יום א' - ה': 17:00-9:00
יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00
יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל
הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.
מיועד לתלמידי החטיבות העליונות
משך הפעילות: שעתיים
תעודת חסידת אומות העולם של ויוריקה אגאריצי
טקס נטיעת עץ לחסידת אומות העולם, ויקטוריה אגריצי, יד ושם, ינואר 1983
ויוריקה אגאריצי ואביה
ויוריקה אגאריצי ובנה
הרב חיים הלוי רבינוביץ', יאסי, רומניה
גברים ברכבת הגירוש מיאסי לקלראסי, רומניה
אוולינה ( 14), מרסל (12) סילי (10) עם אמם פאני גרומברג, משפחה שנרצחה בפוגרום ביאסי 26.6.1941
הכרת סיפורה הייחודי של קהילת יאסי, ההיסטוריה שלה והפוגרום שנעשה בה, באמצעות פעולתה יוצא הדופן של חסידת אומות העולם ויוריקה אגאריצי1. פוגרום יאסי הוא מקרה מבחן של שואת יהודי רומניה באזור הרגאט. באזור זה השלטונות הרומניים והאוכלוסייה המקומית ביצעו ולקחו חלק מהותי בשואת היהודים. פרעות אלו התרחשו בשלב מוקדם ביותר ביחס לפתרון הסופי (יוני 1941), בהוראת יון אנטונסקו, שליט רומניה. במוקד הפעילות עומדת שאלת מקומם ואחריותם של השלטונות והאוכלוסייה המקומית בהתרחשויות, ביניהם ויוריקה אגאריצי.
השיעור נבנה על פי מתודה "ארכיאולוגית" - כחפירה בספור העבר. הוא חושף בהתחלתו את השכבות האחרונות והחדשות ביותר ומעמיק נדבך-נדבך עד לראשיתו של הסיפור. בדרך זו, המידע המתווסף בכל שלב של הפעילות, מרחיב ומעשיר את ידיעותיהם של התלמידים ואת נקודת המבט שלהם והבנתם את ההקשר ההיסטורי של האירועים.
המשפט הפותח של השיעור עוסק במניין הקורבנות הגבוה של פוגרום יאסי שנעשה בידי השלטונות הרומנים. המקרה של ויוריקה אגאריצי שבמעשיה היתה היוצאת מן הכלל, מובא כהנגדה קיצונית להתנהלות הרומנים בשואת יהודי יאסי. השאלה המנחה בפעילות היא שאלת מקומה של האוכלוסייה המקומית והשלטונות בפוגרום ביאסי, המניעים להתרחשויות וייחודיותו של המקרה.
הקהילה היהודית ביאסי היתה השניה בגודלה בכל רומניה. בשנת 1930 היא מנתה 35,465 נפשות והיוותה כ-30% מאוכלוסיית העיר. ביוני 1941 מנתה הקהילה כ-45,000 יהודים לאחר פינוי היהודים מהעיירות ומכפרי הסביבה ומעברם לעיר יאסי. במשפט כנגד פושעי מלחמה רומנים בשנת 1948 הוערך, כי למעלה מ-10,000 יהודים נרצחו בפוגרום יאסי. על פי רשימה שמית שנערכה ביוני 1942 על-ידי הקהילה היהודית, מספר הקורבנות היהודים בעיר יאסי היה 14,8503.
הנתונים שלעיל מדגישים את ייחודיות מעשיה יוצאי הדופן של ויוריקה אגאריצי ומציבים אותה בהקשר הרחב של התנהלות הרשויות הרומניות והאוכלוסייה המקומית ביאסי. על רקע זה, העיון בתיק חסידת אומות העולם פותח את הסיפור בשלב האחרון בתולדות יהדות יאסי, ומעיד על היוצא מן הכלל:
ביום ד', כ"ז בסיוון תשמ"ג 8/6/1983 בשעה 16:00 אחה"צ, יערך טקס נטיעת עץ לכבוד חסידת אומות העולם ויוריקה אגאריצי. [...]
