאוד עייפים ורעבים, התיישבנו והתחלנו לקטוף את הקלחים של התירס, הם עוד היו צעירים כאלה, רכים. ואכלנו כמה שיכולנו למלא את הבטן. ובסוף פשוט נרדמנו בתוך השטח...המשכנו ונחנו, המשכנו ונחנו. הגענו אל גטו מוגילוב הייתה שם גדר אבנים ומאחוריה גד תיל, שהייתה בה פרצה, קפצנו מעל גדר האבנים, ונכנסו דרך גדר התיל. נכנסנו לשוק והחלטנו כל אחד, לחפש בני משפחה, קרובים, מכרים, באיזושהי צורה להסתדר.
לי היו שני דברים, דבר ראשון, אמרתי, אני חייב למצוא בית כנסת. אני רוצה ללכת לומר קדיש. לא ידעתי בדיוק למה, אבל זכרתי שאבי אמר קדיש כשסבא נפטר. הסתובבתי בתוך השוק וראיתי יהודי אחד, ככה עם זקן. ניגשתי אליו ושאלתי אותו, והוא שלח אותי לבניין הוועד. שם אמרו לי "בוא, קודם כל, תאכל משהו ותשתה"…שתיתי כוס תה, והוא שאל אותי "יש לך איפה להיות? "אמרתי: "לא" אבל הדבר הכי חשוב, אני רוצה לדעת איפה בית הכנסת!
אז הוא אמר לי "תרד ברחוב הזה, אתה תגיע לבית, שם ישנה משפחה. הלכתי לשם, ישב שם יהודי עם שני בנים שלהם ודיברתי אתם ביידיש וברוסית… אז שאל אותי האבא אם אני יודע קרוא וכתוב בעברית, אמרתי לו "כן" והוא הוציא סידור תפילה ואמר לי "תתחיל לקרוא". התחלתי לקרוא את התפילה ואז הוא שאל אותי אתה בא מבית דתי?, מסורתי? אמרתי לו "מסורתי". ואני רוצה כל זמן שאני פה לבוא להגיד קדיש, כל בוקר וערב... אמרו לי אין שום בעיה".
2
שאלות לדיון בעקבות העדות:
- האם מצוינים בה דרכי התמודדות עם האבל?
- מהי המשמעות של אמירת הקדיש בשבילו?
- האם העד מתייחס לתוכן תפילת הקדיש?
- מה דוחף את אריה לברוח מהמחנה?
- מהן המטרות של כל אחד מהבורחים בהגיעם לגטו מוגליב? במה שונה מטרתו של אריה מאלו של חבריו?
- איך מסביר אריה את הרצון החזק שלו לומר קדיש?
- למה אריה היה צריך בית כנסת בשביל לומר קדיש? האם לדעתכם היה הבדל אם הוא היה אומר קדיש לבד, בחוץ? אם כן, מהו?
- מה לדעתכם הייתה ההשפעה של אמירת הקדיש על אריה?
- באילו חלקים של הסיפור מרגיש אריה בודד, ובאילו חלקים הוא מצליח להפיג את הבדידות?
ניתן לראות בעדות כי אריה מייחס את הבריחה שלו למוות של אביו והרצון שלו לשרוד לעומת מה שקרה לשאר המשפחה.
כדאי להסב את תשומת לב התלמידים לדבריו של אריה: "הגענו לשוק והחלטנו כל אחד, לחפש בני משפחה, קרובים, מכרים, באיזושהי צורה להסתדר. לי היו שני דברים, דבר ראשון, אמרתי, אני חייב למצוא בית כנסת. אני רוצה ללכת לומר קדיש". ניתן לראות שאריה מקשר את הצורך של חבריו במציאת משפחה לצורך שלו לומר קדיש. כל אחד מהם מחפש את הקשרים והעוגן שלו מה שמדרבן את אריה להתפלל לזכר משפחתו.
השאלות האחרונות מתייחסות לפרשנות של התלמידים לסיפור. עם זאת ניתן לראות כיצד אריה מייחס את הצורך שלו לומר קדיש לצורך בהמשכיות של המסורת בכלל והמנהגים של המשפחה בפרט. את הקדיש יש להגיד בתנאים מסוימים, של מניין (מניין- לפחות עשרה גברים שעברו את גיל בר המצווה). הציבוריות של הקדיש מאפשרת לאדם לא לעמוד לבדו מול האבל אלא הוא משתף עוד אנשים היכולים להוות קבוצה שתתמוך בו.
אריה לא מכיר את המילים של התפילה לפני שהוא מגיע לבית הכנסת, ומתמקד במשמעות של עצם אמירת הקדיש. תוך כדי תקופת השואה עלה פעמים רבות הצורך להמשיך ולקיים את המסורת ולא לשנות את דרכי החשיבה הקודמות. אריה ראה את אביו אומר קדיש לפני המלחמה וחונך כי עליו לעשות כן. לכן, כשאביו נפטר, הוא מחליט למצוא דרך לומר עליו קדיש. אריה, שנותר לבדו, מחפש קשר למשפחתו שאיננה איתו ומתמודד עם הצורך לשרוד ולשמור על הזיכרון. נראה כי עצם אמירת הקדיש ממשיכה את המסורת של משפחתו, מאפשרת לו לעסוק בזיכרון המשפחה ומהווה דרך להתמודדות עם האבל בתקופת השואה.
- ארכיון יד ושם O.3/11780.
