מערך שיעור בנושא: קירות מספרים - חיי התרבות והרוח בגטו וילנה

לאחר שחרור וילנה, בשלהי הקיץ של 1944, חזרה להריסות הגטו קבוצה של פרטיזנים יהודים שיצאו בזמן המלחמה מהגטו ליערות. בינות להררי אשפה ומקומות מחבוא שונים הם מצאו וחילצו חומר תיעודי יקר ערך על חיי הגטו, שכלל יותר מ-200 כרזות רחוב. ביחידה זו בחרנו להתמקד בשמונה כרזות ולנסות ללמוד על חיי התרבות והרוח בגטו כפי שאלה משתקפים מהן.

שלא כבמערב פולין, בה הוקמו רוב הגטאות לפני תחילת הרצח ההמוני של היהודים, מדיניות הרצח של הגרמנים בשטחי ברית-המועצות, דוגמת גטו וילנה, החלה לפני הקמת הגטאות והמשיכה גם בזמן קיומם. וכך מיומו הראשון התקיים גטו וילנה בצלו המאיים של המוות. על רקע מציאות זו, עיון בכרזות הרחוב שנמצאו, על תכניהן ואופן עיצובן, חושף את חיי התרבות והרוח המגוונים שהיו בגטו וילנה, אשר מלבד הניסיון ליצור אווירה חיובית ושגרה מתמשכת שיקפו התרסה אל מול החידלון.

עם זאת, אין הכרזה אלא הזמנה לבוא ולהשתתף באירוע זה או אחר, ואין היא מלמדת כיצד נתקבלו הדברים על דעתו של הציבור. כדי להציג את התמונה המורכבת במלואה הבאנו בערכה המצורפת זיכרונות ועדויות מימי הגטו, המלמדים על האופן שהציבור קיבל את הדברים. אין לראות בניסיון לקיים חיים של שגרה דרך סלולה וברורה המקובלת על הכול.

לאמתו של דבר, קיום שגרת חיים במציאות זו היה במובנים רבים פריצת דרך שלוותה בלבטים אישיים ובוויכוחים ציבוריים. העדויות המובאות מציגות מנעד רחב של קולות שרווחו בנושא זה ומשקפות את הלך רוחה של אוכלוסיית הגטו, את דרכי ההתמודדות של הציבור ואת יכולת העמידה שלו.                                                         

מטרות היחידה:
ללמד על גטו וילנה ולחשוף את פניה המגוונות של החברה היהודית בגטו.
לחשוף בפני התלמידים את קיומם של חיי התרבות והרוח במציאות של כאוס וחידלון, מתוך ניסיון להאיר את משמעותה ועוצמתה של יצירה ואת כוחות הנפש שנדרשו לשם כך.

מבנה היחידה:

1. פתיחה: עדות על החיים והלך הרוח בגטו וילנה
2. פעילות: עבודה קבוצתית סביב כרזות רחוב מגטו וילנה
3. סיכום: דיון במשמעותה של יצירה בצל המוות באמצעות עבודתו של שמואל בק.
4. נספח היסטורי

עבודה קבוצתית סביב כרזות רחוב מגטו וילנה
לאחר שחרור וילנה, בשלהי הקיץ של 1944, חזרה להריסות הגטו קבוצה של פרטיזנים יהודים שיצאו בזמן המלחמה מהגטו ליערות. בינות להררי אשפה ומקומות מחבוא שונים הם מצאו וחילצו חומר תיעודי יקר ערך על חיי הגטו, שכלל יותר מ-200 כרזות רחוב. הכרזות האלה הן עדות לחיי התרבות והרוח בגטו וילנה. כבתמונת מראה, הן משקפות את הניגודים שהתקיימו זה לצד זה בחיי הגטו: טוב ורע, ייאוש ותקווה, הקרבה עצמית לצד מלחמת הישרדות. חיים אלה על כל מורכבותם התנהלו בצל הרצח המתמשך של עשרות אלפים מיהודי הגטו בפונאר.

מומלץ לחלק את הכיתה לקבוצות, שכל אחת מהן תתמקד בשתיים-שלוש כרזות ותדון בסוגיות הקשורות בכל כרזה בעזרת עיון במקורות ומענה על שאלות.

הפעילות סביב הכרזות תתמקד בתחומים האלה:

• כרזה 1: קונצרט "משמר השער" - פעילותו של התיאטרון בגטו והפולמוס שהתעורר בעקבות זאת בשאלה אם יש מקום לפעילות תרבותית ציבורית בשעה שאלפי בני אדם נרצחים בפונאר הסמוכה.