סיפור ההצלה התרחש בזמן הכיבוש הנאצי בגרמניה. ב-29 ביוני 1941, שבוע לאחר פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות, ארגנו שלטונות רומניים – בעזרת יחידות הצבא הנאצי שהיו אז בעיר יאסי [...] פרעות ביהודי העיר. בזמן הפרעות נרצחו בעיר 10,000 יהודים ועוד כ- 2,0004 נדחפו לקרונות רכבת סגורים, בלי מים ובלי אויר. בכל קרון היו בערך 160 איש. היהודים נשלחו בשתי רכבות, אשר בזמן המסע נהפכו לקרונות מוות, לשני מחנות בצפונה ובדרומה של רומניה [...]. כ-70% מיהודים אלו מתו במשך המסע, אך חלק מהיהודים שהיו ברכבת [...] ניצלו. חלק מהם מתגוררים כיום בישראל ומתוך עדויותיהם למדנו אודות מצילתם גב' ויוריקה אגאריצי. המצילה היתה אישה רומניה אמיצה, יו"ר הצלב האדום ברומאן.
כאשר הגיעו הרכבות לעיר רומאן, אחרי מסע של כ-4 ימים, ציוותה הגב' אגאריצי על השלטונות הצבאיים בעיר לפתוח את הקרונות. על ידי מעשה זה ניתן היה להוריד את הגוויות ולהשקות את היהודים שעדיין נותרו בחיים. הדבר נעשה תוך סכנת חיים ואומץ רב, ועקב זה פוטרה המצילה מפקידה וסבלה קשות. היא נהגה כך מתוך רגש אהבה לזולת וללא קבלת פרס כלשהו.
הועדה לציון חסידי אומות העולם החליטה להעניק לה (לאחר המוות) תואר חסידת אומות העולם, תעודת כבוד וזכות נטיעת עץ על שמה. [...] בטקס שיערך ביד ושם לכבוד אמו המנוחה, יטע מר אגאריצי עץ על שמה בשדרת חסידי אומות העולם על הר הזיכרון בירושלים.
הודעה זו נמסרה לעיתונות על ידי יד ושם, טרם טקס נטיעת עץ לכבוד חסידת אומות העולם ויוריקה אגאריצי. טקס זה היה השלב האחרון בתהליך ארוך, ובו נשלם פרק בהיסטוריה של יהודי יאסי שברומניה. קודם החלטת האגף לחסידי אומות העולם ביד ושם, ולצורך הדיון בנושא, הוגשו בקשות מאת ניצולי "רכבת המוות" להענקת הציון לויוריקה אגאריצי. בין הבקשות היו זו של שמואל (ז'אן) אנצ'ל, רחל רובינזון-מרקוס ושל ארגון יוצאי רומאן (רומניה) בישראל.
הערה למורה
בדרך זו אנו מעונינים להכיר לתלמידים את ההתמודדות עם תעודות היסטוריות, העיון והחקירה בהן. על התלמידים להבחין בין הכותבים השונים ונקודות המבט שלהם ביחס לסיפור המקרה.
19/11/1980
הנידון: ויוריקה אגאריציהנני – אנצ'ל שמואל [...] מאשר בזה שחיי ניצלו הודות לפעולת העזרה שקיבלתי בתחנת הרכבת ברומאן ביולי 1941.
הייתי בין יהודי יאסי שהובלו למרכז המשטרה ביאסי ונמניתי בין הניצולים מהטבח שם בחצר המשטרה שהועמסו על קרונות רכבת לבהמות כ-140-154 איש בכל קרון. בליל ה-29-30 ליוני, יום ראשון-שני, בעליה לרכבת הוכינו קשות על ידי חיילים רומניים. מיד עם סגירת הדלתות ובעת הנסיעה נחנקו למוות רוב היהודים. לרומאן הגענו ביום חמישי בלילה, 3 ביולי. הודות לעובדה שהוצאנו מהקרון וניתן לנו לשתות מים, סוכר ולחם (אבל לא יכולנו לאכול) נשארתי אני וגם אחרים בחיים.
לא ידעתי בזמנו בזכות מי ניצלתי, ורק לאחר המלחמה נודע לי שזו היתה פעולה של אשה רומניה מהצלב האדום הרומני.
רבים מהיהודים השתגעו. בקרון שלי נשארו בחיים 10 עד 12 יהודים. במירצ'שט הוצאו המתים וברומאן הוכנסו לקרון שלנו עוד 22 עד 35 ניצולים. מרומאן יצאנו ביום שישי לעבר יאלומיצה.
8/7/1981
לכבוד
יד ושם
[...]
מנהלת המדור ל'חסידי אומות העולם'
[...]אני החתומה מטה, רחל רובינזון-מרקוס, [...] לשעבר מחנכת בגן הילדים היהודי בקהילת רומאן, רומניה, מצהירה בזאת שויוריקה אגאריצי ז"ל, לשעבר יו"ר הצלב האדום בעיר רומאן, סיכנה את חייה להצלתם של [...כ]אלף יהודים, שנמצאו ב"רכבת המוות" והיו צפויים להשמדה.
