שיעור א: שירי עם בגטו ורשה – חיי היום-יום בשירי הגטו

משה פראגר, מן המיצר קראתי – שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ט, עמ' ט'.
Gilbert Shirli, Music in the Holocaust, Confronting Life in the Nazi Ghettos and Camps, Oxford 2005, p.198
רות ציפריס, אל מול האבדון, תל אביב תשנ"ה, עמ' 34-33.
אברהם לנצמן, נעורים בדרכים 1945-1939, יחדיו, תל אביב 1992, עמ' 45-42.
יוסף קרמיש (עורך), עיתונות המחתרת היהודית בורשה, יד ושם, ירושלים תשמ"ד, כרך שלישי: יולי-אוקטובר 1941, עמ' 307.
מרי ברג, "גטו ורשה", יומנה של מרי ברג, נ' טברסקי, תל אביב 1946, עמ' 101.
רחל אוירבך, "מיומן הגטו", בתוך יצחק גרינבאום (עורך), אנציקלופדיה של גלויות, כרך א: ורשה, חברת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים ותל אביב, ניסן תש"ג, עמ' 651-650.
Shoshana Kalisch and Barbara Meister, Yes, we sang; Songs of the Ghettos and Concentration Camps, Harper and Row, New York 1985, p.106
אדולף אברהם ברמן, "שירה מן התהום", בתוך צבי שנר ושלמה דרך (עורכים), דפים לחקר השואה והמרד, סדרה שנייה, מאסף א', בית לוחמי הגטאות, קיבוץ לוחמי הגטאות תש"ל, עמ' 295-289

מיועד לתלמידי תיכון

גטו ורשה
בנובמבר 1940 נכלאו יהודי ורשה בגטו. היהודים היו שליש מאוכלוסיית העיר, אך שטח הגטו עמד על 2.4% משטחה של העיר. המוני פליטים שגורשו לוורשה הגדילו את מספרם של הכלואים לכ-450,000 איש, מוקפים בחומה שהם נדרשו להקים במו ידיהם. תחת שמירה קפדנית ואלימה נותקו יהודי ורשה מן העולם שבחוץ, ואילו בתוך הגטו נעו חייהם בין מאבק עיקש לקיום לבין מוות מחולי ומרעב. בגטו הצפוף התפשטו מגפות והאנשים מתו בהמוניהם. בתקופת קיומו מתו בגטו יותר מ-80,000 יהודים. בצל תנאי הקיום הבלתי אפשריים התקיימה בגטו פעילות ענפה בתחומי החינוך, התרבות, הדת, הסעד ועוד. בין השאר פעלו בסתר מוסדות חינוך, הצגות תאטרון הועלו וזכו להצלחה רבה, ומפעלי סעד מטעם הנהגת הגטו, בצד מפעלים של גופים לא רשמיים בגטו, פעלו בניסיון לספק סיוע כלשהו ליהודים הגוועים ברעב.
ביולי 1942 החלה בגטו האקצייה הגדולה. היא נמשכה כמה שבועות, ובה נשלחו רוב יהודי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הגרמנים חיסלו את הגטו באפריל 1943, לאחר מרד גטו ורשה.

בתוך מציאות חיים זו בגטו חוברו והושרו שירים. מה יכול להסביר את עצם הבחירה לשיר במציאות זו? איזה ביטוי ניתן בשירי הגטו למציאות החיים הכאוטית בו? מה מוסיפים השירים על הניסיון שלנו לחשוף את מורכבות החיים בגטו?

השיעור שלפניכם בוחן את ההשתקפות של מציאות החיים בגטו בשירים שנכתבו והושרו בו ועומד על תפקידים שונים שמילאו השירים בחיי היהודים בגטו באותה מציאות מורכבת. לשם בחינת ההיבטים השונים נפתח בהתייחסות לתופעת השירה העממית באופן כללי, ולאחר מכן ננתח את השירים. קטעי עדויות מהגטו יעשירו את הדיון בתכנים העולים מהשירים.

