מיועד לתלמידי החטיבה העליונה
משך הפעילות: 90 דקות
כ-30 אלף חיילים וחיילות יהודים מבני היישוב היהודי בארץ ישראל התגייסו לצבא הבריטי, החל בספטמבר 1939, לאחר משא ומתן ממושך שניהלו ראשי היישוב עם שלטון המנדט הבריטי ששלט בארץ, וזאת במטרה להילחם בגרמניה הנאצית. בספטמבר 1944, חמש שנים אחר כך, ולאחר שחיילים מבני היישוב השתלבו בחילות השונים של הצבא הבריטי, הוכרז על הקמתה של ה"חטיבה יהודית לוחמת", הידועה גם בשם "הבריגדה העברית". עם סיום המלחמה והמפגש של חיילים אלה עם שארית הפליטה השתנו היעדים והאתגרים של החיילים הארצישראלים ועברו מלחימה לפעולות למען שיקום הניצולים ועלייתם ארצה.
מערך שיעור זה עוסק במפגש של חיילים אלה עם שארית הפליטה ובהשפעתו ההדדית עליהם, וכן נשים דגש על אחד המבצעים המיוחדים של הבריגדה, "מבצע הכפילים". במסגרת מבצע זה הוחלט על הישארותם של 130 חיילי בריגדה שוויתרו על זכותם לחזור הביתה עם פירוק החטיבה על ידי הבריטים, כדי להמשיך את הפעילות בקרב שארית הפליטה. במקומם עלו ארצה ניצולי שואה שנשאו את זהותם ולבשו את מדיהם.
התנדבות היישוב היהודי בארץ ישראל לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
התנדבות היישוב היהודי בארץ ישראל לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
תגי יחידה של הבריגדה היהודית ודיסקיות של שמואל גפני מקיבוץ משמרות, שהתגייס להילחם בנאצים.
איטליה, בית קברות של חיילים מן הבריגדה היהודית שנפלו בקרב. על הקברים הוצבו מגיני דוד.
"המלחמה שהוטלה עכשיו על בריטניה הגדולה היא מלחמתנו, וכל עזרה שיהיה ביכולתנו וברשותנו להושיט לצבא הבריטי ולאומה הבריטית - ניתן בנפש חפצה..."
כבר בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה, שפרצה באחד בספטמבר 1939, החלה הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל, והסוכנות היהודית בראשה, ללחוץ על ממשלת בריטניה לגייס צעירים מבני היישוב ללחימה בגרמניה הנאצית. נשיא ההסתדרות הציונית העולמית חיים ויצמן ומשה שרת (שרתוק), ששימש כראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ניהלו משא ומתן ארוך עם הממשלה הבריטית בדבר הקמת צבא יהודי בארץ ושילובו בצבא בריטניה. יש לציין כי המשא ומתן בין הסוכנות היהודית לבין הממשל הבריטי החל כשנה וחצי לפני פרוץ המלחמה בעקבות המרד הערבי. מהיישוב היהודי, שמנה באותה תקופה כ-500 אלף איש, התנדבו לכל הזרועות של הצבא הבריטי כ-30 אלף איש ואישה, שחשו חובה להצטרף למלחמה בהיטלר ובצבאו.
בספטמבר 1944 הוקמה הבריגדה היהודית, חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה ממתנדבים יהודים מארץ ישראל. הבריגדה כונתה "חטיבה יהודית לוחמת" או חי"ל (Jewish Brigade Group) ומנתה כ-5,000 חיילים. לחטיבה היה דגל עברי, ועל מדי חייליה מגן דוד צהוב על רקע כחול-לבן. חיילי הבריגדה היהודית העידו שההחלטה על מגן דויד צהוב התקבלה בשל הצורך להתנגד להשפלה שסימל הטלאי הצהוב ולהתריס כנגדה, ולהופכו לסמל של גאווה לאומית. הבריגדה הורכבה מחיילים ששירתו ביחידות העבריות, מחיילים יהודים מיחידות בריטיות שביקשו העברה מיחידותיהם וממתנדבים נוספים מבני היישוב.
שלושה גורמים עיקריים השפיעו על הבריטים להיענות לבקשת היישוב להקים חטיבה יהודית:
- בהקמת הבריגדה הועבר הדגש מלחימה של כוח לוחם שנועד בעיקרו להילחם בארץ ללחימה של כוח צבאי שיילחם באירופה.
- בתקופה זו (ספטמבר 1944) קשה היה לדחות את רצונם של היהודים להילחם בגרמנים משום פרסומן של ידיעות רבות על רצח היהודים באירופה, ובשל דחייתן החוזרת והנשנית של בעלות הברית לבקשתו של היישוב היהודי בארץ לפעולות הצלה.
- הבריטים ראו יתרון בכך שהיחידות העבריות יימצאו רחוק מן הארץ בתום המלחמה, בשל חשש מהתפרצות מהומות בין יהודים לערבים.
להקמת הבריגדה הייתה חשיבות לאומית רבה. היא נתפסה כתשתית להקמת צבא יהודי שיהווה חלק מן המדינה העתידה לקום. הייתה זו המסגרת הגדולה ביותר של מתנדבים יהודים מארץ ישראל ששירתו בצבא הבריטי. מרבית חייליה ומפקדיה היו מבני היישוב היהודי בארץ, עם הווי עברי וסמלים ציוניים.
חיים דן, חייל בחיל הרגלים בצבא הבריטי, מתאר בעדותו את תחושותיו לקראת המעבר מיחידתו בצבא הבריטי לבריגדה:
"אי הכח לתת ניב לפרפורי-הנפש המלווים אותך עם היציאה מן הארץ, עם הפרידה מכל מה שיקר לך?... רואה אני לא מעט מכשולים בדרכינו החדשה, ואף על פי כן, על אף הפקפוקים המכרסמים – תקוות לוחשות בלב... כי מן הצער והכאב וכיליון הנפש ייחצב עוד משהו גדול... הן כל אחד מהציבור אשר בגדודים עמד עכשיו לפני הכרעה נפשית-פנימית. דומה, כאילו עמד לפני החובה להתגייס עכשיו מחדש... בעבר היו דברים כאלה נתקלים ודאי בתוכנו במעצורים ובסיבוכים. הפעם נפלו על תלמי לבבות פתוחים".
