מקום ראשון: אדווה לוטטי
מיועד לתלמידי תיכון
משך הפעילות: שעה וחצי
מערך השיעור ידון במשמעות המושג "זיכרון" לאור הרעיון המוצג בכרזה, הנוגע באופן ייחודי בנושא שברי זיכרון שנבחר השנה. במהלך השיעור יוצעו נקודות לדיון ופעילות חינוכית אשר ינסו להאיר מחדש את נושא הזיכרון על מורכבותו.
מטרתנו לחשוף את התלמידים לכרזה ולעורר באמצעותה דיון בכיתה בנושא של זיכרון השואה, בדגש הנושא הנבחר: "שברי זיכרון" – חפצים, צילומים ומסמכים מתקופת השואה. החפץ או הצילום, בשונה מהמילה הכתובה, יש בו עוצמה הממחישה את הדמות ומחיה אותה בעינינו. פני האנשים, בגדיהם, רכושם יוצרים אצלנו קרבה כלפיהם. מטרתנו לעורר את הקרבה הזו וליצור אמפתיה אצל התלמידים כלפי הקורבנות. לידי כך ננסה להגיע דרך הצילום שבכרזה, המראה לנו משפחה, פנים, אנשים שלאחר הסרת כל פערי הזמן, התרבות והגורל הם בעצם רק אנשים כמונו, דומים לנו וקרובים.
מהלך השיעור
פתיחה
מערך שיעור זה נסוב על הכרזה שנבחרה במקום הראשון בתחרות לבחירת הכרזה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, "מעצבים זיכרון", מטעם יד ושם ומשרד ההסברה והתפוצות אשר התקיימה השנה (תשע"א). כרזה זו נבחרה מתוך 180 כרזות שהוגשו לתחרות. עיצבה אותה אדווה לוטטי, בוגרת בית הספר "חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה. מתוך נימוקי השופטים, הכרזה נבחרה משום שהיא "כרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה." כמו כן: "הדיון המרכזי שבכרזה עוסק בזיכרון הנוטה באופן טבעי להתעמעם... הדבר בא לידי ביטוי בעמעום המכוון במקומות הדרמטיים. זוהי הסתרה מאוד מטרידה ומשמעותית המקיימת דיאלוג עם תבנית מודעת-אבל שבמסגרת הכרזה, ובכך משרתת את המסר היטב".
66 שנים חלפו מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה והשואה ממשיכה לעמוד במרכזו של שיח יהודי ואוניברסלי בעל גוונים היסטוריים, אנושיים וערכיים. יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא היום בו מתייחדת מדינת ישראל עם זכרם של ששת מיליוני היהודים שנרצחו על ידי הגרמנים הנאצים ועוזריהם בתקופת השואה. זהו יום של זיכרון אישי וקולקטיבי, יום של הנצחת הקורבנות, הזדהות עם הניצולים ותמרור אזהרה לאנושות. מדי שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באירועים ממלכתיים, במערכת החינוך, באמצעי התקשורת ובטקסים מקומיים וכלל-ארציים, בדרכים רבות ומגוונות.
אחת הדרכים החשובות והמפרות לעסוק בשואה הנה באמצעות האומנות. שכן, כוחה של יצירת אמנות נעוץ ביכולתה להציג את המציאות תוך הרחבת אופקי ההבנה שלנו. כמו כן, המפגש עם האמנות מאפשר לנו לעסוק בסוגיות אוניברסאליות מבעד לחייו הפנימיים של האדם הפרטי.
שאלה לתלמידים:
מה אתם רואים בכרזה?
תשובותיהם של התלמידים יהוו בסיס להמשך הדיון, בין אם יתייחסו לדברים הפשוטים הנראים בכרזה: תמונה, משפחה, כתם שחור וכו', ובין אם יעלו רעיונות בדבר משמעותם.
ניתוח הכרזה – הצעה
בכרזה מופיע תצלום, בתוך מסגרת שחורה, ובו משפחה יהודית שחיה באירופה לפני השואה. את מרכזו של התצלום מכסה פס רחב שחור, המסתיר את פניהם של בני-המשפחה המופיעים בו. רק במאמץ ניתן לגלות את פני האנשים שבתמונה – פעולה הנדרשת מהמתבונן. המילים: יום הזיכרון לשואה ולגבורה ממוקמות במרכז הכרזה בדגש צהוב על המילה זיכרון.
מבנה הכרזה
בטרם נדון בפרטי הכרזה שלפנינו, ננסה לבחון את מבנה הכרזה כיחידה שלמה ומעוצבת. ראשית, מסגרת הכרזה היא מסגרת שחורה ורחבה, כמסגרתה של מודעת אבל, בעוד הטקסט במרכז הכרזה (במקרה זה- הצילום המשפחתי) יכול להוות דימוי לתוכנה של מודעת האבל - האנשים עליהם אנו אבלים (או, במקרה זה כפי שנראה בהמשך, על חלקם).