לגירסת הדפסה לתלמיד

א. מבוא: דיון – מקומם של שירי עם בתיעוד חיי היהודים בשואה

על תופעת השירה העממית בתקופת השואה כותב החוקר משה פראגר:

השיר העממי נבע ופרץ מכל עבר ומבעד לכל סדק, בכל התנאים ובכל הנסיבות [...] לא היתה אולי אף נקודת-ריכוז אחת של היהודים המעונים תחת עול הנאצים, אשר לא יצרה לה פזמוני-שירה עממיים משלה ולצרכיה.1

כיצד אפשר להסביר את התופעה שמתאר משה פראגר? מה גרם ליהודים לשיר בכל מקום ובכל מצב בתקופה קשה זו?

ההיסטוריונית שירלי גילברט מציעה הסבר למשמעותם של השירים בעבור היהודים בתקופת השואה. קראו את דבריה וענו על השאלה:

"[...] בהיותם מנותקים – הן במישור הרגשי הן במישור הפיזי – חשו הקרבנות שחיוני שמשהו או מישהו יינצל כדי להעיד על מה שקרה: שהשיר שלהם "ממעמקי הגיהנום" יישמע וש"האחים מעבר לים" יבכו את האבדן. במיוחד מפני שהשירים יכלו להיות מועברים בעל פה ממקום למקום, הם נהיו לכלי מתבקש לצורך כך, ולראיה – מילות השיר עצמן מבטאות לעתים את הכוונה הזאת באופן חד-משמעי."2

מה הייתה חשיבותם של השירים בעיני היהודים ששרו אותם בשואה, על פי הקטע שקראתם? מדוע, לטענת הכותבת, השירים התאימו לתפקיד זה?

שירי השואה נועדו לשמש עדות ואמצעי הנצחה. הדרך שבה נפוצו השירים – מפה לאוזן – אפשרה להעביר באמצעותם מידע שלא היה אפשר להעביר בדרכים אחרות.

דיון בכיתה

מהם מאפייניה הייחודיים של עדות מסוג זה? מה אפשר ללמוד משיר שאי אפשר ללמוד בדרך אחרת? (נסו לחשוב: באילו מצבים אנשים שרים? במה שונה השירה מדיבור?)

השירה קשורה למכלול האירועים והחוויות האנושיות (שמחה, עצב, אהבה, געגועים, תפילה, מלחמה, ילדות, הורות ועוד). שלא כמו בדיבור, בשירה מתווספות המוזיקה והשיתופיות: המוזיקה פועלת במישור הרגשי והחווייתי. השירה יכולה לחבר הרבה אנשים באופן פשוט ומהיר, וכך היא יוצרת חוויה קולקטיבית.
מכיוון שכך, הייחודיות בסוג זה של עדות היא במידע שהשירים מספקים לנו באשר לתחושות וחוויות שהיו נחלתם של רבים בתקופת השואה (שלא כמו יומן למשל שמשקף חוויה אישית). כמו כן השירה הייתה כלי התמודדות חשוב בעבור היהודים בשואה, ולכן באמצעות השירים אפשר ללמוד על תגובות שונות ומגוונות של היהודים למציאות שנכפתה עליהם.

בשיעור זה ננסה "להאזין לגטו" ולהכיר את סיפורו באופן מעט שונה – דרך שירים שליוו את היהודים שחיו בו.

ב. פעילות: מציאות החיים בגטו ורשה לאור ניתוח שירים ועדויות

במבוא עמדנו על מקומם של השירים בתקופת השואה באופן כללי. בחלק זה נתמקד במשמעויות שונות של השירים בגטו ורשה.