5
1.10.1944
חיילי הבריגדה הפליגו לאיטליה באוקטובר 1944, ונלחמו נגד הצבא הגרמני. היחידה אף ספגה אבדות, ולאחר כניעת גרמניה הועברה לטרויזיו בקרבת גבול איטליה-אוסטריה. בחודשים האחרונים למלחמה, ובעיקר עם סיומה, פגשו החיילי הבריגדה את ראשוני השורדים.
- שאול אביגור, יהודה סלוצקי, גרשון ריבלין, קיצור תולדות ההגנה, ההוצאה לאור של משרד הביטחון הקריה תל-אביב, 1978, עמ' 359-358.
- יואב גלבר, ההתנדבות לצבא הבריטי, דע תולדות היישוב, מרכז ההסברה, שירות פרסומים, 1984.
- "לדעתי, הולם מאוד שיחידה יהודית מיוחדת מאותו גזע שסבל עינויים בל יתוארו בידי הנאצים, תזכה לייצוג כיחידה נפרדת בין הכוחות שנאספו להכנעתם הסופית" (וינסטון צ'רצ'יל 20.9.1944)
- שם, עמ' 26.
- חיים דן, ממדבר מצרים ועד מינכן, עם עובד – תרבות וחינוך, 1972, עמ' 13-11.
מפגש החיילים המשחררים עם הניצולים
מפגש החיילים המשחררים עם הניצולים
איטליה, חיילי הבריגדה היהודית עוזרים לילדי המחנה לאחר המלחמה
על המפגש עם הניצולים כתב ג'יימס רוז, חייל בצבא ארצות-הברית:
"…חיילים ותיקים, שהורגלו במראות של מוות מסביבם היו המומים ממה שהתגלה לנגד עיניהם… שחררנו אלפי אסירים חולים ומזי-רעב. הם היו עור ועצמות ועיניהם היו שקועות בארובותיהן. לא היה להם כוח לעמוד. הם הסתכלו עלינו במבטים בוהים, ולא הבינו כלל שהם חופשיים. נתנו להם מזון שהיה אתנו, אך זו התבררה כטעות, מכיוון שהם לא היו מסוגלים כלל לעכל מזון מוצק… בשלב זה הייתי מוכן להרוג כל גרמני. מעולם לא אחז בי זעם כה גדול. תגובת החיילים הלא-יהודים היתה דומה לשלי".
6
שאלה לדיון:
- מדוע המפגש עם הניצולים היה כה מטלטל עבור החיילים?
יש להדגיש שהחיילים נפגשו עם הניצולים אחרי חודשי לחימה שבהם נתקלו באיימי המלחמה ובאובדן חבריהם, ובכל זאת תגובתם הייתה כה נסערת. הפער בין הידיעות על המתרחש באירופה לבין מפגש עם המציאות והפנמה אמיתית של מצב הניצולים וגודל החורבן, היה פער כה גדול ובלתי נתפס, עדי כי הוא גרם לחיילים להגדיר מחדש בעבור עצמם את המניעים להשתתפותם במלחמה, אתגרים, התמודדויות ויעדים חדשים.
מצב הניצולים ביום השחרור
על מנת להבין את עוצמת הרגשות של החיילים חשוב להבין את מצבם של הניצולים. ראשיתה של שארית הפליטה היו כ-50 אלף יהודים מאסירי מחנות הריכוז בגרמניה ובאוסטריה. רוב-רובם של משוחררים אלה הוצעדו מערבה בחודשים האחרונים של המלחמה במה שכונה צעדות המוות לגרמניה ולאוסטריה. במהרה נוספו אליהם פליטים יהודים רבים שבאו בזרם הבריחה ממזרח אירופה, בעיקר מיהודי פולין, וכן ניצולים רֵפַּטריאַנטים שפנו מערבה מברית- המועצות, ופליטים מצ'כוסלובקיה, מהונגריה ומרומניה. בשלהי 1946 הוערך מספרם של הניצולים היהודים העקורים בכ-250 אלף.
קלמן גוכמן תיאר את מצבו הפיזי והנפשי מיד עם השחרור:
"אני חופשי, אך מי אני עכשיו? מה נשאר ממני? אני חלש וחולה. איני יכול לפסוע יותר ממטרים אחדים בלי לנוח, רגליי מלאות פצעים שאינם מגלידים ומי יודע אם אי פעם יגלידו, זיכרוני ניטשטש לגמרי, וראשי מעורפל. האם אשוב להיות אדם רגיל ככל האנשים?"
8
ניצול השואה מרדכי לזר שב לעיר מולדתו מזריץ' וסיפר על האובדן האישי ועל ההכרה שבאה אחרי השחרור בדבר גודל האסון שפקד אותו ואת העם היהודי:
"הגעתי למזריץ', ונשימתי נעצרה בקרבי. אחז בי כאב איום. התפתלתי כתולעת מרוסקת, והתייפחתי בבכי מר. תקפו אותי עינויי-נפש שמעודי לא ידעתי כמותם, דיכאו אותי, מעכו וקרעו את לבי, הטילו אותי לקרקע - ובכן, אני יודע: משפחתי נספתה... אולם דבר אחד לא הבינו חושיי, לא תיארתי לעצמי בדמיוני: כי נהרגו כל יהודי עירי מזריץ', כי אמנם הושמדו יקיריי, כי אשתי הנערצת לא תעמוד עוד לימיני, כי לב בני היחיד, היקר, אינו פועם עוד... המחשבות הללו מילאו את לבי. לבי שתת דם בלי הפוגה, ונפשי הדואבת לא נתנה לי מנוח. זעם, מרירות, אין-אונים וייאוש התפרצו מלבי. היש תנחומים עלי אדמות לכאב זה? היש מרגוע לנפשי הדואבת?"
