פעילות חינוכית בעקבות התערוכה 'כתמים של אור – להיות אישה בשואה' - מערך שיעור

התערוכה שלפניכם, 'כתמים של אור – להיות אישה בשואה', מציגה תשעה נושאים מחיי היומיום של האשה היהודייה, כאשר כל נושא מלווה בסיפור אישי: אהבה, אימהות, הטיפול באחר, נשיות, התנגדות, חברות, אמונה, אוכל ויצירה. היא כוללת 21 פאנלים, אותם ניתן להזמין בפורמט של קבצים גרפים-דיגיטליים ברזולוציה גבוהה, מלווים בהנחיות טכניות להדפסה ותליה. ניתן לצפות בכל הפאנלים כאן. את הפאנלים ניתן להזמין כאן.

התערוכה נותנת במה לקולן הייחודי של הנשים היהודיות בתקופת השואה. הנושאים הנידונים בפוסטרים השונים מציגים את הדילמות והמורכבויות איתן נאלצו נשים להתמודד לאורך שנות המלחמה. פרופ' מרי פלסטינר, מחברת הספר על חייה של שרלוטה סלומון כתבה – "לאורך התחנות השונות בדרך להשמדה.. חווה כל מגדר את המסע בדרכו שלו". בפעילות החינוכית שלפניכם בחרנו להתמקד במספר נושאים המאפיינים ומייחדים את הזהות הנשית. דרך נושאים אלו יוכלו המורה והתלמידים לצלול לדיון מעמיק יותר בעדויות והתמונות המופיעות על גבי הפוסטרים. כמובן ששאר הפוסטרים יוכלו לשמש את התלמידים להמשך עבודת חקר בנושא.

תפקיד האישה - המשכיות והתחדשות לנוכח המציאות

במרכז הדיון – המלחמה הביאה עימה מציאות חיים חדשה ונשים נאלצו לעמוד אל מול מצבים איתם לא התמודדו עד כה ולחצות את הגבול המוגדר של תפקידיהן.
פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה שינו את כל סדרי העולם הנורמטיבי. כבר מימיה הראשונים של המלחמה, החלו להיחטף גברים יהודיים לעבודות כפייה או נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז. היו גם כנראה לא מעט גברים שבחרו לברוח מערבה מתוך מחשבה שהגרמנים לא יפגעו בנשים וילדים. כך מצאו עצמם נשים רבות מתמודדות לבדן. מעבר לתפקידים המסורתיים שהמשיכו חלק מהנשים למלא – ניהול הבית ודאגה למשפחה, הן נאלצו גם לצאת לעבודה ולפרנס את משפחותיהן. בנוסף לתפקידים חדשים אלו שנשים נאלצו לקחת על עצמן בשל המציאות הקשה, היו גם נשים שבחרו להצטרף לתנועות ההתנגדות וההצלה השונות ולקחת חלק במערך הטיפול בחולים ובחסרי הישע בגטאות או במחנות.

1. התבוננו בפוסטר התנגדות והצלה –

התנגדות והצלה

• כיצד מתארת פאני סולמיאן את תפקידה הקשה? כיצד התייחסה לתפקידה זה?
• מהמשך דבריה עולה נימת ביקורת. מהי הביקורת ומהיכן היא נובעת לדעתכם?

2. התבוננו בפוסטר טיפול באחר –

טיפול באחר

• קראו את עדותה של סטפה ואת סיפור חייה המופיעים בפוסטר. מה ניתן ללמוד מהם על אופן ראייתה את תפקידה ואת מחויבותה אליו?

דילמות מהותיות והחלטות גורליות

במרכז הדיון – במציאות חיים כאוטית ובלתי צפויה, נאלצו נשים לנהוג בניגוד לכל הנורמות המוקבלות, אך לעיתים החלטות שנראו מנוגדות לכל היגיון אימהי, הובילו להצלת משפחתן וילדיהן.

במסורת היהודית נקבע למשפחה ולמשפחתיות מקום מרכזי. כאמור, תפקידה העיקרי של האישה במסגרת זו היה גידול ודאגה לילדים. מתוקף תפקידן, שימשו האימהות ספוג לעולם הרגשות והכאב של הילדים וסימלו את מידת הרחמים והחסד, בניגוד לאבות, שהצטיירו כיותר קפדנים. מציאות החיים הקשה שהביאה המלחמה בעקבותיה, אילצה את הנשים להתמודד עם דילמות קשות מנשוא, ולפעול בניגוד למהותן הפנימית. היו אימהֹות שפעלו מתוך יצר הישרדות, וקיבלו החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם הנורמות המקובלות בחברה באשר לקשר של אם לילדיה. כך לדוגמא כאשר נאלצו להתמודד עם המחסור במזון והרעב הנורא בגטאות, דבר שאילץ אותן לעיתים לשלוח את ילדיהן לישון ללא ארוחת ערב על מנת לשמור על אספקת המזון של המשפחה לאורך זמן. יכולתן של הנשים להשיג מזון ולהפיק ממנו את המירב הייתה המרכיב המרכזי בסיכויי ההישרדות של המשפחה, גם אם הדבר הצריך מהן לעיתים להחליט החלטות כואבות עבור ילדיהן. גם הצורך למסור את הילדים למסתור מהווה דוגמא נוספת וכואבת לכך שלעיתים נאלצו נשים לפעול בניגוד גמור לכל היגיון אימהי ולמסור את ילדיהן, לעיתים לאנשים זרים לגמרי, על מנת להעלות את סיכויי הצלתם. ניתן רק לשער מה חשו אימהות שנאלצו בעת סכנה להיפרד מילדיהן, לעיתים תוך כדי הבנה שאולי לא ישובו לראות אותם, וזאת על מנת להצילם.