רות ציפריס, ניצולת גטו ורשה, מתארת את מציאות החיים בגטו. קראו את עדותה וענו על השאלות:

בסוף 1941 העוני בוורשה הגיע לשיא. כל פעם קיבלנו פחות תלושי מזון, ויותר אנשים מתו ברעב [...] חלונות הבניין שגרתי בו פנו לרחוב אלקטורלנה, שחלקו השני היה שייך לרובע הארי. באמצע הכביש עברה החומה. בערב, כשהשתתק הרעש ברחוב, הייתי יושבת על יד החלון ומקשיבה להדי העיר הגדולה – הדיה של ורשה הארית: צפירת מכוניות, פעמוני חשמליות ולא מעט מוסיקה. שם, מאחורי החומות, חיו אנשים חיים נורמליים. שם אפשר היה לנוע באופן חופשי; ואילו אנחנו היינו כלואים, למעשה נידונים [...] לפעמים שמענו צפירת רכבות: אם כן, אי שם מאחורי החומות האלה יש איזשהו עולם; אנשים יכולים לנסוע ברכבות. זה נראה לנו מוזר. אז קלטנו שאנחנו כלואים. ברחובות הגטו שרו אז שיר שתיאר את התחושה:
לאן עלי ללכת? – כל הדרכים סגורות.
לאן עלי ללכת? – שואלים אותי יומם וליל.
לאן עלי ללכת? – אומרים לי להיעצר.
לאן עלי ללכת? היכן הדרך? איפה החוף?
השיבוני חזרה, "כי הנך יהודי".3

1. 1
2. 2
3. 3

מה מסמלת בעבור רות המוזיקה שהיא שומעת מהחלק הארי של ורשה?
האם לשירי הגטו, על פי עדותה של רות, הייתה אותה משמעות כמו למוזיקה שנשמעה מעבר לחומות הגטו? הסבירו.

רות רואה במוזיקה שמגיעה לאוזניה מהצד הארי סמל לחירות, לחיות ולשגרה הנורמלית שממשיכה להתקיים בעולם שלא עצר מלכת – מחוץ לחומות הגטו. מהשיר שרות מצטטת אפשר להבין שלשירי הגטו הייתה משמעות הפוכה מהמשמעות של המוזיקה שנשמעה מחוץ לגטו – הם לא סימלו חירות אלא הדגישו את היעדרה של החירות.

בשיעור זה נכיר כמה שירים שחוברו והושרו בגטו ורשה ונהיו פופולריים מאוד בקרב הציבור בגטו, ונבדוק אילו משמעויות היו לשירים אלו בהתמודדותם של היהודים עם החיים בגטו.

"רחמנות"

האזינו למנגינת השיר. להורדת קובץ השמע.

איזו אווירה משרה המוזיקה?

השיר נשמע כמו בכי וקינה ומשרה כובד ועצבות.

קראו את מילות השיר:

רַחְמָנוּת

מילים: לא ידוע
לחן: לא ידוע
תרגום מיידיש: משה הוך

הוֹ חוּסוּ, נָא רַחֲמוּ
פַּת לֶחֶם נָא הַשְׁלִיכוּ
פִּסּוֹת לֶחֶם שֶׁיָּשְׁנוּ,
קְלִפּוֹת לֶחֶם שֶׁיָּבְשׁוּ,
פֵּרוּרִים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ,
נָא רַחֲמוּ

Voices of the ghetto: Warszawa, 1943 .Canada 1993.

על פי עדותה של אירקה יאנובסקה, ניצולת גטו ורשה, זימר את השיר פושט יד אשר עבר מחצר לחצר בבתי גטו ורשה עם רעייתו החולה וששת ילדיו. השיר נהיה נפוץ מאוד בגטו, וילדים רבים שרו אותו.

מה הילדים מבקשים מהעוברים והשבים? איזה שינוי עוברת הבקשה הזאת בשיר? על מה מעיד שינוי זה?
מה מאפיין את מבנה השיר? (התייחסו לאורך השורות, לאורך השיר כולו ולמילים הבולטות בשיר.) נסו לחשוב על הקשר בין התוכן לבין המבנה.
האם לדעתכם יש התאמה בין המילים ללחן? במה?
השיר היה נפוץ מאוד בקרב הילדים הקבצנים בגטו. מדוע לדעתכם בחרו הילדים במצב קשה זה לבטא את בקשתם לעזרה באמצעות שיר? היעזרו בעדות המצורפת.