9
שאלה לדיון:
- מדוע דווקא אחרי השחרור היה השבר גדול כל כך, ובמה הוא בא לידי ביטוי?
תחושות האובדן, הייאוש והריקנות לא הותירו מקום לדבר. עם השחרור היו מרבית הניצולים תשושים עד מאוד בגופם, וחשו בודדים ואבודים לאור גודל האסון שפקד אותם ועוצמתו. יהודים אלה היו עדים במשך שנים לשקיעתן של קהילות, לרצח המוני ולאובדן יקיריהם.
המפגש בין שארית הפליטה לבין החיילי הבריגדה
החיילים הראשונים מן הבריגדה ומן היחידות העבריות האחרות בצבא הבריטי שנפגשו עם ניצולים יהודים היו אלה שעזבו על דעת עצמם את יחידותיהם בחודשים מאי-יוני 1945 ויצאו לחפש אחר קרובי משפחה. עשרות חיילים אלה הביאו עמם בשובם ליחידותיהם מידע חשוב על מקומות ישיבתם של השרידים באירופה ועל מצבם.
הסופר חנוך ברטוב , חייל בבריגדה היהודית, תיאר את מפגשו עם ניצולי שואה לאחר השחרור:
"...גם הם החלו מספרים, כאיש אחד, הרבה, מהר, נדחקים אלי כתינוקות, נוגעים בי, חובשים את כובעי, מבקשים לנסות על גופם את החגורה שלי. מספרים, לא מספרים. לא אחזור ואספר היום... מה שגילו לי הילדים הצוחקים באותו יום יוני ירוק וצונן שבאלפים האיטלקיים. הם צחקו בספרם, ואני הלכתי הלוך והתמעט והמילים גירדו את גופי כמסמרים חלודים..."
12 "...לעולם לא אשכח את ההתרגשות שאחזה בי כאשר נפגשנו עם קבוצת פליטים ליד גנץ. הפליטים פרצו בבכי ובקריאות התפעמות למראה המשאיות עם סמל הבריגדה, הם חבקו אותנו ולטפו את המדים ואת סמל הבריגדה עם המגן דויד..."
חיים דן, חייל בחיל הרגלים בצבא הבריטי ובהמשך חייל בריגדה, כותב:
"עתה חזרתי מפגישה עם פליטים חדשים. אין מילים לתאר את הפגישה שאפפה את כולנו. הכל היה כאי למען השעה הזאת!"
13
זאב הרינג, חייל הבריגדה, כותב:
"בפגישה הראשונה קם דבר! בשערי המחנות, בעוד ריחף בהם צל המוות, נכרתה ברית אחים שלא יכלו לה שום כוחות, לא מבחוץ ולא מבפנים! בפגישה המזעזעת והמסעירה את עמקי הנפש נתגלה רצון החיים של שארית הפליטה..."
ניצול השואה ושופט בית במשפט העליון (בדימוס) משה בייסקי תיאר את תחושותיו במפגש הראשון עם חייל בריגדה:
"אחר צהרים אחד, אנו שוכבים בצריף על הדרגשים ללא מעש... ופתאום נשמעת דפיקה בדלת, ונכנס חייל אנגלי, שלתדהמת כולנו התברר שעל שרוולו תלוי סמל מגן-דוד, הוא אומר לנו בעברית 'שלום'. מה שקרה אתנו באותו הרגע קשה ובלתי אפשרי לתאר במילים. ידענו שיש יהודים בצבא האמריקני, הרוסי ובצבאות האחרים, אבל אף פעם לא פגשנו או חלמנו על חייל יהודי עם סמל מגן-דוד... ופתאום הוא מגלה לנו שמעבר לגבול חונה בריגדה שלמה של חיילים יהודים מארץ ישראל... פתאום התברר שיש לנו לאן ללכת, הנה יש לך מטרה. יש לך כיוון... כל מי שינסה לתאר רגשות אלה ייתקל בקשיים. זה היה האירוע הגדול ביותר החזק ביותר". ...הגענו לאיטליה... גם כאן לא אנסה לתאר את ההרגשה ואת ההתרגשות – להגיע ליחידה של חיילים יהודים ולהיות מוקף בחיילים ארץ-ישראלים, לקבל ארוחת ערב יחד עם אנשי צבא, והנה – אתה בתוך עמך... ביום שישי ניגש אלי חייל מבוגר במכנסיים קצרים ואמר לי: 'אם אתה לא עייף, בוא נשוחח קצת'. ה'קצת' הזה נמשך עד ארבע וחצי לפנות בוקר... הוא רצה לדעת בפרוטרוט מה אירע שם... הרגשתי שאני פורק מעלי את המועקה ומעמיסה על כתפיו".
14
ניצול השואה לוי גולדברג תיאר אף הוא את המפגש עם חייל בריגדה לאחר שחרורו:
"כשהשתחררתי ב-1945 הייתי בן 35 ושקלתי 30 קילו, הייתי עור ועצמות. האמריקאים הכניסו אותי לבית חולים בלינץ (אוסטריה). שם הייתי חודש, חודש וחצי עד שבאתי בחזרה. כשיצאתי מבית החולים דבר ראשון ניגשתי, ראיתי מכונית עם מגן-דוד, אז ידעתי שזה מוכרח להיות יהודים. הגעתי ושאלתי מי הוא והוא אמר לי שהוא מהבריגדה, הוא שאל אותי: "מי אתה?" וסיפרתי שאני אחד מהם. התחלנו שנינו לבכות ולהתחבק. אני דברים כאלה לא יכול לספר, שנינו התחלנו להתחבק ולבכות והוא סיפר לי שבבריגדה יש מקום, ושמשתדלים להביא את היהודים שניצלו לפלשתינה".
