מיועד לתלמידי החטיבה העליונה
משך הפעילות: שעה וחצי
65 שנה חלפו מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה והשואה ממשיכה לעמוד במרכזו של שיח יהודי ואוניברסלי בעל גוונים היסטוריים, אנושיים וערכיים. יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא היום בו מתייחדת מדינת ישראל עם זכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו על ידי הגרמנים הנאצים ועוזריהם בתקופת השואה. זהו יום של זיכרון אישי וקולקטיבי, יום של הנצחת הקורבנות, הזדהות עם הניצולים ותמרור אזהרה לאנושות. מדי שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באירועים ממלכתיים, במערכת החינוך, באמצעי התקשורת ובטקסים מקומיים וכלל-ארציים, בדרכים רבות ומגוונות.
אחת הדרכים החשובות והמפרות לעסוק בשואה הנה באמצעות האומנות. שכן, כוחה של יצירת אמנות נעוץ ביכולתה להציג את המציאות תוך הרחבת אופקי ההבנה שלנו. כמו כן, המפגש עם האמנות מאפשר לנו לעסוק בסוגיות אוניברסאליות מבעד לחייו הפנימיים של האדם הפרטי.
מערך שיעור זה נסב על הכרזה שנבחרה במקום הראשון בתחרות הממלכתית "מעצבים זיכרון" מטעם יד ושם ומשרד ההסברה והתפוצות אשר התקיימה השנה (תש"ע). כרזה זו נבחרה מתוך 301 כרזות שהוגשו לתחרות, שאותה עיצב נמרוד בר-און, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה בצלאל. מתוך נימוקי השופטים, הכרזה נבחרה משום שהיא "מלאת עוצמה ויזואלית ותכנית. היא מצליחה לשלב בין הלאומי לפרטי באמצעים פשוטים ובהירים ללא פאתוס". כמו כן הכרזה מעוצבת באופן כזה "המקיים דיאלוג עם שמות הנספים באופן שיכול לגעת בלב כולם ויחד עם זאת מעורר שאלות מורכבות". זאת ועוד: "הסקרנות שהכרזה יוצרת לגבי הפרטים הכתובים בה מעודדים למידה והעמקה בנושא השואה". המערך המובא כאן מטרתו לחשוף את התלמידים לכרזה הנבחרת ובאמצעותה לעורר דיון בכיתה בנושא של זיכרון השואה. כמו כן, מערך השיעור מעלה שאלות חינוכיות ומציע נקודות להתייחסות ופעילויות שילוו את פרשנות הכרזה.
מהלך השיעור
ניתוח אמנותי של הכרזה
הכרזה מורכבת משלושה רבדים הקשורים זה בזה. הרובד הראשון והבולט הוא חלקי שורות תפילת הקדיש. ברובד השני באים לידי ביטוי פרטי המידע ההיסטוריים השייכים לבני משפחתו של יוצר הכרזה. הרובד האחרון הנו העיצוב האומנותי של כל הכרזה, באופן כזה בו תפילת הקדיש חתוכה וצבועה בצהוב ואילו פרטי המידע של הרובד השני מופיעים בצורה של פסים אפורים אשר אף הם חתוכים. מערך השיעור ידון בכל אחד מן הרבדים בכרזה תוך שאלות והצעות לדיון. בסיום השיעור תיערך פעילות חינוכית אשר תנסה "להשלים" את המידע החסר בכרזה באופן כזה בו התלמידים יחקרו וישלימו את פערי המידע המצויים בכרזה.
רובד ראשון - תפילת קדיש
בכל חברה ניתן למצוא דרכים שונות לעיצוב זיכרון והתמודדות עם אבל. ביהדות ישנם מספר טקסים ומנהגים המהווים דרך לזיכרון הנפטרים כמו גם אמצעי להתמודד עם האבל לצד הצורך להמשיך ולחיות. אחת הדוגמאות המובהקות לצורה קולקטיבית זו של זיכרון והתמודדות עם אבל היא תפילת הקדיש. את תפילת הקדיש אומר החזן במקומות שונים בתפילה, אך ישנם מקומות שאומרים אותה האבלים והיא נקראת 'קדיש יתום'. זוהי תפילה הנאמרת על ידי בני משפחה מקרבה ראשונה לזכרם של הנפטרים במשפחתם. הקדיש נאמר בשלוש התפילות היומיות (שחרית, מנחה וערבית) ולאחר לימוד תורה בתקופת האבל הקרובה (חודש, 11 חודש ושנה לפי הדינים השונים). לאחר השנה הראשונה, נקבע יום הפטירה לתאריך של זיכרון הנקרא 'יום השנה' (יאָרצייט). כל 'יום שנה' נאמר הקדיש בשלוש התפילות. את הקדיש אומרים בשפה הארמית משום שבתקופה בה חוברה תפילה זו רוב היהודים דיברו ארמית.