רחוב נלבקי, המרכז המסחרי היהודי, הומה כתמיד. עוברים ושבים אצים-נחפזים לדרכם. אין להם פנאי. לכולם, לכולם אין פנאי. איש אינו עוצר ולו לרגע קט, כדי לראות, כדי לשמוע, מה מבקשים הילדים הכחושים עטופי הקרעים. הנה ניצבת כאן משפחה, טף ללא הורים. ההורים אינם עוד – מתו, נעלמו. הנותרים – ארבעה ילדים קטנים – רוצים לאכול. והם מתחננים, שרים במקהלה: "האט רחמנות, גיט א שטיקאלע ברויט!" ("רחמו נא, הבו לנו פרוסת לחם!")... השיר... מוכר היטב בגטו ורשה. ברחוב זמנהוף וגם ברחוב גנשה 12 עומדים ילדים. קבוצות קבוצות, והם שרים, שרים. ואף רוקדים. ואילו תוכן פזמונים אלה תמיד אחד: לחם --- פרוסת לחם. אתה מתרחק והולך והשירה על הלחם אשר איננו, אינה מרפה ממך. היא מלווה אותך בכל מקום, בכל שעה. העיניים, עיני הילדים הרעבים, מתבוננות בך בלי הרף, מתחננות, מאשימות...4

הילדים מבקשים את מצרך הקיום הבסיסי ביותר – לא כסף, אלא לחם. הבקשה הולכת ומצטמצמת מ"פת" ל"פירורים" ומעידה על ייאושם ההולך וגובר של הילדים שנמצאים ממש על סף גוויעה. את תחושות הייאוש והתשישות מעצים מבנה השיר – הקיצור הרב (הן מבחינת אורך השיר כולו הן מבחינת אורך השורות) והחזרתיות. כמו המילים, גם המנגינה קצרה ופשוטה מאוד וחוזרת על עצמה. השורות הולכות ומתקצרות לקראת הסוף, וגם המנגינה נחלשת ודועכת ובכך מעצימה את תחושת המצוקה. הילדים השרים הם חלשים ועייפים ומתקשים למשוך תשומת לב בקולם החלש, והשיר סייע להם להתבלט בתוך המולת הגטו. כפי שמעיד קפלן, לא היה אפשר להתעלם מהשירה הזאת, היא "אינה מרפה" וחודרת דרך מעטה האדישות של הציבור בגטו שכבר התרגל למראות הקשים.

4. 4

הכניסה לגטו במפגש הרחובות זלזנה ולשנו

"מעות, מעות"

קראו את הקטע שלפניכם וענו על השאלה.

ב-11 בספטמבר 1941 התפרסמו בעיתון הבונד יונגט שטימע בגטו ורשה הדברים האלה:

עסקני הקהילה היהודית החליטו לעשות דבר מה, כדי להקל את מצוקת דלת העם בווארשה בחורף המתקרב. הם מבקשים להכין מלאי בשביל האוכלוסייה. דומה איפה כי יפה מצדם. אולם לשם כך נחוצים מליוני זלוטי. מנין לוקחים אותם? התשובה הנכונה היא: ממי שאין לו. ואין חסרים כאלה בגיטו. על אף המחסור הגדול, יש לא מעטים בגיטו שעשו מילונים במלחמה, על חשבון ההמונים היהודים הרעבים והמיוסרים. והרי המעשה הנכון – כך נראה – הוא ליטול מאלה הגדושים ממון, מן העשירים. לא, זה לא עלה בדעתם. הם מצאו דרך קלה יותר: כל אחד חייב לתרום להכנת המלאי. אחד עשיר אחד עני – שניהם שווים. אלה הזוללים וסובאים מדי יום באלפים חייבים לתת בדיוק אותו סכום הנדרש גם מן הקבצנים שברחוב, הגרים בריכוזים וצבים מרעב. שהרי "בגיטו...כולם שווים".5

אילו תופעות העיתון מבקר?

