מערך שיעור על בית הילדים באוטבוצק 

"אוטבוצק [...] הייתה תחנה מאד חשובה. היא החזירה אותו למעשה למסלול החיים, פחות או יותר הנורמליים. אמנם לא עם הורים, לא בבית, אבל 'היחד' הזה ואותה ההרגשה הזו שכל אחד הרגיש, היא עשתה טוב על הנשמה"
יאנק מלוטק, מתוך: "'עת לרפוא' – סיפורו של בית הילדים באוטבוצק, פולין", תערוכה מקוונת אתר יד ושם.

מספר הילדים ששרדו לאחר השואה מוערך בעשרות אלפים. חלקם הסתתרו ומצאו מקלט בכל מקום אפשרי, פחדו כל העת פן יחשפו והיו תלויים בזרים שלעיתים גילו כלפיהם רצון טוב. אחרים שרדו על ידי הסתרת זהותם והתמודדו גם הם כל העת עם פחד וסכנה, כיוון שדי היה במילה שגויה להביא לחשיפתם ולמותם. מציאות חיים זו גזלה מילדים אלו את ילדותם - במקום לחוות שמחה, אהבה, לימוד, והגנה מצד המבוגרים, הם נחשפו באותן שנים למציאות קשה של רעב, מחלות, השפלה, ביזוי ומוות. אל מול עיניהם התמוטט העולם המוכר והם צפו בחוסר האונים של מי שהיו בעבר המגוננים הטבעיים עליהם והמתווכים בינם לבין העולם – המבוגרים. האמנה החברתית הבלתי כתובה, לפיה על המבוגרים להגן על הילדים ועל החזק להגן על חסר הישע, כבר לא הייתה בעלת תוקף במציאות שכזו. לעתים קרובות נאלצו הילדים להתבגר מהר מהצפוי, לקבל על עצמם אחריות כבדת משקל לגורלם ולגורל משפחתם ואף לסייע בנטל המצוקות שכפתה המלחמה.

לשכפול וצפייה בשיעור לחצו כאן