15
שאלה לדיון:
- איזו משמעות הייתה לעצם המפגש בין החיילים היהודים לבין חיילי הבריגדה, בפרט עבור הניצולים?
חיילי הבריגדה שהחלו לפעול במחנות העקורים, העלו את מורל הניצולים וסיפקו סעד רוחני בעבורם. הם התהלכו במחנה במדיהם הנושאים מגן דוד, רכובים על משאיות עם סמל הבריגדה, ובעבור הניצולים הם היו לסמל חי של ארץ ישראל ושל הגאווה היהודית הלאומית. בשנות המלחמה, ובעיקר עם סיומה, חשו הניצולים כי אין עוד עם יהודי אלא רק יהודים פזורים, בודדים ומיותמים, שאינם מהווים עוד קהילה או גוף לאומי. נוכחות חיילי הבריגדה כגוף יהודי ולוחם הייתה עבור הניצולים משום בסיס לתקווה, סיבה להשתקם וחיזוק הרצון להשתייך. פעמים רבות מצאו הניצולים אוזן קשבת אצל החיילים, גם עבור צורכיהם הפיזיים, אך גם עבור מצוקותיהם הנפשיות וסיפורם האישי. החיילים ראו בפעילותם בקרב הניצולים שליחות לאומית, ופעלו באופן ספונטני ומתוך יוזמה אישית, מסירות רבה ותושייה. פעילותם היוותה את התשתית לבואם של השליחים האזרחיים שהגיעו בהמשך מארץ ישראל.
"צריך הייתי לומר לעצמי: מי אני? אני פרובנציאל מקדמת אסיה שבא לאירופה ופגש אנשים זרים ומוכן לתת להם קצת לחם, שוקולד, שמיכת... אבל זה לא הוא. או שאני הם והם אני. וכל הסיפור על הכנענות והצברות והאחרות הוא הבל ורעות רוח. ופתאום הביא אותי לידי שהבינותי מה תפקידי בעצם, למה אני ארצישראלי? מה תפקידי? תפקידי להיות איתם. זה הרגע זו הצומת שבו אני צריך להיות יהודי".
חנוך ברטוב
שאלות לדיון:
- למה מתכוון חנוך ברטוב באמירה "זו הצומת שבו אני צריך להיות יהודי"? מדוע דווקא עכשיו (הלוא הוא יצא להילחם כיהודי)?
- במה באה לידי ביטוי התפיסה החדשה?
- עדות במוזיאון השואה בוושינגטון: Holocaust Encyclopedia: Liberation of Nazi Camps, Washington, D.C.: United States Holocaust Memorial Museum/https://www.ushmm.org/wlc/en
- שארית הפליטה, מרכז המידע "אודות השואה", יד ושם, בית הספר המרכזי להוראת השואה.
- קלמן גוכמן, פגישת מחזור, 1984, עמ' 206.
- מרדכי לזר, להישרד ולספר, 1990, עמ' 197-196.
- ישראל גוטמן, "שארית הפליטה – בעיות והבהרות", בתוך: ישראל גוטמן ועדינה דרכסלר (עורכים), שארית-הפליטה 1948-1944 ,יד ושם, תשנ"א, עמ' 463-462.
- יואב גלבר, "המתנדבים הארצישראלים ושארית הפליטה", בתוך: ישראל גוטמן, שארית הפליטה 1948-1944, עמ' 61.
- חנוך ברטוב, פצעי בגרות, 1965, עמ' 142, 130.
- חיים דן, ממדבר מצרים ועד מינכן, עם עובד – תרבות וחינוך, עמ' 65.
- אהרון חטר ישי, הבריגדה ושארית הפליטה, איגוד החיילים המשוחררים בישראל, עמ' 185-184.
- מעדותו של לוי גולדברג, ארכיון יד ושם O.3/10122.
תפקידי חיילי הבריגדה בקרב ניצולי השואה
תפקידי חיילי הבריגדה בקרב ניצולי השואה
בלגיה, בריסל, שלט הכוונה למרפאה עם סמל של הבריגדה היהודית והצלב האדום
פירנצה, איטליה, חיילי הבריגדה היהודית מלווים את ילדי המחנה. ברקע: בית הכנסת של פירנצה
איטליה, אנשי הבריגדה היהודית מלמדים עברית בבית הספר היהודי במחנה לאחר המלחמה
איטליה, ברי, חייל ארצישראלי מלמד ילדים יהודים עברית בבית ספר של הכשרת "ראשונים", 1944
כבר באוקטובר 1943 היו באיטליה למעלה מאלף חיילים ארצישראלים, ומספרם גדל עוד במשך השנה. עם בואה של הבריגדה לאיטליה בנובמבר 1944 היה מספרם כרבבה. לא כולם עסקו בסיוע לניצולים, אך רבים התגייסו למטרה זו, ומאות אחרים כיסו על פעולותיהם הבלתי חוקיות. הם איתרו ניצולים בערים ובמחנות ששוחררו, קיבלו את הפליטים שהגיעו לאיטליה, הושיטו סיוע חומרי ושימשו להם לפה בקשר עם הממשל הצבאי של בעלות הברית.
מנהיגי היישוב ראו את איטליה, שהייתה בחלקה כבר משוחררת, כמקום שיארגן את פעילות החיילים הארצישראלים בקרב שארית הפליטה. כבר בפברואר 1944 הוקם "המרכז לפליטים" בקיבוץ בארי. כמה חודשים אחר כך הועבר המרכז לרומא.
מעבר לתרומתם בשדה הקרב, אחרי המפגש עם שארית הפליטה אנשי הבריגדה נתנו את דעתם על הצורך לעבוד בקרב הניצולים בתחומי ההתארגנות והסעד, ולמנוע את החזרתם של העקורים לארצות מוצאם. מעל לכול כיוונו את מעשיהם ליצירת קשר בין הניצולים לבין ארץ ישראל, וראו בציבור הניצולים עתודה פוטנציאלית לעלייה.