הטקסט המילולי שבמרכז הכרזה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מעמיד במרכז העיסוק בכרזה את נושא הזיכרון ומשמעותו לקיומם של הנרצחים בשואה בתודעתנו.
- מה תפקידם של החפצים, המסמכים והצילומים בבניית הזיכרון שלנו לאותם אלו שנרצחו בשואה?
- מה משמעותם של אותם "סוכני זיכרון"? איזה חלל הם באים למלא?
- מה תורם השימוש בתבנית מודעת האבל למסר שבכרזה?
- מהו זיכרון? האם אנו יכולים לזכור רק את מה שחווינו על בשרינו? האם אנו יכולים לבנות זיכרון בתודעתנו לקיומם ולחייהם של אלו שנרצחו בשואה?
ההסתרה – המסך השחור
הכרזה מציגה בפנינו צילום מוסתר, כאשר ההסתרה היא המסר הבולט בה - על המתבונן לגלות את התמונה שמעבר למסך השחור. אך תחילה, יש לעמוד על משמעותו של מסך זה.
- מדוע, לדעתכם, נמצא שם המסך השחור?
- איך משפיעה עלינו, כמתבוננים, ההסתרה של התמונה?
נראה, כי באופן הפשוט והגלוי ביותר מסמל המסך השחור את רציחתם הפיזית של מרבית האנשים המצולמים בתמונה. עולם שלם נמחק בשואה, בלא שהותיר אחריו פרטים רבים מהם ניתן לזכור. בזמן מלחמת העולם השנייה, נרצחו על-ידי הנאצים כשישה מיליון יהודים ברחבי אירופה.
למרבה הטראגיות, מחיקתם מעל פני האדמה יצרה חיִץ בינינו לביניהם וגרמה למצב שאין אנו יודעים עליהם, אלא מעט מאוד. וכך קורה, שאנו נוטים לעסוק יותר בשואה עצמה, ברצח. אנו זוכרים את הקורבנות כגופות וכהמוני אדם מיוסרים, ללא צלם, ולא כאנשים רגילים ומגוונים שחיו לפנים בעולם יהודי חי ועשיר. המסך השחור, אם כן, מסמל מלבד את הרצח גם את הריחוק שלנו מעולמם של אנשים אלה ועד כמה במעומעם אנו יודעים עליהם ועל חייהם (מבחינה תרבותית, יומיומית, אידיאולוגית וכו') – ריחוק שנוצר הן על-ידי הרצח שלהם והן על-ידי הזמן שמטשטש ומעמעם את הזיכרון.
את הצילום שבכרזה מקיפה מסגרת שחורה, המזכירה לנו מודעת אבל שמטרתה ליידע אותנו על הנפטרים, אך כתם שחור מכסה את פניה של המשפחה היהודית המופיעה בה, ומונע מאתנו לראות אותם בבהירות, לדעת מי הם היו. כך שבעצם, אין אנו יודעים על מה ועל מי אנחנו מתאבלים.
יש לנו, אם כן, תפקיד בזיכרון – לחלץ תווי פניהם של הנרצחים.
לשם כך עלינו, במאמץ רב, להסיר את ההסתרה ולגלות על-ידי פעולה זו את העולם שנכחד.
הרשל יופה, אשתו גיטל רבינוביץ יופה, ילדיהם אברמלה ורוזה-רחל, עם הדודה – 23.10.1932
גיטל רבינוביץ והירשל יופה לאחר נישואיהם. פריז, 24.6.1928
הירשל יופה ואחיו, רפול יופה, עובדים כבנאים. תל-אביב 1924.
גיטל רבינוביץ וחברותיה. ישראל, 1926.
הגילוי – מה שמעבר למסך השחור
- איך הייתם מתארים את מה שניבט לעינינו מעבר לחיִץ השחור?
- כיצד תיארתם לעצמכם קודם משפחה יהודית שחיה לפני השואה?
סיבות שונות הביאו לכך שבתודעתנו נראים האנשים, קורבנות השואה, כאנשים שונים ורחוקים מהווייתנו היומיומית. המקום, הזמן ואורחות החיים הם חלק ממה שיוצר את הריחוק ומשאיר בתודעתנו את השונה יותר מאשר את הדומה.
בעיניהם של אנשים רבים, למשל, מתאפיינים יהודי אירופה שלפני המלחמה כבני עיירות, כפי שחיו יהודים במשך מאות שנים עד תחילת המאה ה-20. הקהילות היהודיות שחיו בעיירות, היו בעלות אופי ומבנה חברתי מוגדרים, כמו דמות העיירה מהסרט "טוביה החולב" – רבנים, מלמדים, שוחטים, מוהלים ובעלי מלאכה שונים כמו סנדלרים וחלבנים - עולם שונה מהעולם בו אנו חיים היום.