- מהי המשמעות של המילה 'קדיש' לדעתכם?
- מהי לדעתכם משמעות תפילה זו?
- מדוע שורות הקדיש בכרזה חתוכות ומדוע צבען צהוב?
- האם יש משמעות לעובדה כי הקדיש בכרזה נחתך לאחר המלה "בית"?
חשוב מאוד לציין כי בתקופת השואה נאלצו מרבית הקורבנות להתמודד עם אבל ללא יכולת להשתמש בכלים המוכרים להם. כך, קבורה פרטית והנחת מצבה הפכה לנחלתם של מעטים בלבד וקיום מנהגי אבלות כמו "ישיבת" שבעה הפכו לקשים במיוחד בגטאות ולבלתי אפשריים במחנות. חשוב להדגיש שאי היכולת לקיים מנהגי אבלות חסמו בידי רבים את האפשרות להתמודד עם האבדן. הכלים המסייעים לאבל הם מסגרת שיש בה התחלה וסוף ובמהלכה פרדה מאדם יקר. כל אלו נמנעו מיהודים בשואה והותירו אותם עם כאב האבדן ללא יכולת לעבדו כראוי.
רובד שני – מידע היסטורי על אודות בני משפחתו של יוצר הכרזה
התמקדות בפרטים ההיסטוריים המופיעים בכרזה חושפים תאריכים ושני סוגים של שמות: שמות של אנשים ושמות של מקומות באירופה. שמות האנשים הם שמות בני משפחתו של יוצר הכרזה אשר נרצחו בשואה. ניתן לראות כי שמות אלה מגוונים באוכלוסייה היהודית: שמות יידישאים, שמות עבריים ושמות לועזיים. הסוג השני של שמות הם שמות ארצות, ערים ואתרי רצח בכל אירופה במהלך מלחמת העולם השניה. בדומה לשורות תפילת הקדיש, גם כאן פרטי המידע חתוכים. יחד עם זאת שורות פרטי המידע כתובים מעל שורות הקדיש.
- מה משמעותם של הפסים האפורים בהם מופיעות שורות המידע?
- מדוע לדעתכם שורות המידע חתוכות?
- מדוע שמות האנשים מובחנים משאר המידע (באמצעות צבע בהיר יותר)?
- האם קיימת משמעות לכך שפרטי המידע על אודות המשפחה כתובים מעל שורות הקדיש?
השילוב בין תפילת הקדיש ובין פרטי המידע האישי של משפחת יוצר הכרזה מלמד אותנו על הקשר ההכרחי בין זיכרון פרטי וזיכרון קולקטיבי. ללא המידע על בני המשפחה אשר נרצחו בשואה לא תיתכן הנצחה קולקטיבית. העובדה כי שני הרבדים (הקדיש ושורות המידע) חתוכים, מעידה על הדה-הומניזציה, שקורבנות השואה עברו. החיתוכים בכרזה טומנים בחובם את צעקתם של הקורבנות מחד גיסא, ואת חוסר היכולת שלנו לדעת את כל פרטי האירועים אשר התרחשו בשואה מאידך גיסא. הבחירה האמנותית להציג את המידע בשורות פסים אפורות מזכירה באחת את מדי האסירים במחנות בשואה (הפסים מזכירים גם את פסי מסילות הרכבת). הפיכת הכרזה למדי אסיר כמו הופכת את הכרזה לגופו של אסיר יהודי עליו נאמר קדיש; אסיר יהודי המהווה אדם ספציפי (אחד מבני משפחתו של יוצר הכרזה) ובה-בעת אסיר יהודי אלמוני, עליו קשה לומר קדיש מאחר ואנו לא יודעים מי הוא משום שחסר לנו מידע עליו.
סיכום – הצעה לפעילות חינוכית
על אף העובדה כי פרטי מידע רבים נחתכו מן הכרזה, ניתן לנסות ולמלא את פערי המידע באמצעות חיפוש אחר דפי-עד במאגר השמות והמידע באתר האינטרנט של יד ושם. כמו כן רצוי להיעזר במפת אירופה ובאמצעותה לאתר את שמות המקומות המופיעים בכרזה. באמצעות פעילות חינוכית זו התלמידים ייחשפו למידע הקשור בשואה וכמו ישלימו את המידע החסר בכרזה.
