מערך שיעור בנושא: מבעד לעינינו - מתבוננים ויוצרים

בחלק זה תמצאו שאלות לדיון על כל אחת מהכרזות המעוצבות שלפניכם. עוד בחוברת תצלומים ועדויות הקשורים לכרזות, לפעילות יצירה של התלמידים.

בפעילות יעצבו ויפיקו התלמידים כרזות חדשות אשר ישקפו את תחושותיהם ואת התמודדותם עם הנושאים העולים מהכרזות. הכרזות המיועדות לעבודת היצירה של התלמידים מסומנות באות אל"ף (2א, 3א, 4א, 5א).

פעילות ערה ויצירתית תאפשר לילדים להיות שותפים בתהליך הלמידה והיצירה ותעודד התמודדות רגשית חשובה.

למורה מקום חשוב בפעילות – עליו לנסוך בתלמידים ביטחון ולהיות פתוח וקשוב אליהם כשהם עוסקים בנושא קשה זה. חשוב מאוד שהמורה יאפשר לתלמידיו לבטא את אשר על לבם ויכוון את הדיונים ואת השיעור אל המקומות המתאימים להם מבחינה קוגניטיבית ורגשית.

להורדת הכרזה

כרזה זו מתרכזת בחייהם של הילדים היהודים לפני השואה. המטרה היא להראות שהם היו ילדים כמו כל הילדים ולהתוודע במקצת לגיוון ולמאפיינים של חייהם.

הורדת הכרזה

כרזה זו עניינה ראשיתה של השואה, נקודת המפנה מעולם של ביטחון ושל עתיד לעולם של חוסר ידיעה ושל התעללות.

שימו לב כי המפנה הזה חל בכל אחת מהמדינות בזמן שונה, והדבר המתבטא בכרזה. (אפשר להסב את תשומת לב התלמידים לכך, אך אין המטרה לדון בהיסטוריה המורכבת והמסובכת מפני שתלמידי בית ספר יסודי יתקשו להבין אותה.)

להורדת הכרזה

כרזה זו עניינה אות הקלון שנגזר על היהודים לשאת. הטלאי הצהוב היה לאחד הסמלים העיקריים של ההשפלה ושל הדה-הומניזציה של היהודים בתקופת השואה. הגרמנים השתמשו על פי רוב בטלאי זה בסמל היהודי מגן דוד כדי להשפיל את היהודים, אך עלינו, המחנכים, לחזק את המשמעות החיובית של סמל זה. משום כך מומלץ לפתוח ולדבר עם התלמידים על משמעותו של המגן דוד ומתוך כך לדבר על הטלאי הצהוב.

להורדת הכרזה

הכרזה מתמקדת בילדים בגטאות, בבידוד ובצפיפות. היא מציגה את חיי ילדי הגטו בשני מצבים-חיי הרחוב והחיים בבתים ובנסיון להעניק להם חינוך בתנאים אלו. על כל אלה סוגרת חומת הגטו.

להורדת הכרזה

בכרזה זו הילדים מספרים לנו על תחושותיהם לפני הגירוש. רובם גורשו אל מחנות ריכוז, מחנות עבודה או מחנות השמדה. על פי התפיסה החינוגית של ביה"ס להוראת השואה ביד ושם, אנו מציינים את גורלם של ילדים אלו אך לא מרחיבים את העיסוק בנושא.

להורדת הכרזה

הכרזה עוסקת בשחרור ובחיים שלאחר השחרור. סיפור השואה לא הסתיים ברגע השחרור; המאבק לשיקום חשוב כשהוא לעצמו, ובדיון בו עולים ערכים חשובים. לאחר הטראומה והאבדן שחוו הניצולים, הם היו יכולים להיות לאנשים ממורמרים שהשנאה מפעמת בהם, שהנקמה היא כל מאוויים ושאין בהם עוד אמון בחיים, באדם ובחברה. רבים תהו אם יש ערך לחיים. החיים המחודשים לא השכיחו את שעבר על הניצולים, וגם הם וגם משפחותיהם הוסיפו לחיות בצל הטראומה. עם זאת התהליך המופלא שעברו רבים מהם היה תהליך של בנייה ולא של הרס. רובם ניתבו את נקמתם לאפיקים של המשכיות כמו הקמת משפחות ותרומה לחברה בכלל ולבניין מדינת ישראל בפרט.

להורדת הקובץ

הכירו את הילדים

להלן הסבר קצר על כל אחד מהילדים שאת דבריו קראתם.

מל מרמלשטיין

נולד ב-25 בספטמבר 1926 בהונגריה. נשלח לאושוויץ ומשם למחנות גרוס-רוזן ובוכנוואלד. שרד מן השואה, והיום הוא איש עסקים, חי בקליפורניה שבארצות הברית. בשנת 1980 תבע את ה-Institute for Historical Review שהכריז שייתן פרס של 50,000 דולר לאדם שיוכיח כי יהודים אכן הושמדו בגז באושוויץ. מל סיפק את ההוכחה וזכה במשפט, אולם המכון סירב לתת לו את הפרס. מל פנה לבית המשפט, ושם נפסק כי על המכון לשלם לו פרס של 90,000 דולר ולהתנצל לפניו בפומבי.