הרכבת יצאה מהעיר יאסי ב-29 יוני 1941. היו בה למעלה מ-2,400 נוסעים ביום שרב, בלי מים ובלי אוויר לנשימה. עד אשר הגיעו לעיר רומאן, מתו ברכבת זו כמעט 1,400 נוסעים. הדרך ליעדים היתה ארוכה והקרונות סגורים.
כשנודע לי על הרכבת העומדת להגיע, וביודעי שבתוכה נמצא גם גיסי, יצאתי לתחנת הרכבת בתקווה להושיט עזרה. ראיתי כיצד ויוריקה אגאריצי פעלה לפתיחת הקרונות החתומים. בסופו של דבר פתחה אותם, למרות הוראות מפקד הרכבת [שלא לפתוח את הדלתות]. ראיתי אפילו כיצד הוכתה על ידי אחד החיילים. עוד באותו היום פוטרה מתפקידה, אבל לא ויתרה ובעזרת קולונל [מ.] נפתחו הקרונות וניצלו אנשים בתוכם. היא גם עזרה להשגת מזון, מלבושים ותרופות לאנשים אלה.
[...] הענקת תואר חסידת אומות העולם לאישה הנ"ל יהיה גמול מוסרי לנפש אצילה. יברכו על כך לא רק אלה שניצלו הודות לעלמה הנמרצת, אלא גם כל היהודים שהכירוה וזכו לעזרתה בהזדמנויות שונות.
בברכה
רחל רובינזון-מרקוס
ז' מנחם-אב תשל"ט, 31/7/79
לכבוד הנהלת יד ושם
ירושליםהנידון: בקשה להענקת תואר 'חסידת אומות עולם' לגברת ויוריקה אגאריצי ז"ל
א.נ.,
1. אנו הח"מ, נציגיהם של אלפי יהודים יוצאי העיר רומאן, רומניה, מתכבדים להביא בזה לתשומת לב הנהלת יד ושם עובדה היסטורית, מימי השואה, בנוגע לאשה נוצריה, שכיהנה כיו"ר של [...] הצלב האדום בעיר רומאן, ושהתפרסמה במעשה של אומץ-לב וגבורת-נפש, אשר הביא להצלת 824 נפשות יהודים, שהיו כלואים ברכבת המוות הידועה לשימצה ואשר נועדו למחנה הסגר, רכבת שעברה את העיר רומאן ביום ה-2 ביולי 1941.
2. העובדות [...] הן כדלקמן: ימים ספורים אחרי השחיטה ההמונית שנערכה ביאסי, הועמסו בקרונות רכבת חסומים לחלוטין כמה מאות מן הנותרים בחיים שם. תנאי הנסיעה והיעד כוונו להכחדתם הסופית של נוסעי הרכבת בדרך. ב-2/7 חנתה הרכבת בתחנת רומאן.
3. הגברת אגאריצי, ששהתה בתחנת הרכבת, בסניף הצלב האדום, [...] שמעה אנחות וזעקות מקרונות חסומים אלה. באומץ לב נדיר היא הזעיקה את מפקדי הצבא, לא נרתעה מאיומים והפחדות, הפצירה ולא הרפתה עד שנמצאו כמה אנשים בעלי לב שנשמעו לה ופעלו לפתיחת הקרונות. בין המובלים כבר היו רבים שנפחו נשמתם, השאר היו גוססים או מתענים ברעב, בצמא ובחנק. בהשתדלותה של מרת אגאריצי הופרדו המתים מן החיים עדיין, והובאו לקבורה. ולשאר היא חילקה מזון ומי שתיה. הקרונות חוטאו לפני שהמשיכו במסע.
4. הכל יודעים, כי אלמלא מעשה הגבורה של הגברת אגאריצי מרביתם של נוסעי הרכבת – 824 נפשות – לא היו מגיעים חיים למחנה ההסגר.
5. ויוריקה אגאריצי שוב אינה בין החיים, היא נפטרה השנה. אנו יוצאי העיר רומאן, פונים בזה בבקשה שיוענק לויוריקה אגאריצי [...] את הציון שהיא ראויה לו – תואר 'חסידת אומות העולם'.