והנה, מבעד לעמעום השחור אנו מגלים משפחה יהודית מודרנית, אולי אחרת ממה שדימינו לעצמנו. מן התמונה לא עוברים אלינו ריחוק ושונות, כי אם קירבה ואף דמיון. אנשים כמונו. הורים, ילדים, משפחה. הדברים המשותפים הפשוטים חושפים לעינינו את האדם, מעבר לכל חיִץ שיוצר הזמן או המקום.
בתמונה נראים בני משפחת יופה, שחיו בפריז לפני המלחמה. אבי המשפחה, הירש יופה, עסק במכירת תיקי עור. את אשתו, גיטל רבינוביץ, הוא נשא בסוף שנות העשרים. בתמונה נראים גם ילדיהם, רחל-רוזה ואברמל'ה, וגם הדודה. על-פי הידוע לנו, גם הירש וגם גיטל אשתו היו אף בארץ ישראל בשנות ה-20. הירש נראה באחת התמונות עובד כבנאי בתל-אביב!
למעשה, זה כל הידוע לנו לגבי המשפחה. ובכל זאת, מהיותנו אנשים ומשפחות כמותם, אנו יכולים לנחש אילו תקוות ושאיפות ליוו את חייהם. מה בני זוג מייחלים לעצמם? כיצד הם רואים את עתידם? איזה עתיד הם רוצים לילדיהם?
העולם היהודי באירופה, אם כן, היה מגוון מאוד וקרוב אלינו מבחינות רבות. משפחת יופה המוצגת בכרזה, מספקת לנו צוהר להכיר עולם יהודי מגוון זה, ולאפשר לנו בסיס מוצק יותר לאבל המתבקש ב"יום הזיכרון לשואה ולגבורה", מוטיב הבא לידי ביטוי במבנה מודעת האבל של הכרזה.
המשמעות – כיצד עכשיו ייראה הזיכרון
לאחר שהתבוננו היטב בצילום המסתתר מאחורי המסך השחור, צילום משפחתי המייצג עולם שלם שהיה ואיננו, משמעות הזיכרון שונה, ובעיקר- תוכנו.
- מה עכשיו אומר לנו יום הזיכרון לשואה ולגבורה?
- מדוע, לדעתכם, מודגשת המילה זיכרון בצהוב?
לאחר שהבהרנו את השחור שבכרזה וגילינו את האנשים ואת עולמם – הם כבר בלבנו, וכך, בעקבות התהליך שעובר המתבונן בפענוח הכרזה, מתקבלת המשמעות המחודשת של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לא עוד אבל במרכזו עומד בעיקר מעשה הרצח, אלא אבל אמיתי, ממשי, על בני אדם שהיו ואינם עוד, על משפחות ועל קהילות. זהו אבל שיש בו תוכן ולכן משמעותו רבה. הכתם השחור אולי לא נעלם במשמעותו המיידית, שהרי שישה מיליון יהודים נרצחו ואינם, אך הוא בהחלט יכול להתבהר אם נתייחס לממד הזיכרון והאמפתיה.
פעילות אפשרית לסיכום - איסוף שברי הזיכרון והצגתם:
- כל קבוצת תלמידים תבחר דמות של אדם המופיע על דף-עד מתוך הדפים המצורפים למערך זה. פרטי המידע הקיימים לגבי האנשים הם מינימליים. בשלב ראשון, תנסה הקבוצה לכתוב על חייו האפשריים של אותו אדם – מה בד"כ יש לאדם בגילו, במה עוסקות מחשבותיו, מהן שאיפותיו. בהמשך, תנסה הקבוצה למלא את הפערים הקיימים בדף העד על-ידי הרחבת נתוני המידע הקיימים. לדוגמה: אם מופיע שם העיירה ממנה מגיעה משפחת הנרצח, על הקבוצה למצוא את כל המידע הזמין לה לגבי עיירה זו ממאגרי המידע באינטרנט וכן מספריית בית הספר. כך בנוגע לפריטי-מידע נוספים בדף. בסיום התהליך תציג הקבוצה אל מול הכיתה את ה"תחקיר" שערכה בנוגע לדמות.
- כל תלמיד יתבקש למצוא במאגרי המידע באינטרנט חפץ, תמונה או מסמך ולעשות תחקיר קטן עליהם. לגלות למי היו שייכים, מי האיש או האישה שהחזיקו בו ומה משמעותו של החפץ, הצילום או המסמך עבורם ועבורנו (למה הוא שימש, האם עומד סיפור מאחוריו).