על תחושת ייעוד ושליחות ציונית ויהודית שפיעמה בקרב חיילי הבריגדה ניתן ללמוד מעדותו של חייל הבריגדה אוריאל ישראלי:
"ברור היה לבריגדה כי המשימה העיקרית עתה, מעבר למטלות הצבאיות, הינה סיוע ותרומה לטיפול בשארית הפליטה עד להעלאתה ארצה. הפעולות נעשו בסודיות גמורה, מתחת לאפם של הבריטים הוקמה תשתית ארגונית, שדאגה להעביר רבע ממנות המזון של הבריגדה היהודית לטובת הפליטים והעקורים. חיילי הבריגדה עזרו באיתור יהודים, ריכוזם והעברתם מערבה בנתיבי הבריחה." "הצטרפתי לשליחי ההגנה – אנשי הבריחה – תחילה בצפון איטליה ואחר כך באוסטריה. ליווינו שיירות של פליטים בלילות, בשלג, במעברי הרים – בניהם נשים, ילדים וזקנים. רובם נשאו עימם את צרור רכושם האחרון. לא פעם ולא פעמיים כשל כוחם בהליכה הרגלית הארוכה והם נאלצו להשאיר את הצרור המועט, היחיד, בדרך. הלב נשבר למראה כאבם, אבל לא יכולנו לעזור הרבה חוץ מלתמוך, לדרבן ולדחוף אותם קדימה."
חיילי הבריגדה עסקו גם באיסוף של ילדים יהודים מידי משפחות נוצריות וממנזרים והקימו עבורם מוסדות חינוך. הם ייחדו את כל מרצם לפעילות חינוכית, להכשרות ולתוכניות לנוער.
הבריגדה התוותה במידה רבה את כיוון תנועת הבריחה, והחיילים הם שאפשרו לתנועה לנוע בארצות הכיבוש בין אזורי הכיבוש באוסטריה לבין אלה שבגרמניה. הם גם שהובילו את המעפילים לאוניות, ציידו את האוניות במזון, בתרופות, בחגורות הצלה, בדלק ובכל שאר הפריטים הנחוצים להפלגה.
לסיכום, המטרות העיקריות שעמדו בפני הבריגדה היו שיקום ועלייה. הם נמנעו מכל מעורבות פוליטית. גישה לא מפלגתית זו רק הוסיפה להערכה הרבה שרחשו הניצולים לחיילים, אשר נחשבו בעיניהם לנציגיו האמיתיים של היישוב.
- יואב גלבר, "המתנדבים הארצישראלים ושארית הפליטה", שארית הפליטה 1948-1944, עמ' 57.
- חגית לבסקי, לקראת חיים חדשים. ניצולים ועקורים בברגן-בלזן ובאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, 1950-1945, מאגנס, 2005, עמ' 94.
- ישראל גוטמן, "שארית הפליטה – בעיות והבהרות", שארית הפליטה 1948-1944, עמ' 466.
- יואב גלבר, "המתנדבים הארצישראלים ושארית הפליטה", שארית הפליטה 1948-1944.
- חגית לבסקי, לקראת חיים חדשים, עמ' 95.
- יואב גלבר, ההתנדבות לצבא הבריטי, דע תולדות היישוב, מרכז ההסברה, שירות פרסומים.
- באואר, מן האפר, עמ' 25, 44-42.
- לבסקי, לקראת חיים חדשים.
מבצע הכפילים
מבצע הכפיליםאוריאל ישראלי, חייל בריגדה:
"נשארנו באירופה לובשי מדים של הצבא הבריטי חסרי הזהות. בעזרת מעטפה מאוד מרשימה, חתומה בחותמת שעווה, במסווה של קבוצה הנוסעת למשפט 'סודי ביותר', הצלחנו להגיע בשירותי התחבורה האמריקאים מבלגיה לצרפת, ומשם לאיטליה. פשטנו את המדים לבשנו בגדי פליטים ובחרנו בזהות חדשה".
24
שלטונות הצבא הבריטי, שחשדו כי פעילות בלתי לגאלית מתחוללת בחסות הבריגדה היהודית, החליטו להחזירה לארץ ישראל ולפרקה. החלטה זו סיכנה את המשך הפעילות בקרב ניצולי השואה במחנות העקורים ובתנועת הבריחה. לכן, הוחלט להשאיר באירופה מתנדבים מאנשי הבריגדה היהודית להמשך הפעילות ברחבי אירופה. למשימה זו נדרשו בתחילה רק 50 מתנדבים, אך התנדבו למעלה ממאה איש, וכך נשארו באירופה לבסוף 130 חיילים שערקו מהצבא הבריטי. כדי לאפשר את עריקתם של חיילי הבריגדה מהצבא בלי שייוודע הדבר וכדי לא לסכן אותם ואת התוכנית, נבחרו "כפילים" מבין ניצולי השואה עבור אנשי הבריגדה. על הכפילים היה להידמות במידת מה לחיילי הבריגדה, שאותם עמדו להחליף במסע חזרה לארץ ישראל מטעם בריטניה.
שאלות לדיון:
- אילו קשיים היו כרוכים בארגונו של מבצע כזה?
- מה הניע אנשים להצטרף אליו?
- אילו מחירים שילמו על כך חיילי הבריגדה המתנדבים?