בכבוד רב,
ארגון יוצאי רומן (רומניה) ישראל
תל אביב
דיון:
רוב בני האדם נוהגים ללכת עם הזרם גם כשהזרם עכור. חסידי אומות העולם הינם אנשים המתעכבים לשאול. הם בני האדם שגם אם הם משתייכים לציבור מסוים, הם אינם מוחקים את עולמם הפנימי. בשנות השואה, בעת שיהדות אירופה היתה נתונה תחת השמדה, קמו יחידים וקבוצות שנהגו אחרת, ביניהם ויוריקה אגאריצי. הם בחרו לסייע ליהודים ולנסות להצילם תוך סיכון עצמי ומשפחתי עצום ולעתים עד כדי הקרבת חייהם. הכרעות מסוג זה נדרשו לא רק בתקופת השואה. בני אדם בכל מקום ובכל זמן צריכים להחליט החלטות שמשמעותן ערכית, ולפעמים יש הכרח אף להסתכן בקבלת החלטות כאלה. השואה היא אירוע היסטורי שניתן לתארו כקו השבר של התרבות האירופית כולה, כתקופה שבה האכזריות הגיעה לממדים קיצוניים שלא נודעו עד אז. זו הייתה תקופה שבה רצח בני אדם מתוך אידיאולוגיה הפך להיות מרכיב מרכזי בהוויה של עם שלם ושל רבים מן העמים שסייעו לו.
דיון:
רוב חסידי אומות העולם היו אנשים שפעלו לבדם, אך ניתן לומר כי בכל סיפור של יחיד-מציל קיימים שותפים אקטיביים ופסיביים שעזרו לו במעשיו, כמו גם בסיפורה של ויוריקה. במשנה, במסכת סנהדרין (ד, ה) נאמר: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".
דיון:
קודם רצח אלפי יהודי יאסי ב"רכבות המוות" בוצע בערב שבת, 27 ביוני 1941, פוגרום ביהודי העיר. הפוגרום התבצע באמצעות המשטרה המקומית, בפקודתו המפורשת של יון אנטונסקו,5 שליט רומניה. גם האוכלוסייה המקומית לקחה חלק בהתפרעויות:
"התושבים הנוצרים קיללו אותנו בדרך, ודרשו שיהרגו אותנו במקום מפני שאנו סיבת האסונות וההפצצות ומפני שאנו ירינו כל הלילה על הצבאות הרומניים והגרמניים. היו שקפצו לעשות בנו לינץ'".6
יהושוע גרינברג תיאר את מהלך האירועים בפוגרום:
"ברגע שהגענו לפודול אילואיי אחרי הרכבת, שמעתי את אבא שאומר שאנחנו נולדנו מחדש, אנחנו מתחילים חיים חדשים. גם הוא, גם אנחנו, ומה שנשאר לנו לחיות - נחיה. צריך להגיד תודה שיצאנו חיים. לא ידענו להעריך את זה, מפני שלא ידענו מה קרה, כמה אלפים נעלמו ונהרגו באותו יום, או בכמה שעות ספורות. אבל מה שזכור לי, בפרוץ הפוגרום, אנחנו נעצרנו יומיים לפני זה, כמשתפי פעולה עם הבולשביקים באחת מאזעקות השווא, כאילו שהיינו מצלמים, מאותתים. נעצרנו על ידי הגרמנים ועל ידי הז'נדרמריה הרומנית.
[...] איפה שהסתתרנו, היה מרתף עצום. [...] היתה אזעקת שווא, ואנחנו ירדנו למקלט. [...] בשבע או שמונה בערב הוציאו אותנו מהמרתף, ובשיירה, שאחר כך נהייתה שיירה ארוכה, כי מכל המקומות זרמו אנשים, מרחק של 2-3 קילומטר, עד למרכז המשטרה, הקסטורה ביאסי, זה היה המפקדה של המשטרה האזרחית. במכות ובגידופים ובעינויים הכניסו אותנו למרתפים, לתאים של הבניין הזה. [...] זו היתה תופעה ראשונית, לא ראיתי, ואף אחד מאתנו לא זכור לו התנהגות כזאת.
