מערך שיעור על הכרזה הממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז

מספרים ושמות

בכרזה נעשה שימוש רב במספרים, אשר נועדו להחליף את שמות האסירים במחנות, והפכו לאחד מהסמלים הבולטים בניסיון ליטול את צלם האנוש של הקורבנות. משום כך, נציע דיון על שמות ומספרים:

• מה לדעתכם המהות בשם האדם? האם השם שלנו משקף רק אותנו?
• אילו עוד דברים או תחומים עשויים להשתקף באמצעות השם שלנו? בחנו זאת עם חבריכם וחברותיכם, מה משמעות השם הפרטי? מה משמעות שם המשפחה? האם השם נפוץ? האם יש קשר ידוע בין אנשים עם אותו השם? האם השם לקוח מההיסטוריה היהודית? האם הוא מעיד על תפקיד כלשהו שאנו זוכרים כמו לוי או כהן?
• האם השם שלנו משקף את שאר בני המשפחה בני אותו השם? האם זה "אומר עליי ועליהם משהו"?
• כמה יהודים נרצחו בשואה? האם למספר זה יש משמעות בעיניכם? מהי?
• איזה סוג זיכרון אנו יוצקים למספר בסדר גודל כזה?

דפי עד

כבר משנות החמישים, מספר שנים מועט לאחר השואה, החלו ביד ושם לאסוף את שמות הנספים והפרטים האישיים שלהם, על מנת לנסות ולהילחם באנונימיות שהמספרים מותירים. התבוננו במספר דפי איסוף כאלו, הנקראים דפי עד. 

1. איגנץ פלטרר
2. נטע ירוחם בערלינער
3. שמואל עמנואל צימברקנופף
4. דונקלבלום שרה
5. דוד רוט
6. קצנלסון צבי
7. קצנלסון חנה

התמודדות, שיקום ובניית חיים חדשים

הטקסט הבא נכתב בידי המשורר יצחק קצנלסון. קצנלסון נולד ב-1 ביולי 1885 ונרצח באושוויץ  ב-3 במאי 1944. היה מורה לעברית, מחזאי ומשורר, שכתב בעברית וביידיש. בשנות המלחמה נכלא בגטו ורשה, שם המשיך לכתוב מחזות, שירים ופואמות, כמו כן היה מורה לתנ"ך וספרות. הוא בכה וקונן על העם היהודי שנהרג בזמן שהדברים קרו, הטמין את כתביו במחנה מעבר שנכלא בו יחד עם בנו הגדול צבי, משם גם נשלח לרצח באושוויץ בירקנאו.

בקטע שלפניכם הוא דורש מאתנו למנות, לספור את קרבנות השואה. כמו בחומש שמות. ספירת האנשים היא ברובד אחד – כמה הם, וברובד השני היא הסתכלות על פנימיותו של האדם, על כל נפש שהיא עולם ומלואו, ומכאן, שהספירה היא חילוץ פניו של האדם בשואה, ולא רק היותו חלק ממספר הקרבנות הכללי של השואה.

31.8.43

מְנֵה מְנֵה, עד יבוש שפתך ולשונך בפה, עד התאבן הקצף בזוויותיו. מְנֵה מְנֵה: ארבע נפשות מישראל, חמש, שש – ועוד, ועוד… אל תקרא בשמות הקדושים, שאינך יכול להעלות ... שמות יהודים על שפתיך, שלא ידעתם, לא ידעתם, לא את השמות, ועל אחת כמה וכמה את נפש היהודים, את נשמתו. …אוי לנו שלא הכרנו את הנפש מישראל, אשר כלתה ואיננה…איננה עוד…
(עמ' 189)

