ברוניסלבה (ברוניה) התייתמה בגיל חמש מאמה. היא התחנכה אצל דודתה ונשלחה לבית ספר יסודי. לאחר שסיימה את לימודיה בו, נשלחה ללמוד תפירה. ב-1914 עברה לוורשה, שם עבדה בתפירה והמשיכה את לימודיה. ב-1925 נישאה למיצ'יסלב שימבורסקי, נגן בתזמורת פילהרמונית ופרופסור למוזיקה בגימנסיה. יחד גידלו את בתם אניאלה. ב-1929 נפטר בעלה, ועד 1939 התקיימה ברוניסלבה מן הפנסיה שקיבלה לאחר מותו.
קסיל זונברג, אשתו ברברה ובנם אשר התגוררו בעיר לובלין. קסיל היה איש עסקים מצליח ומוּכָּר. עם הכיבוש הגרמני הועברה משפחת זונברג לגטו לובלין. בהמשך נמלטו מן הגטו לורשה, ובהגיעם יצר קסיל קשר עם ברוניסלבה שימבורסקה. מאפריל 1943 ועד לפרוץ המרד הפולני באוגוסט 1944 העניקה ברוניסלבה, שהתגוררה בביתה עם בתה אניאלה, מקלט לקסיל ולאשתו ברברה. גם אשר זונברג מצא מקלט במשך חודשים מספר בביתה של ברוניסלבה, ובהמשך נשלח על ידי אביו לכפר סמוך, שם חי בזהות פולנית שאולה.
ברוניסלבה שימבורסקה, שסיכנה את חייה וחיי בתה כשהעניקה מקלט לבני משפחה זונברג, הגדילה לעשות ואפשרה להם לשמור על אורח חיים יהודי בביתה: היא שמרה על מטבח כשר, ואפשרה להם להתפלל ולאפות מצות. משפחת זונברג התחבאה בביתה של ברוניסלבה עד לפרוץ המרד הפולני באוגוסט 1944. לאחריו גורשו ברוניסלבה ובתה למחנה עבודה סמוך לוורוצלב. הן שבו מן המחנה בפברואר 1945 ועברו ללודז'.
בתום המלחמה עברה משפחת זונברג לעיר לודז', ובהמשך היגרה לפריז, שם פתח קסיל עסק. אשר זונברג נסע בגפו לארצות-הברית, למד בישיבה, התנדב לצבא האמריקני ולחם במלחמות קוריאה וּויטנאם. בהמשך עלו אשר ורעייתו לישראל וקבעו את ביתם בתל-אביב.
ב-1949 נישאה אניאלה שימבורסקה לסטניסלב חיים-דוד בז'סקי היהודי. ברוניסלבה עבדה לאחר המלחמה כתופרת במפעל תעשייתי. באחד בנובמבר 1969, והיא בת 80, עלו ברוניסלבה שימבורסקה, בתה אניאלה וחתנה לישראל, וברוניסלבה קבעה את ביתה בבת ים. ב-1977 נפטרה אניאלה, וברוניסלבה נותרה לסעוד את חתנה. ב-1980, בערוב ימיה, עברה להתגורר בבית האבות "גרטרוד לוקנר" בנהריה. רק כאשר הגיעה ברוניסלבה לגיל 97 הגישה אלישבע המקר, מנהלת בית האבות, בקשה ליד ושם להכיר בה כחסידת אומות העולם.
ב-20 בספטמבר 1986 הכיר יד ושם בברוניסלבה שימבורסקה כחסידת אומות העולם.
ב-23 בספטמבר 1988 הלכה ברוניסלבה שימבורסקה לעולמה בגיל 99. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הלטיני ביפו.