[... ] למעשה זה היה 27 לחודש. [...] זה היה בלילה שבין יום שישי ושבת. [...] וביום ראשון התחילה טרגדיה גדולה, כשהתחילו יריות בחצר של המשטרה. [...] במכות, במכונות ירייה, כל מי שהיה באולם ובחצר של המשטרה, ביום הראשון נורה, נפצע, נרצח. ככה נמשך כל היום. [...] שמענו וראינו מה שנעשה למעלה. לא ראינו בדיוק, מי נופל ומי נהרג, אבל ראינו אנשים בורחים, אנשים עוברים, אנשים מסתתרים, צעקות זעם. ביום ראשון בלילה, בשעות המאוחרות, נכנסו כמה קצינים גרמנים שניסו להרגיע אותנו, היו כאלה שנישקו להם את הרגליים ואת המגפיים ואת הידיים, מפני שאמרו שמה שהיה היה, אבל אנחנו למחרת בבוקר עלולים לנסוע למחנות עבודה.
בצורה כזאת אנחנו ניצלנו. [...] ידעו שהתרחש דבר נורא. הרבה לא ידענו. אחרי זה שמענו מה קרה בחצר. [...] למחרת בבוקר, בשעה ארבע וחצי או חמש, כשהתארגנו לנסיעה למחנה, ועברנו את העיר בחלק הגדול, היו ערמות של אנשים מתים ברחוב. היו עגלות שהעמיסו את כל הגוויות, היה דם.
[...] אולי שכחו אותנו. אולי תכננו בהמשך את ההריגה, אולי בצורה מדעית יותר, או מוסתרת יותר. אני מבין שכל זה היה מתוכנן, מפני שנוספו שם עוד אלפים שעלו ברכבות לפודול אילואיי ולילומצה".7
על פי העדויות והמחקר חיילים גרמנים, חיילים רומנים, אנשי יחידת מודיעין מיוחדת, שוטרים והמונים מקומיים רצחו ובזזו את יהודי יאסי. אלפים נהרגו בבתיהם וברחובות, אלפים נוספים נעצרו בידי פטרולים של חיילים רומנים וגרמנים ונלקחו למטה המשטרה.
למחרת השבת, ב"יום ראשון השחור", ירו חיילים רומנים בכ-5,000 יהודים שנכלאו בחצר מטה המשטרה. כ-8,000 יהודים, שנאספו מכל חלקי העיר, הועמסו על משאיות ועל קרונות בקר - "רכבות המוות", כפי שקראתם בתעודות. כ-6,000 מתוכם מתו מחנק, מצמא ומן התנאים הקשים, אחרים איבדו את שפיותם.8
דיון:
פוגרום יאסי שהתבצע על-ידי הרשויות הרומניות והחיילים הגרמנים היה גם ניסיון לשים קץ לקהילה יהודית מפוארת בת למעלה מ-300 שנים. היהודים הראשונים התיישבו ביאסי, עיר מחוז מולדביה שבצפון-מזרח רומניה, ככל הנראה בשלהי המאה ה-15. הקהילה היהודית שהלכה והתפתחה בה זכתה בשנת 1666 בכתב זכויות, שהתיר לה לקיים חיי קהילה ודת בעיר. כאמור, במשך השנים הפכה הקהילה היהודית ביאסי לשניה בגודלה בכל רומניה, היא מנתה למעלה מ-35,400 נפשות והיתה כ-30% מאוכלוסיית העיר.
יאסי נודעה כמרכז יהודי חשוב בו שכנו גם חיי תרבות פוריים. נבנו בה 116 בתי כנסת, הוקמו בה גני ילדים, בתי ספר, תלמוד תורה, ישיבה, בתי חולים, בית יתומים ומושב זקנים. ביאסי פעל תיאטרון בשפה היידית, והתפרסמו בה ספרים ועיתונים. גם תנועת החסידות התפשטה בה, ובמהלך ראשית המאה ה-20 פעלו בעיר אדמו"רים רבים, אליהם נהרו אלפי חסידים. בין שתי מלחמות העולם פרחה היצירה היהודית בספרות, בשירה ובעיתונות בשלושת השפות; יידיש, עברית ורומנית. רשת החינוך היהודית היתה עצמאית ותנועת הציונות התרחבה – הוקמו תנועות נוער ציוניות שונות והכשרות חלוציות. ב-1878 כתב נפתלי הרץ אימבר (1856-1909) את שירו "התקווה" בעיר יאסי. לימים הפך השיר להמנון הלאומי של מדינת ישראל. המנגינה הושפעה משיר עם רומני. דמות נוספת שפעלה בעיר היא אברהם גאלדפאדן (1840-1908) אבי התיאטרון היידי שכתב וביים מחזות ושירים רבים. כך מעיד לזר רוזין, שנולד ב-1927 ביאסי:
"היתה לי ילדות ללא דאגות, שיחקתי בחצר עם שישה אחים. בינינו דיברנו רומנית, אך הורינו דיברו יידיש בינם לבין עצמם. אבי היה בעל חנות בעיר ואחי הבכור למד רפואה. לא היינו אדוקים מאוד אבל שמרנו על אורח חיים מסורתי. למדתי בבית הספר המקומי בעיר [ממלכתי לא יהודי] אפילו בשבתות".9
דיון:
אל מול היחסים הטובים בין יהודים לרומנים, כפי שניתן ללמוד מעדותו של לזר רוזין, הפכה יאסי עם השנים למרכז של הסתה אנטישמית, והתקיימו בה קונגרסים ואסיפות אנטישמיות. אבי האנטישמיות המודרנית ברומניה, אלכסנדר קוזה, גר בה. עם עליית יון אנטונסקו לשלטון בשנת 1940, כונן משטר פשיסטי שהיה בן ברית עם הנאצים. משטר זה שאימץ את המדיניות הנאצית, החל ברדיפות מאורגנות של יהודי העיר, שהתחזקו באותה השנה עם החרבת שני בתי כנסת.