מקור זה מספק את הרקע להבנת המציאות המתוארת בשיר. הביקורת בעיתון נוגעת לשחיתות החברתית שגורמת לפערי מעמדות קיצוניים בגטו, וכן למדיניות ההנהגה היהודית, שמחריפה את מצוקת העניים והרעבים במקום לסייע להם. חשוב לומר לתלמידים שאין זה מידע- היסטורי אלא קטע מעיתון מחתרת המציג פן מסוים מאוד בפעילותו של היודנרט. יש לאזן את הדברים ולהציג את הפן האחר בפעילות היודנרט שאינו מקבל ביטוי במקור זה – פעולותיו בתחומי הסעד, החינוך, הבריאות ועוד לרווחת יהודי הגטו. זאת כדי להראות את המורכבות הרבה שהייתה כרוכה בפעילותו של היודנרט ולהימנע מגישה שיפוטית המבוססת על בחינה חד-ממדית של הדברים.

האזינו לשיר וקראו את מילותיו:

להורדת קובץ השמע.

מָעוֹת, מָעוֹת

מקום החיבור: גטו ורשה
מילים ולחן: לא ידוע
תרגום מיידיש: משה הוך

מָעוֹת, מָעוֹת, מָעוֹת, מָה רַבָּה חֲשִׁיבוּתָן.
אִם אֵין לְךָ מָעוֹת, מַצָּבְךָ עָגוּם,
מְסֹר מִיָּד הַתְּלוּשׁ וֶאֱמֹר יָפֶה שָׁלוֹם.
מָעוֹת, מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן.

מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן.
הַמִּנְהָל הַיְּהוּדִי גּוֹבֶה מֵאִתָּנוּ מַעֲשֵׂר,
וְלָנוּ בִּתְמוּרָה לֶחֶם וְסָכָרִין מוֹסֵר.
מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן.

...

מָעוֹת, מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן.
בַּבַּיִת נָהַגְתִּי לֶאֱכֹל תַּפּוּזִים,
כָּאן אֲנִי מַאֲכָל לַכִּנִּים וְלַפַּרְעוֹשִׁים.
מָעוֹת, מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן.

....

מָעוֹת, מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן.
אֵשֶׁת הַיּוֹשֵׁב-רֹאשׁ תִּסְרָקְתָּהּ מְסַדֶּרֶת,
וְלַיְּלָדִים אֵין פַּת לַאֲרוּחַת-הָעֶרֶב.
מָעוֹת, מָעוֹת, מָעוֹת, אֵין עוֹד כְּמוֹתָן

Maoot, Ghetto-Tango disc, performance, Adrienne Cooper, Traditional Crossroads, New York 2000.

השיר חובר בגטו ורשה, המחבר אינו ידוע. המילים הותאמו ללהיט ג'ז אמריקני מלפני המלחמה. את הבית האחרון הוסיפה ניצולת הגטו יאנינה ז'ימיאן שלדבריה הייתה שרה אותו עם חברותיה בגטו ורשה. השיר היה נפוץ מאוד בגטו.

השיר מזכיר בסגנונו את "צ'סטושקה" – שירה עממית פופולרית מאוד ברוסיה שתוכנה עליז ומתובל באירוניה, בעיקר בנושאים חברתיים, והמזמרים נוהגים להוסיף לה בתים משלהם.

מה מקומו של שיר זה בהתמודדות עם הבעיה המתוארת בעיתון? מה יתרונו של שיר, לעומת עיתון וכדומה, בעיסוק בבעיות מעין אלו?
איזו אווירה משרה המוזיקה? איך אפשר להסביר את הבחירה להתאים את המילים שעניינן הוא נושא רגיש וטעון מאוד במציאות החיים בגטו ללהיט ג'ז אמריקני?

השיר משמש כבמה להעברת ביקורת סטירית על המציאות החברתית. אופיו העממי של השיר, לעומת העיתון שנתפס כמקור יותר רשמי, והקושי בהגבלת השירה, לעומת העיתון שאפשר להטיל עליו מגבלות, מעניקים חופש יחסי בהעברת ביקורת באמצעות השיר. השירים מועברים בעל בפה, ותפוצתם הרחבה מאפשרת למסר להגיע לאנשים רבים מאוד. את המסר הסטירי של השיר מחדדת המוזיקה ההומוריסטית והקלילה.