- הפרטיזן ישראל קלין, שהיה שותף למבצע הכפילים, סיפר על כך:
"בשבוע הרביעי לשהותנו הגיעו חיילי הבריגדה. הם חיפשו בחורים שאין על זרועותיהם מספרים מקועקעים ממחנות ההשמדה. הם אספו כ- 20 בחורים ואני ביניהם... הפשיטו מעלינו את בגדינו, לקחו גם חפצים אישיים שהיו ברשותנו והלבישו אותנו במדי בריגדה. לא הבנתי דבר הייתי מאוד מבולבל... אותו ערב העלו אותנו על משאית צבאית, שבמרכזה הונח ארון מתים... בקצה המכונית ישבו חיילי בריגדה אמתיים. האמתלה למסע הייתה שחייל בריגדה מת וחבריו מובילים אותו לפלוגתו בבלגיה... בהגיענו לגבול הבלגי דרשו החיילים מתנדב שייכנס לארון המתים כדי שבמקרה ושומרי הגבול יבדקו אותו וירימו יהיה בו כובד אמיתי..."אני אכנס" אמרתי. היה לי ניסיון עשיר במחבואים בין או בתוך קברים... כך עברנו את הגבול הבלגי... הגענו לאחוזה גדולה... למדנו תרגילי סדר ולחימה, הפקודות ניתנו באנגלית..."
25
הבריגדה קיבלה מבנה גדול בבלגיה עם שטח אדמה שנקרא "האחוזה". מבנה זה היה מיועד לקרובי משפחה של חיילי הבריגדה, אם שרדו את מאורעות השואה ונמצאו בקרב שארית הפליטה. מרגע ההחלטה על המבצע שימשה "האחוזה" כמקום שאליו הועברו הכפילים הפוטנציאליים כדי לעבור אימונים, תרגילי סדר ותרגול צבאי בסיסי, כגון הצדעה, החזקת רובה וכו'. נלמדו כמה מילים באנגלית וכן נהלים צבאיים נוספים, כדי שניצולים אלה יוכלו להיות מועמדים לקבל זהות של חיילי בריגדה. ההכשרה ארכה כשלושה חודשים. בתום תקופה זו הלכו חיילי הבריגדה לבחור את המחליפים שלהם.
אוריאל (אורה) ישראלי, חייל בריגדה, סיפר על המבצע ועל הבחירה שלו בכפיל שיחליף אותו ויחזור במקומו לארץ ישראל:
"המבצע כולו היה כרוך בהרבה סיכון ולכן נעשה בהתנדבות מלאה. נעניתי לקריאה. היינו צריכים לבחור בעצמנו את ה'כפילים' מבין הצעירים שחיכו לעלות לארץ. לא הייתה זו בעיה פשוטה כל כך: הכפיל היה צריך לדמות במידה סבירה לחייל שאת זהותו קיבל, אך היה צריך להיות גם בעל תושייה ותעוזה, כדי שלא ייתפס במקרה שישאל או ייחקר ע"י הבריטים. לא יכולנו לבחור בניצולי המחנות, למשל, כי לאלה היה מספר על הזרוע ולא היה להם סיכוי להגיע ארצה בדרך זו מבלי שיזוהו".
26
"נסענו קבוצות קטנות של 8-10 חיילים אל חוות ההכשרה בבלגיה לבחירת ה'כפילים' ... העמידו לפנינו שורת בחורים ואמרו: זהו. תבחרו. הסתכלתי בשורה והעניים נפלו על נער צעיר – נמוך, בלונדיני עם עיניים תכלת, לא דומה לי בשום דבר, אבל היה לו מבט ער, להוט, מבין עניין. בחרתי בו... למחרת הופיעו הצעירים במחנה שלנו, לבושי מדים. שלושה ימים לימד כל אחד מאתנו את ה'כפיל' שלו כל מה שרק אפשר היה לדחוס: תולדות חיים, משפחה, נופי ילדות, קורות הישוב, קשרים חברתיים – נוסף על כך אומץ כל אחד מהם ע"י אחד מחברנו שעמד להשתחרר והכיר אותנו היטב. תפקידו היה לסייע לכפיל וללוותו בדרך הארוכה עד לשחרור בארץ. נפרדו, ויותר לא שמעתי דבר על הבחור".
27
כאמור, חיילי הבריגדה ישבו עם כפיליהם ימים ולילות ושיננו יחד עמם את פרטיהם האישיים ופרטים חשובים על המצב הפוליטי בארץ. הוחלט שבמקרה שיעלו שאלות בלתי צפויות על ידי חוקרים מטעם הצבא הבריטי במהלך המסע לארץ ישראל, ייעזרו הניצולים בנימוק של חוסר ידיעת השפה האנגלית, וישלימו פרטים בעזרת המתורגמן המתנדב שנקבע על ידי "ההגנה" להצטרף למסע עם הכפיל.
כתב על כך ניצול השואה יוסף טנצר:
"הייתי 'כפיל' של חייל מהבריגדה. לגרעין ההכשרה הבלגי – הולנדי שלנו מגיע איש הבריגדה ומבקש מתנדבים. אני מתנדב מיד עם עוד ארבעה חברים. למה? לאן? – לא שואלים. בדרכים לא דרכים מסיעים אותנו למקום בלתי ידוע. רק אז מסתבר לנו: יבואו חיילים מהבריגדה ויבחרו מבנינו כפילים שיעלו במקומם לארץ ישראל! פעמיים בשבוע מגיעים כמה חיילים. כולם גבוהים, שזופים ויפים – כל חייל בוחר מביננו מישהו והולך. שבוע ראשון עבר, ושני, ושלישי – ספק מתגנב לליבי, האמנם איש לא ייבחר בי?... ושוב באה קבוצת חיילים מהבריגדה. אני מסתכל בעניים קלות. אתה! מצביע עליי הגבוה, השזוף, היפה מכולם. זה היה אוריאל. שלושה ימים היינו ביחד. למדתי את תולדות חייו בעל פה. אפילו במסדר פתע באמצע הלילה, בעניים עצומות, כבר עניתי בלי לטעות... את שמי שלי, שמות הוריי, משפחתי – החבאתי עמוק. למדתי גם להכיר נשק, לזהות דרגות קצונה – למי מצדיעים ולמי לא, למדתי איך מדברים ואיך מתנהגים חיילים מנוסים בצבא הבריטי. לכל אחד מאתנו היה מלווה צמוד, 'אבא' ששמר לבל נטעה ונתבלבל... הבריטים חשדו, כנראה, במשהו. מדי פעם היו חוקרים אותנו... עם כל חיילי הגדוד השני של הבריגדה עברנו מבלגיה לצרפת ומשם למצרים. הייתי מאושר מאוד. העניין היה בעיניי, עיני נער בן 17, הרפתקה עצומה! איזו גאווה מלאה את החזה להסתובב עם מדים, עם דרגות, עם סמל הבריגדה היהודית, עם מגן דוד!"