כך מעיד לזר רוזין:
"עד שפרצה המלחמה, לא הרגשתי אנטישמיות כלל ועיקר. אבל ב-1940, לא יכולתי יותר ללמוד בבית הספר שלי. המורים היהודים ביאסי, שלא הורשו יותר ללמד בבתי הספר הממלכתיים, החלו ללמד ילדים יהודים – ואני הייתי אחד מאלה".10
דיון:
ייחודה של פעילות חינוכית זו הנה בהתמודדות התלמידים עם מקורות ראשוניים כפי שהיסטוריונים עושים במהלך עבודת המחקר. השיעור נפתח ב"סוף" הסיפור של יהדות יאסי היום. במהלך השיעור חזרנו שלב אחרי שלב אחורה, עד התיישבותם של היהודים הראשונים ביאסי בשלהי המאה ה-15. בנוסף לכך, נובע ייחוד המערך מכך שמעבר לעבודת ההיסטוריון יש בו דגשים ודיונים חינוכיים. בפתח השיעור נחשפו התלמידים לעדויות ותעודות היסטוריות של קבוצת היהודים שביקשו להכיר באישה שהצילה אותם במהלך המלחמה. התלמידים הכירו מקרוב את מקרה ההצלה הייחודי של וויוריקה אגאריצי. פעולתה היתה מעשה של אישה אחת ש"הלכה נגד הזרם" ובחרה להקשיב לצו מצפונה ולהציל מאות יהודים מרכבות המוות. במהלך הלימוד נחשפו התלמידים לתהליך מתן ציון וההכרה בחסיד אומות העולם.
עם התקדמות השיעור למדו התלמידים מהו ההקשר ההיסטורי של התעודות שהופיעו בחלק הראשון של הפעילות וההקשר של פעולת ההצלה מ"רכבות המוות". הפרעות ומעשי הרצח שקדמו למעשה ההצלה העמידו את האוכלוסייה המקומית והשלטונות כמי שהיו אחראים ושותפים פעילים בהם. לאחר לימוד זה והבנת צירוף הנסיבות נראה כי פועלה של אגאריצי היה מעשה גבורה יוצא דופן בהיקפו. החלק האחרון של השיעור הוקדש לקהילה היהודית המפוארת של יאסי לאורך מאות שנים. לצד לימוד היסטורית הקהילה, התלמידים נחשפו במקביל לאנטישמיות המסורתית העמוקה ששררה ברומניה. השיעור לווה לאורכו בשאלה מנחה: מקומה של האוכלוסייה המקומית הרומנית והשלטונות הרשמיים ברומניה ממעשה ההצלה דרך הפוגרום והאנטישמיות בחיי היום יום טרם המלחמה.
אנו מודים לך על הרשמתך לקבלת מידע מיד ושם.
מעת לעת נעדכן אותך אודות אירועים קרובים, פרסומים ופרויקטים חדשים.
החדשות הטובות הן שאתר עבר לאחרונה שידרוג משמעותי
החדשות הפחות טובות הן שבעקבות השדרוג אנחנו מעבירים אותך לדף חדש שאנו מקווים שתמצאו בו שימוש
שאלות, הבהרות ובעיות אנא פנו ל- webmaster@yadvashem.org.il