התבוננו בפוסטר אימהות –

קראו את מכתבה של גניה ואת הרקע ההיסטורי המצורף.

אימהות

• מהן הדאגות המפורטות במכתבה אל האישה שהסתירה את בנה?
• מדוע לדעתכם היה לה קשה לכתוב אליה?
• שערו, מה גרם לה לשנות את החלטתה ולקחת את בנה?

"חשבתי בכל מחיר להציל את בתי גם אם אצטרך להיפרד ממנה. בצד הארי היתה בת דודתה של בעלי... באותו זמן לחמתי כל יום עם בתי כדי לשכנע אותה שעליה לצאת. היא סירבה בתוקף. היא אמרה שהיא לא רוצה להיות יתומה מאושרת לאחר מות הוריה. שכנעתי אותה שאם תצא מן הגטו תוכל להציל אותי מהצד ההוא ואני את בעלי בהמשך [...] כדי להציל יצור יקר ביותר בעולמי הפרדתי אותו ממני בעצמי. המחשבה על בתי לא עזבה אותי לרגע" (מתוך ארכיון יד ושם)

דונו עם התלמידים בשאלות הבאות -

• איזה קושי נוסף של התמודדות עולה מעדותה של סבינה?
• כיצד לדעתכם התמודדו אמהות עם קושי זה אל מול הילדים?

כדאי לדון עם התלמידים על קשיים נוספים איתם נאלצו להתמודד האימהות, בנוסף על הקושי להגיע להחלטה לגבי מסירת הילדים - התמודדות עם תחושות הכעס והבגידה, כביכול, של ילדיהן; החשש הפנימי שמא לא עשו את המעשה הנכון והאם החלטה זו שעשו אכן תסייע בהצלת ילדיהן. (גניה מסרה את בנה ולאחר מכן לקחה אותו אליה חזרה).

נשים ונשיות בתקופת השואה

במרכז הדיון – ניסיונן של נשים במקומות רבים להמשיך ולשמור על צלם נשי, למרות התנאים הקשים היה לעיתים ההבדל בין חיים למוות.

כשעוקבים אחר נשים וגברים בגטאות ובמחנות ניתן להבחין בדפוסי התנהגות ייחודיים לכל מגדר. במקומות מסוימים השתדלו הנשים לשמור על נשיותן ככל שיכלו ולמרות התנאים הקשים והבלתי נסבלים של חיים בגטאות ובמחנות, נשים ניסו לשים לב להגיינה נשית, לדאוג לניקיון גופן ושערן ואף לשמור על הופעה נשית מסויימת. בחלק מהמקרים ניסו נשים להעניק לצריף שלהן מעין צורה של בית. יש מקרים בהם נשים השתמשו בנשיותן על מנת לשרוד, כמו לפני סלקציות.

התבוננו בפוסטר נשיות –

קראו את עדותה של לינה ברזין ואת הרקע ההיסטורי המצורף.

נשיות

• מה לדעתכם ניתן ללמוד מהתיאור המפורט של לינה על איסוף החומרים והכנת החזיה?
• נסו לשער מה מסמלת החזיה עבורה?

כדאי לקרוא עם התלמידים גם את עדותה של רות בונדי, המתארת את השינוי הניכר לעין בהופעותיהם של הגברים והנשים יהודי פראג שהגיעו ממחנה טרזינשטט לאושוויץ-בירקנאו –

"יום אחד בלבד לאחר הגעתם, כבר בלטו לעין ההבדלים בין המינים [...] הנשים, שגם הן לבשו בגדים שחולקו באותה הדרך, הצליחו איכשהוא תוך עשרים וארבע שעות להתאים אותם לגופן ולתפור את החורים, בהשתמשן במחטים עשויות מקיסמים ובחוטים שהוציאו מהשמיכות שחולקו להן..."

מבוסס בין היתר על המאמרים הבאים –

1. דליה עופר, לינור ג'. וייצמן, "תפקיד המגדר בחקר השואה. הערות בשולי מחקר", מתוך: ילקוט מורשת, חוברת ס"ז, אייר תשנ"ט, אפריל 1999
2. דליה עופר, אמהות בצל השואה