...לא ידעת את הנפש האחת הישראלית ..., לא ידעת את היותר קרובים במשפחתך,  בביתך. הן בנך - ואתה לא ידעת! לא ידעתן, לא הכרתן... מְנֵה מְנֵה : עשר, אחת עשרה, שתים עשרה נפשות... צר לי שאין אתה יודע את שמותיהן... אל יצר לך על השמות! יצר לך, יהודי חלכה, על הנפשות שלא הכרת! ...כמו שכל נפש מישראל יש לה לכל אחת משהו שבנשמה משלה בחייה, כך כל נפש ונפש במיתתה. מתה אחרת, הרגישה אחרת. כל נפש מישראל והטרגדיה שלה בהירצחה. ... מְנֵה מְנֵה : שלוש-עשרה, ארבע-עשרה, חמש-עשרה נפשות... לא את הנפשות ולא את השמות אנו יודעים. מה ששייך לנפשות - תהום, כל נפש מישראל - תהום, תהום מעמקים ורמות, ומה ששייך לשמות - קרא: אברהם ויצחק, ויעקב. היה בכל אחת מהן, בכל נפש משבעת המיליונים, משל אברהם, יצחק ויעקב, משל האבות. לא היו מביישים שבעת המיליונים הנרצחים האחרונים את ראשיתם... מְנֵה , מְנֵה ...
יצחק קצלנסון מחנה ויטל (עמוד 190)

שאלות לדיון:

• מה דורש מאיתנו המשורר הנביא יצחק קצלנסון?
• ממה הוא חושש?
• כיצד אתם מבינים את הדרישה התקיפה שלו לִמְנוֹת אותם?
• מדוע לדעתכם, "כל מה ששייך לנפשות - תהום"?
• מדוע לדעתכם אברהם יצחק ויעקב נמצאים בקטע זה, שנכתב בזמן השואה על ידי אדם שנרצח בסופו של דבר?
• הביטו בכרזה, האם דמות האדם בו קשורה למספר?

קראו את הפסוקים הראשונים של ספר שמות:

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ:

• האם גם כאן מתקיימת הספירה ה"כפולה"? (מספר האנשים ומספר הנפשות)

"ויהי כל נפש" ואלה שמות אינה מבקשת לציין רק בכמה נפשות מדובר מבחינה מספרית, אלא הדגש הוא על איכות כל אחת ואחת מהן – כל נפש, שבעים נפש, שבעים דמויות שונות בעלות גוון ואופי שונה וכוח שונה. החשיבות היא על ההוויה של האדם – מי שהוא היה בחייו ובמיתתו.

מעדותה של לילי שטיפלר ילידת ורשה 1927 המתארת את הגעתה לאושוויץ:

ש. את יכולה להראות לנו את המספר
ת. לא ידענו מה זה מספר. עמדנו בשורה, והגענו לאיזה צריף. לאחותי היה מספר 5 ,לי יש 46904 .לאחותי היה 5 ,היא היתה אחרי. ואני, כשהגענו לשם, ישבו בחורות עם עטים כמו מחט, וזה לא ציירו לנו את האות, רק חור. אם תפתחי תראי חור-חור-חור, עשו המון חורים, זה די כואב. ועוד חצי מגן דוד
ש. משולש?
ת. משולש, כן. וזה היה סימן של יהודים. וכל סיכה, כל דקירה זה דקירה בלב, כי הנה, את כבר לא בן אדם, את נהפכת למספר. וזה היה מאוד עצוב. וכל כך כאב לנו שאת כבר לא מישהו, את לא כבר זכות, את פשוט מספר. ואחר כך נתנו לנו מספרים לבנים עם מספר אחר, אני זוכרת, 82 ,עם עוד 4 מספרים, ולא היה שום סימן. לגויים היה משולש אדום, גם גויים היו שמה, באושוויץ. ולנו היה רק מספר.
(ארכיון יד ושם, 9573 -3.0)

שאלות לדיון:

• מה הייתה ההשפעה של קעקוע המספר על הנערה לילי?
• נסו להסביר את תחושתה : "את כבר לא בן אדם, את נהפכת למספר". האם דברים (השפיעו ומשפיעים על האופן שבו אנו זוכרים את השואה? כיצד?
• האם ביכולתכם לצקת דבר נוסף לזיכרון השואה? מה הייתם בוחרים?

דן פגיס, ניצול שואה מבוקובינה. בזמן השואה נשלח לטרנסניסטריה יחד עם סבו וסבתו. ב 1946 עלה לארץ ישראל בעליית הנוער, לימים הפך למרצה בכיר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית ולמשורר וסופר. קראו את השיר שלפניכם:

שאלה לדיון:

• התבוננו בכרזה לצד עדותה של לילי שטיפלר וקריאת השיר 'עדות'.  האם עדותה של לילי משתקפת מן הכרזה? האם מה שמדמה כאן המשורר מתקיים בכרזה הזוכה? באיזה אופן?