קראו את הקטעים שלהלן, מיומניהן של רחל אוירבך ומרי ברג בגטו ורשה, וענו על השאלות:

29 באוקטובר 1941:

ב"קפה אומנות" ברחוב לשנו מושרים מדי יום ביומו פזמוני סטירה על המשטרה, על שירות-האומניבוסים, ה"ריקשות", ואף [...] על הגסטאפו. גם מגיפת הטיפוס משמשת נושא להלצות. זהו צחוק מתוך דמעות, אך בכל זאת צחוק הוא! זהו הנשק היחידי בידינו! אנשים צוחקים למוות ולציווי הנאצים. הצגות ההומור זוכות תמיד להצלחה רבה. בתחילה לא יכולתי לשאת את בדיחותיהן, שנסובו על המאורעות הטראגיים ביותר בהוי הגטו, אך קמעה-קמעה נוכחתי, כי בהן בלבד נמצאת תרופה לתחלואנו.6

29 במאי, 1942:

לאחרונה... מושר הרבה הפזמון הבא, שנלקח מן הסתם מבמת איזה בית-קפה: "אוי מאעס..." [הוי, מעות...]. מזמרים את הפזמונים האלה אמהות וילדיהן, בשירת סולו ובדואטים, בשלישיות ורביעיות, מנגנות אותם תזמורות-רחוב....7

מה אפשר ללמוד מקטעי יומן אלו על יחסו של הציבור בגטו לשיר זה ולשירים מסוגו? איזה הסבר נותנת לכך מרי ברג ביומנה?

רחל אוירבך ומרי ברג מתארות את הפופולריות הרבה של שירים מעין אלו בגטו. מרי ברג מצביעה על כוחו המרפא של ההומור השחור ותולה בכוח זה את הצלחתם של שירים אלו.

"טרבלינקה"

האזינו לשיר הבא, קראו את מילותיו וענו על השאלות: להורדת קובץ השמע.

טְרֶבְּלִינְקָה

גרסת קליש-מייסטר
מילים: לא ידוע
לחן: לא ידוע
תרגום מיידיש: חנה ידור-אבני

שָׁם, סָמוּךְ לַכְּפָר
מְקוֹם הַאוּמְשׁלַגפְּלַאץ נִקְבַּע.
וּבַצְּפִיפוּת הַנּוֹרָאָה
שֶׁל קְרוֹן רַכֶּבֶת,
שָׁם זְעָקָה קוֹרַעַת לֵב,
אֶל אִמּוֹ זוֹעֵק לוֹ יֶלֶד רַךְ:
אוֹתִי לְבַד אַתְּ כָּאן עוֹזֶבֶת,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּאן רַק אִתָּךְ!
מִשְׁטֶרֶת הַיְּהוּדִים,
צִוְּתָה: "הֲחִישׁוּ צְעָדִים!
רָעָב, מַחְסוֹר, שָׁם לֹא תֵּדְעוּ,
פַּת בְּשֶׁפַע תְּקַבְּלוּ".
וְכָךְ הוֹלִיכוּנוּ שׁוֹלָל,
כִּי לֶחֶם יֵשׁ לְכָל דִיכְפִין [=לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ]
וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הֶאֱמִין
שֶׁבִּטְרֶבְּלִינְקָה הַמָּוֶת יַמְתִּין.

בּוֹאִי, שׁוּבִי, אִמָּא'לֶה שֶׁלִּי,
בּוֹאִי, בּוֹאִי, אוֹי חִזְרִי,
בּוֹאִי, שׁוּבִי, אִמָּא'לֶה שֶׁלִּי,
אַף פַּעַם לֹא נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי.

כְּפַר טְרֶבְּלִינְקָה,
לַיְּהוּדִים הוּא בֵּית עוֹלָם.
הַבָּא אֵלָיו נִשְׁאָר כְּבָר שָׁם.
נִשְׁאָר לָנֶצָח שָׁם.
כָּל הַבָּאִים,
אָח וְאָחוֹת, גַּם אַבָּא וְאִמָּא,
וְשָׁם הֵם מוּצָפִים בְּרַעַל, סַם
וְשָׁם נִגְזָר סוֹפָם.

