אירנה נולדה בשנת 1923 בלבוב שבפולין (כיום אוקראינה) כבת יחידה להוריה. כשהייתה בת שלוש עברה משפחתה לוורשה הבירה. היא גדלה במשפחה מבוססת כלכלית עם אמה, עקרת בית, ואביה, הפרופסור לכלכלה ולדיסלב ריכלביץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו הוריה פרודים. אירנה, אז תלמידת גימנסיה, התגוררה עם אמה ונהגה לבקר את אביה.
ערב מלחמת העולם השנייה לימד פרופסור ריכלביץ במכון הטכנולוגי בוורשה. עם סגירתו של גטו ורשה ולאור סגירת המכללה שבה לימד, קנה ריכלביץ עגלה וסוסים, הצטייד באישור כניסה והחל למכור אוכל וסחורות בתוך הגטו. שותפו בגטו היה הירש סבירסקי.
עם חיסול גטו ורשה וככל הנראה עם תום המרד הגיע הירש סבירסקי לביתו של פרופ' ריכלביץ ועימו עוד שישה יהודים (שלושת בני משפחת פינקשלטיין ושלושת בני משפחת הניגמן). שניים מהם היו ילדים. למרות מחלתו, נעתר פרופ' ריכלביץ, שהונע משיקולים הומניטריים טהורים, לבקשתם, בנה בין קירות ביתו מקום מסתור עבורם ודאג לכל צורכיהם. בתו הצעירה אירנה, שחששה לחייו ולבריאותו הרופפת ואף הייתה מודעת למצבו הכלכלי הדחוק, התריעה בפניו על הסכנה שבדבר. פרופ' ריכלביץ ביקש ממנה ללכת ולא לשוב על מנת שלא תסכן את עצמה, אולם אירנה סירבה לנוטשו והשיבה שהיא חייבת לסייע לו לאור הסכנה שבה היה נתון. אירנה נהגה להביא לאביה מזון מבית אמה, שלא הייתה מודעת למעשה ההצלה, ובעיקר נהגה לרכוש כמויות מזון גדולות עבור היהודים שהתחבאו בבית אביה. באחת הפעמים שבהן קנתה לחם בשוק השחור, נשאלה מדוע היא צריכה כמות כל כך גדולה, ובמצוות אביה השיבה שהלחם נועד לארנבות שאותן הם מגדלים בביתה.
באחת הפעמים, במהלך חיפוש שביצעו, הגיעו אנשי האס. אס גם לביתו של פרופ' ריכלביץ. מכיוון שריכלביץ רעד, הוא עורר את חשדם שמא הוא מסתיר דבר- מה. טרם הגעתם של הגרמנים עלו היהודים שהתחבאו בסולם למקום מסתור מצופף שבנה ריכלביץ בעליית הגג, והגרמנים לא הצליחו לאתרם. נראה שגם הריח המצחין שנדף מן הארנבות שגידל ריכלביץ בביתו גרם להם שלא להאריך בחיפוש ולמהר ולעזוב את הבית.
כל שבעת היהודים שהתחבאו בביתו של ריכלביץ שהו עימו במהלך מרד ורשה הפולני של אוגוסט 1944. לאחריו פונו התושבים הפולנים מן האזור, והיהודים שהסתתרו התפזרו איש-איש לדרכו. הקשר בינם לבין מושיעם ניתק, אולם הם זכו להגיע ליום השחרור.
בשבעה בינואר 1946 הלך פרופסור ולדיסלב ריכלביץ לעולמו והוא רק בן 45. לאחר המלחמה היגר סבירסקי לאוסטרליה, ומשפחת פינקלשטיין היגרה לארצות-הברית. בשנת 1956 נישאה אירנה לשמעון נוסקוביץ, במוצאו מלודז', ששירת בצבא הרוסי, ושנה לאחר מכן, ב-1957, היגר הזוג לישראל והתיישב ברמת-גן. לזוג נוסקוביץ נולד בן ושמו אלון. שמעון עבד במגוון עבודות ואילו אירנה הייתה במשך זמן מסוים דיילת אוויר, ולרוב עקרת בית.
באחת השיחות עימה אמרה אירנה: "בזמן שהיהודים האלה גרו אצלנו, הייתה לי ההזדמנות להכיר את בני העם הזה בשעת דיכאונם, והחלטתי לאחר גמר המלחמה לעלות ארצה, לראות את היהודים במדינתם, וליטול חלק בשמחתם – שמחת אנשים חופשיים, בארצם שלהם".
ב-18 בפברואר 1975 הכיר "יד ושם" בפרופסור ולדיסלב ריכלביץ כחסיד אומות העולם.
ב- 11 בדצמבר 1985 הכיר יד ושם באירנה נוסקוביץ-ריכלביץ כחסידת אומות העולם.
ב-19 במרץ 1990 הלכה אירנה לעולמה והובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ דגניה א'. עוד טרם פטירתה ועל רקע פרסומים בתקשורת על אודות חסידי אומות העולם שהתגוררו בישראל, פנה קיבוץ דגניה א' לשמעון, והציע לקבלה בבית הקברות בקיבוץ בבוא יומה. הם גם נעתרו לבקשתו של שמעון להיקבר לצידה בבוא העת, וכך אכן היה. עם פטירתה חלה שמעון, ושנה לאחר מכך הלך אף הוא לעולמו ונטמן לצידה.