              בהקשר זה עולה סוגיה נוספת: האם בכוחה של פעילות תרבותית להשכיח את מציאות המוות בגטו, ולו לשעה קלה?   

• כרזה 2: הרצאות לצעירים - למחנכים ולחינוך הנוער בגטו היה תפקיד מיוחד במציאות ההשמדה: להגן על נפש הצעירים נוכח אימי הרציחות. מעבר לכך, בהכשרת הנוער לחיים בוגרים בעתיד היה ביטוי לאמונה שאפשר לשרוד ולתקווה שהמלחמה תסתיים.

             הדיון בכרזה מעלה את המציאות הדואלית של נוכחות טוב ורע בגטו, מציאות הבאה לידי ביטוי, למשל, בשיר שנכתב לזכר מירה ברנשטיין.

• כרזה 3: תחרויות ספורט - הקמת מגרש ספורט בגטו עוררה תגובות שונות. היו שראו בכך אמצעי להעלאת המורל וביטוי לרצון להיאחז בחיים על–אף הכול. מנגד היו שטענו כי פעילות ספורטיבית מעמעמת את המציאות ואת סכנת ההשמדה היום–יומית. בשל אי הבנת המצב לאשורו אנשים לא חשים בצורך לקום ולהתנגד וממילא אין מוטיבציה למרד.

• כרזה 4: הגרלת לוטו - הגרלת הלוטו שנערכה כפעילות סעד חברתית היא השקעה כספית בציפייה לרווח בעתיד. השתתפות בהגרלה כזו בתנאים ששררו בגטו וילנה, במציאות של חוסר ודאות ולנוכח השמועות על הנעשה בפונאר, יש בה כדי להעיד על ראייתם של תושבי הגטו את ההווה ועל תקוותם לחיים בעתיד.

            ייתכן שייעוד כספי ההגרלה ל"עזרת חורף" )ארגון סעד בגטו שעסק באיסוף בגדים לנצרכים( היה גורם בעל משקל ברכישת הכרטיסים.

• כרזה 5: מסיבת חנוכה; כרזה 8: תפילת יום כיפור - הדיון בקיום חגי ישראל ייעשה תוך עיסוק בשאלה מה השתמר ומה השתנה ביחס לתקופה שלפני השואה, ומה משמעות הדבר. הדיון מעלה שאלות בדבר משמעות קיום המסורת היהודית במציאות חסרת התקדים של הגטו.

את חגי ישראל חגגו כל הקבוצות החברתיות, הדתיות והפוליטיות בגטו. כל אחת מקבוצות אלה חגגה אותם על–פי דרכה ובהתאם לתפיסת עולמה, אולם המשותף לכולן היה שבגטו קיבלו החגים                  המסורתיים פן נוסף, חדש ואקטואלי, ואף העניקו משמעות לחיי היום–יום

            הדיון בשתי הכרזות נסב על שני חגים: חנוכה ויום הכיפורים, ועל משמעותם הישנה– חדשה בגטו.

• כרזה 6: כרזת מאה אלף הספרים - הנתונים המפתיעים על הרגלי הקריאה בגטו יכולים לשמש פתח לדיון על משמעותה של קריאת ספרים בגטו, תוך בחינה של סוגי הספרים שנקראו ושל מגוון הקוראים.

        כפי שעולה מהעדויות המצורפות, קריאת ספרים בתנאים של גטו וילנה אפשרה לקוראים להתכנס לתוך עולם פנימי ויצרה תחושה מסוימת של חופש. במובן מסוים הייתה בכך גם מעין התרסה נגד     מציאות הכליאה בתוך גדרות הגטו ונגד הניסיון לנתק את היהודים מן העולם.

• כרזה 7: הרצאות בנושאי רפואה - לאורך כל ימי קיומו של הגטו המשיכו נשים ללדת ורופאים התמידו במאמציהם להציל חיים ואף ראו חשיבות בהמשך התפתחותם המקצועית ובהרצאות לתושבי הגטו בענייני רפואה פופולריים. הדיון בכרזה זו נסב סביב השאלות האלה: מדוע היה חשוב כל כך לרופאים לקיים הרצאות פופולריות בנושאי רפואה למרות הוודאות שהגטו יחוסל? מה משמעותה של הצלת חיים במציאות של השמדה? מה הטעם בלידות וביצירת חיים במציאות זו?

ריבה רייכל מתארת את חודשי הכיבוש הראשונים בווילנה