על פי עדויות, זמן קצר לאחר ראשית האקצייה הגדולה התחילו לשמוע את השיר הזה בגטו ורשה. מהשירים שנכתבו בתקופת השואה, לשיר זה נכתב מספר הגרסאות הגדול ביותר. תפוצתו הייתה רחבה מאוד – הוא הגיע כמעט לכל מזרח אירופה ומרכזה.

בחרו משפט מהשיר שנגע ללבכם במיוחד. הסבירו את בחירתכם.
איזו אווירה משרה המוזיקה? מה משמעותה של המוזיקה לדעתכם בשיר מעין זה?

המוזיקה האיטית, השקטה והמינורית משרה עצב וכבדות ומוסיפה בכך נדבך נוסף על התוכן הקשה של השיר.

קראו את המקורות שלהלן וענו על השאלות.

5. 5
6. 6
7. 7

ילדים מקבצים נדבות בפתח חנות בגטו

שושנה קליש, ניצולת מחנות אושוויץ ופטרסוולדאו, מספרת:

הפעם הראשונה ששמעתי על טרבלינקה הייתה במחנה עבודה בפטרסוולדאו [בגרמניה]... לשם נשלחנו אחותי אני מאושוויץ באוגוסט 1944. הקבוצה שלנו צורפה לכ-800 נערות יהודיות מפולין שעבדו במפעל תחמושת גרמני. הבנות האלה היו בגטאות ובמחנות אחרים לפני פטרסוולדאו, וכמה מהן כבר ידעו על קיומו של טרבלינקה. הן ששרו את השיר "טרבלינקה". אני עדין נזכרת בתחושה מבשרת הרעות שהשיר עורר בנו כאשר האזנו לו בשיאם של האומללות והמחסור שהיינו נתונות בהם. מעט מאוד ידענו אז על זוועות המחנה הזה.8

ב-1944 פרסם בוורשה הוועד היהודי הלאומי במחתרת קובץ שירים על כיליונם ומאבקם של יהודי פולין. ולדיסלאב ברטושבסקי, מפעילי תנועת המרי הפולנית ולימים חסיד אומות העולם, מעיד:

קובץ השירים עשה רושם רב... החלטנו לשלוח את השירים לחוץ-לארץ, כדי שיסייעו בידינו להזעיק את העולם. שלחנו אותם יחד עם הדו"חות הסודיים והמכתבים של תנועת המחתרת היהודית... שיר קטן הוספנו לקובץ. קטע משיר-עם, שהושר ע"י הפועלים בבתי-המלאכה בגטו ורשה אחר האקציה הראשונה של חודשי יולי-ספטמבר 1942: "טרבלינקה"...9

על פי עדויותיהם של שושנה קליש וולדיסלאב ברטושבסקי, איזה תפקיד מילא שיר זה בשואה?

על פי עדותה של שושנה קליש, השיר היה מקור מידע חשוב ליהודים שהיו נתונים בכיבוש הנאצי, בהיעדר אמצעי תקשורת שיכלו לספק להם מידע על מה שאירע ליהודים במקומות אחרים ומה שאולי צפוי לקרות להם. על פי ברטושבסקי, חשיבותו של השיר הייתה גם בהפצת המידע לעולם החופשי על זוועות הכיבוש הנאצי.

מדוע לדעתכם דווקא שיר זה שנכתב על השילוחים מגטו ורשה לטרבלינקה התפשט בגטאות ובמחנות השונים והיה לשיר הנפוץ ביותר בשירי העם שנכתבו בשואה?

ג. סיכום: דיון – התפקידים השונים שמילאה השירה בגטאות אלו

אילו ממדים במציאות החיים בגטו מתחדדים באמצעות ההאזנה לשירים אלו והקריאה עליהם?
בחרו שיר או מקור אחד, והסבירו איזו משמעות הוא הוסיף על הבנתכם את מורכבות חיי הגטו.