שרה זלוור-אורבך

נולדה בשנת 1923 בלודז' שבפולין. הייתה בגטו שהוקם בעיר. שרדה מן השואה וחיה היום בארץ.

אליעזר (אלי) ויזל

נולד ב-30 בסטפטמבר 1928 בסיגט שבטרנסילווניה (היום רומניה). בהיותו בן חמש עשרה נשלח עם משפחתו לאושוויץ, שם נספו אמו ואחותו. אלי ואביו נשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד. ב-11 באפריל 1945 שחרר את המחנה צבא ארצות הברית. אחרי המלחמה נסע אלי ויזל לצרפת ללמוד והיה לעיתונאי. הסופר פרנסואה מוריאק שכנע אותו לכתוב את סיפור חייו. ספרו "הלילה" תורגם לשפות רבות. מאז כתב אלי יותר מארבעים ספרים. בשנת 1963 עבר להתגורר בארצות הברית. הוא היה מרצה בכמה אוניברסיטאות ופעל למען זכויות האדם. בשנת 1986 זכה בפרס נובל לשלום וזמן מה אחר כך הקים עם רעייתו את מרכז אלי ויזל לזכויות האדם.

ליוויה ביטון-ג'קסון

נולדה בשנת 1931 בהונגריה. נשלחה לאושוויץ בשנת 1944, בהיותה בת שלוש עשרה. שרדה מן השואה, חיה בניו יורק ובנתניה.

אלישיה אפלמן-יורמן

נולדה בשנת 1930 בבוצ'ץ' שבפולין. שרדה מן השואה ולאחר המלחמה הייתה פעילת עלייה. בשנת 1949 עלתה לארץ ולימים היגרה לארצות הברית. חיה בקליפורניה.

סימה סקורקוביץ'

נולדה בווילנה שבפולין (היום ליטא). הייתה בגטו וילנה, שרדה מן השואה וכיום חיה בתל אביב.

אנה פרנק

נולדה ב-12 ביוני 1929 בפרנקפורט שבגרמניה. ב-1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, עברה משפחתה לאמסטרדם שבהולנד. בגיל שלוש עשרה החלה לכתוב יומן. המשפחה התחבאה בדירת מסתור מ-9 ביולי 1942 וחייתה בה כשנתיים, אך המחבוא נחשף ואנה נשלחה עם אחותה מרגוט למחנה הריכוז ברגן-בלזן בצפון גרמניה. אנה מתה ממחלת הטיפוס בחודש מרס 1945, שבועות אחדים לפני סיום המלחמה.

אווה היימן

נולדה בשנת 1931 בבודפשט שבהונגריה. כאשר מלאו לה שלוש עשרה שנים, החלה לכתוב יומן. את הקטע האחרון כתבה ב-30 במאי 1944, שלושה ימים לפני שנשלחה לאושוויץ. אווה הייתה במחנה C באושוויץ (מחנה הנשים מהונגריה) כארבעה חודשים. ב-17 באוקטובר 1944 עשה מנגלה את הסלקצייה האחרונה והגדולה ביותר שלו. עד ראייה סיפר לאגי, אמה של אווה, שהוא עצמו דחף אותה לכיוון המשאית שהובילה אותה אל מותה.

חנה פנקובסקי-דוידסון

נולדה ב-22 בספטמבר 1928. נמלטה לרוסיה עם משפחתה ושרדה מן השואה.

משה זנדברג (זנבר)

נולד בשנת 1926 בהונגריה. היה במחנות הריכוז דכאו ומולדורף-ואלדלאגר. שרד בשואה. האמריקנים שחררו אותו ב-29 באפריל 1945. עלה לארץ בעלייה הבלתי לגלית. חי בישראל ושימש נגיד בנק ישראל.

שרלוט ורסובה

נולדה בשנת 1928 בצ'כוסלובקיה לאב יהודי ולאם נוצרייה. בהיותה בת ארבע עשרה נשלחה לבדה לגטו טרזין, שם החלה לכתוב את יומנה. שרלוט שרדה מן השואה.

יצחק רודאשבסקי

נולד ב-10 בדצמבר 1927 בווילנה שבפולין (היום ליטא). היה בן יחיד להוריו. כתב יומן באידיש. לאחר שהנאצים כבשו את וילנה, מצאה משפחתו מקום מחבוא אולם התגלתה. יצחק והוריו נרצחו בפונאר בשנת 1943. יצחק היה בן שש עשרה במותו. לאחר המלחמה חזרה בת דודתו של יצחק אל דירת המסתור של המשפחה ומצאה בה את יומנו.

ליליאנה צוקר

נולדה בשנת 1925 בקליש שבפולין. לאחר שכבשה גרמניה את פולין, עברה משפחתה לוורשה. בשנת 1941 נכלאה עם משפחתה בגטו ורשה, אולם הוריה הצליחו להבריחה משם. היא שרדה בשואה, ולאחר המלחמה היגרה לאל-סלוודור, שם נישאה, ולאחר מכן עברה להתגורר בארצות הברית.

רשימה ביבליוגרפית

לרשימה - לחצו כאן