28
נתנאל לורך ,חייל בריגדה, קיבל תפקיד של "אבא" של כפיל. המשמעות האמיתית של התפקיד הייתה לדאוג שהכפיל יגיע בשלום לארץ ולא ייתפס על ידי השלטונות הבריטיים:
"... הוצג ה'פיקדון' שהופקד בידי: ניצול שואה, אינו דובר עברית בוודאי לא אנגלית. שוחחנו באידיש...קלוקלת...המדים שהולבש בהם לא התאימו לו במיוחד...ניתנה לו תעודת חייל של סמל ואף סימני דרגה על שרוולו בהתאם לכך. אני הייתי רב טוראי בסך הכל, אוכל בחדר אוכל של כולם. אולם סמל ...חייב לסעוד את סעודותיו בחדר אוכל המוקצה לבעלי דרגה... שקלתי אפשרות שיתלווה אלינו... תוך הסתרת סימני הדרגות...לחדר האוכל הינו צועדים... הסתבר לי שהאיש - לא באשמתו חלילה - לא למד להבחין בין שמאל לימין בצעידה... בקשתי מבין חסותי שיחלה, ישכב במיתתו ואני אביא לו אוכל... ההנחיה הכללית לפיקדוני הייתה: פרופיל נמוך, לא לעשות גלים, לא להתבלט, לא למשוך תשומת לב שלא לצורך ובכל בעיה לפנות אלי…"
29
שאלה לדיון:
- כיצד באו לידי ביטוי שותפות הגורל ותחושת הייעוד במבצע הכפילים הן מצד אנשי הבריגדה והן מצד ניצולי השואה - הכפילים?
מבצע הכפילים היה ביטוי של מחויבות מצדם של חיילי הבריגדה היהודית. היו ביניהם בעלי משפחות שלא חזרו לחופשת מולדת לאורך כל שירותם הצבאי, אך למרות זאת לא היה שום מקרה שבו מישהו התבקש להישאר וסירב למלא שליחות זאת. המבצע אִפשר להעלות ארצה 130 פליטים יהודים מניצולי המחנות תחת זהות חיילי הבריגדה. מבצע הכפילים תוכנן ובוצע בדייקנות ובהצלחה. כל חיילי הבריגדה חזרו בשלום לאחר שהשלימו את משימתם באירופה, וכל הכפילים הגיעו ארצה בשלום. היו כפילים מעטים שהתבלבלו וטעו בתשאול. הם זוהו והוגלו לקפריסין, ורק ב-1948 זכו להגיע לארץ.
- אוריאל ישראלי, בתוך: כרמי פתאל (עורך), הכפילים - בשליחות הצלה עלומה, הוצאת אגוד החיילים המשוחררים בישראל, עמ' 24.
- ישראל קלין, הכפילים - בשליחות הצלה עלומה, עמ' 40.
- ישראלי, הכפילים - בשליחות הצלה עלומה, עמ' 21.
- ישראלי, הכפילים - בשליחות הצלה עלומה, עמ' 22.
- יוסף טנצר, הכפילים - בשליחות הצלה עלומה, עמ' 24.
- נתנאל לורך, הכפילים - בשליחות הצלה עלומה, עמ' 53.
סיכום
סיכוםשיעור זה נכתב לזכרו של זאב (זיגמונד) הרינג ז"ל, שהיה אחת הדמויות הבולטות של ההתנדבות העברית באירופה באותן שנים. זאב הרינג ריכז את פעילותם של מאות החיילים העבריים בקרב שארית הפליטה באירופה לאחר המלחמה, בשנים 1948-1945 והיה ראש המשלחת שלהם.
הרינג נולד בגליציה (1910) ועלה לארץ ישראל בשנת 1940. הוא היה בין ראשוני המתנדבים ביחידות חיל הרגלים הארצישראליות במסגרת הצבא הבריטי. עם הקמת הבריגדה היהודית נבחר לוועד הבריגדה, שממנו הורכב לאחר מכן "המרכז לגולה". כמי שהרגיש מחויב לקשר הדוק בין יהודי הגולה לבין היישוב היהודי בארץ ישראל, עסק הרינג במסירות רבה בפעילות חינוכית וארגונית בקרב הפליטים היהודים שנשארו באירופה, בעיקר על אדמת גרמניה. הוא הועמד בראש פעולות ההצלה, הבריחה וארגון התנועה הציונית, ושימש כמרכז ומתאם מטעם "מרכז הגולה" בהצבת מאות חיילים בשירות פעיל על פני ארצות אירופה.
עם פירוק הבריגדה, שאליו התנגד הרינג בכל תוקף, הוא פעל רבות למען הישארותם של חיילי הבריגדה באירופה לאחר המלחמה לטובת שיקום שארית הפליטה. הרינג החליט להישאר באירופה ל"מפעל חדש" של התנדבות בקרב שארית הפליטה. הוא ריכז את פעולתם של 130 החיילים שנשארו באירופה במשך שנתיים במסגרת מבצע הכפילים. בפעולות העזרה של חיילי הבריגדה שנשארו על אדמת אירופה לטובת שארית הפליטה ובניגוד להוראה הבריטית, היה תפקידו למצוא הסבר מתאים ליחידותיהם של החיילים עם היעדרם, להבטיח להם זהות חדשה, לדאוג לקיומם ולכוון את פעולתם בכל מקום.