המאבק שהתקיים בזמן השואה ונגרר גם לתפיסת הזיכרון הוא בין מחיקת האדם לבין שימור צלם האנוש. בזמן השואה, זה היה המאבק של יחידים ושל הקהילה, התנגדות רוחנית למציאות של שלילת האנושיות מהאדם – ה"דה הומניזציה". מבחינת זיכרון השואה, המספר הגדול של הקרבנות כמו השתלט על הזיכרון, והפך בעצמו לסוג של סמל – שישה מיליון. חילוץ פניו של האדם בשואה מצריך מאיתנו התבוננות לעבר האדם שדומה לנו. בכרזה מודגשות פניו של הילד, מבטו חזק וגם שפתיו, הוא יוצא מתוך המספרים שמילאו כמעט את כל המרחב, אבל הוא האחד שיוצא מתוכם, ומשמעות אובדן היהודים בשואה טמונה בו ובעוד אחד ובעוד אחת, סך כולם שישה מיליון נפש.

הדמות המשתקפת בכרזה היא של סבה של המעצבת, יוסף ישעיה בודנר. ישיעהו יוסף שרד את השואה.

הרחבה: דמות הילד בכרזה

יוסף ישעיה בודנר הוא סבה של מעצבת הכרזה, תמר אודיה בודנר.
יוסף ישעיה בודנר נולד 1 באפריל 1925 בברדיוב שבצ'כסלובקיה. בן למנחם מנדל ודינה בודנר, תאום לנפתלי.
עם פרוץ המלחמה בסלובקיה הורשו הוא ומשפחתו להישאר בעיר, כיוון שלאביו הייתה חנות משקאות. אביו החליט לשלוח אותו ואת אחיו התאום מחוץ לסלובקיה כדי שלא יילקחו למחנות עבודה. למרות שכל אחד הלך לדרכו, המשיכו האחים להיפגש במפתיע בדרכים לא דרכים.
כאשר פרצה המלחמה בהונגריה ודלתות ההימלטות פחתו עוד ועוד, החליטו האחים לחזור יחד לביתם ולהצטרף להורים. בהגיעם לסלובקיה התחילו הגרמנים באיסוף כפייתי ומהיר של היהודים, אז החליט אביהם, מנחם, שאינם יכולים להישאר עוד, וכך החלה כל המשפחה לברוח יחד.
לאחר תקופה ארוכה של ניסיונות להתחבאביערות, ובריחה מעיירה לעיירה, הגיעו סבי ומשפחתו לסטרה הורי, עיירה בסלובקיה. שם התדפקו על דלתות בחיפוש נואש אחר טיפת חום ואוכל, עד שהגיעו לביתה של משפחת חאלדני. יוזף, החליט להכניס את המשפחה ולהחביא אותם בביתו. לאחר תקופה של שהייה בביתה של משפחת חאלדני, החלה טבעת החנק הנאצית מתהדקת, ומהווה סכנה רצינית לשתי המשפחות עד שהחליטו בהחלטה משותפת של שתי המשפחות, שבני משפחת בודנר יעברו למערה שביער, שם החביא יוזף משפחה נוספת.
למרות הסכנה לו ולמשפחתו, המשיך יוזף לספק לשתי המשפחות אספקה אל המערה שביער.
גם בזמן שהיה במסתור ובבריחות, המשיכו יוסף ישעיה לשמור מצוות ככל שיכלו. דוגמה לכך היא סיפור אחד שהוא מספר: בזמן שהיו במערה לפני הפסח, הם ניסו לאפות מצות. בעודם מפרידים בזהירות עצומה בין הקמח למים שלא יגעו חלילה נפל נטיף קרח מתקרת המערה אל תוך הקמח וגרם לו להחמיץ. למרות הדוחק, הם זרקו את הקמח והמשיכו באפייה במעט הקמח הנותר.
בשביעי של פסח 1945 עלה יוזף בריצה והודיע למשפחות על סיומה של המלחמה.
יש לי אהבה עצומה וחיבור חזק לסבי, יוסף ישעיה, שכמוהו יש גם לי תאומה.
כיום אני סטודנטית לעיצוב גרפי במכללת אמונה.

* נכתב על ידי תמר אודיה בודנר בת 22 מרחובות, מעצבת הכרזה.