"ובינתיים נכנס 'מפעל חדש' – ארגון השליחות המחודשת לאחר פיזור הבריגדה. אם כי לפעמים נראה הדבר כתחליף הרי הוא המנוף לשרידי הגילויים של דריכות והתנדבות - מן סוללה נגד הזרם שפרץ את כל הסכרים ואין לעצור בו... דרשנו 50 איש לכל התנאים, התנדבו יותר מ-100. ארגון המשלחת הזאת… מעסיק אותנו ביום ובלילה, מחזיק קבוצה מלוכדת ופעילה ...החלטנו קבוצה קטנה לא ארצה - אלא לגולה!... "
הרינג נשאר באירופה עד לשנת 1948, וחזר לארץ למלחמת השחרור. הוא שירת בחטיבה 7 והשתתף בקרבות לטרון. אחרי המלחמה שימש כמרצה באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה חבר בכנסת השביעית, חבר ועד הפועל של ההסתדרות ויושב ראש המחלקה לקשרים בין-לאומיים שלה.
הדברים הבאים נכתבו ביולי 1946 כדברי סיכום ופרידה של הרינג לחיילי הבריגדה. בדבריו ניתן לראות את הרוח ואת הנחישות שהניעו חיילים אלה להילחם באירופה ולקחת על עצמם אתגרים נוספים לטובת שארית הפליטה:
דבר החטיבה היהודית הלוחמת עם פיזורה – גנט, 2/7/1946
"מעשה ההתנדבות העברית ינק משני מקורות: מתחיית העם במולדתו וצרות ישראל בגולה. פעם בו יצר המלחמה והנקמה באויב האכזרי, אפף אותו רוח העצמאות העברית, חי בו רצון להופיע כעם במערכת העמים. דרך ההתנדבות העברית הייתה קשה וארוכה. ורק כדי מאבק עקשני ובלתי פוסק אשר נישא ע"י כלל המתנדבים, עוצבה דמות החייל היהודי ונקבע תוכן היחידה העברית במסגרת זרה. הרצון ליציאה לגולה, הרצון להילחם למענה ולהצילה, אף בזמן בו האויב דפק באגרופי ברזל על שערי הארץ ,היה בו גלוי ציוני רב משמעות. הוא אשר קבע את תוכן החטיבה היהודית הלוחמת, את יעודה ושליחותה.
לא בקלות ניתן לחייל היהודי להשתתף במלחמה. על זכותו זו להיפגש עם האויב פנים אל פנים כיהודי היה צריך להיאבק. גם זכותו לדגל - דגל האומה העברית - נשללה ממנו במשך שנים. ורק בחזית, תוך רעם התותחים וסמוך לעמדות החטיבה וחלליה - הונף הדגל העברי מעל לראשי הלוחמים היהודים. מצויד בעקשנות והכרה, בלב סוער ודווי, המושך לחזית ולגולה, הצורב מחרפת ה'ספר הלבן' אשר כבל את מולדתנו באזיקי חנק - יצא החייל היהודי את הארץ, חצה את הים, לחם, שפך דם, הציל והגן על כבוד ישראל בכל רחבי אירופה. הופעת החייל היהודי באירופה ככוח עברי לוחם, היה בה מן תיקון להיסטוריה של חמשת שנות הגולה היהודית: בתוך זוועות ומוות, חולשה וייסורים, נרקמו חוטים של ביטחון וכוח,, מלחמה וקוממיות...
קרה נס לשליחי הארץ הראשונים לגולה במדים ובפיהם התביעה לאחדות שארית הפליטה, לחיסול הגולה, לחלוציות והעפלה, למדינה יהודית... בפגישה הראשונה קם דבר! בשערי המחנות , בעוד ריחף בהם צל המוות, נכרתה ברית אחים שלא יכלו לה שום כוחות, לא מבחוץ ולא מבפנים! בפגישה המזעזעת והמסעירה את עמקי הנפש נתגלה רצון החיים של שארית הפליטה, כברזל שרוף שנותר לאחר השריפה, אליו דבקנו, עליו שמרנו כעל נשק יקר ואחרון.
ביום פרידה זה משארית הפליטה, אשר בתוכה ולמענה חיינו כל ימי היותנו באירופה, דבר הבריגדה הוא אחד: בל תשלימו עם שום צורה של גלות חדשה, אשר פירושה כליה נוספת! התקוממו נגד מחנות הריכוז החדשים! תתורו לקראת חיים חופשיים במולדת בכל הדרכים ובכל האמצעים! הרימו את דגל המרד היהודי באירופה! ולחיילים החוזרים למולדת: אחים לנשק היינו ונשאר. לעולם תמשיך לפעום בליבנו אחוות הנשק העברי! מי ייתן ותקיף בקרוב את כולנו במחנה אחד של אחדות היצירה ואחדות המאבק!
עם ברית דמים זו אשר נכרתה ביננו בשדות הקרב וקודשה שבעתיים לנוכח שואת ישראל, עתה נפגשנו, אנו חוזרים ליישוב וקוראים אותו ואת הנוער בפרט לאחדות הגדולה, להסתערות כללית, לעמידה ללא רתיעה! החוזרים למולדת למערכה הולכים. את מה שראו והרגישו על חורבות האומה, כמטען יקר ישליכו על כף ההכרעה, כתחמושת יגישו למאבק. הישוב! מחזה הקברים והמחנות על אדמת גרמניה לא ייתן להם מרגוע. בליבם, כגוף האומה, פצע שותת דם הנשפך גם לאחר ה'שחרור' והזועק לגאולה!"
זאב הרינג - מתוך ארכיון המשפחה
- מתוך יומנו של זאב הרינג, 29.5.46 אנטוורפן.
